• פְּדֵנִי יָהּ אֵלִי פְּדֵנִי בְּעֵת צָרָה חַלְּצֵנִי – שחרר אותי מן השעבוד בו אני נתון, והושע אותי מצרתי, ברוח דברי משורר התהלים (סט, יח-יט): וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי. • יָבֹא תִשְׁבִּי יְבַשְּׂרֵנִי יָבֹא – שלח נא את אליהו הנביא, המכונה במקורות גם 'אליהו התשבי', משום שבא מעיר ושמה תושב (ראו מלכים א, יז, א, ופרשנים שם), ויבשר על בוא הגאולה. תיאור תפקידו של אליהו כמבשר הגאולה נשען על נבואת מלאכי (ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. • אֶשְׁפֹּךְ לִבִּי כַמַּיִם לִפְנֵי צוּרִי אֵל עֶלְיוֹן – אספר את אשר על לבי בבכי ובבקשה לפני הקדוש ברוך הוא. לשון הטור מיוסדת על איכה (ב, יט): קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'... כינויי האל על פי שמואל ב (כב, מז): חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי, וכן בראשית (יד, יט): וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן... • אֵל שְׁמַע נָא מִשָּׁמַיִם – אנא ה', שמע נא ממקומך בשמים את תפילתי, כמאמר נחמיה (ט, כז): ...וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים... • חִישׁ נָא קוּם וְרַחֵם צִיוֹן בְּנֵה בְּנֵה יְרוּשָׁלַיִם – מהר לחוס על עמך ועל עירך, ולבנותה מחדש, ככתוב בתהלים (קב, יד): אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. • שְׁמַע שַׁוְעִי שׁוֹכֵן שַׁחַק הַטֵּה אֹזֶן לְהֶגְיוֹנִי – הקשב לתפילתי, השוכן בשחקים, בשמים. הקשב לדברי, למה שאני הוגה בשפתי. 'הֶגְיוֹנִי' על פי תהלים (יט, טו): יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ... הצירוף 'הַטֵּה אֹזֶן' נשען על פסוקי מקרא רבים, וביניהם הפסוק מתפילת דניאל (ט, יח): הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פקחה פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ... • אֱיָלוּתִי אַל נָא תִּרְחַק הָחֵשׁ יִשְׁעִי וּפִדְיוֹנִי אוֹיֵב אַכְזָר תַּשְׁמִיד תִּמְחַק – 'אֱיָלוּתִי' הוא כינוי לאל, המציין את חוזקו ועוצמתו. ומכאן: אלוהי, בחזקך אל נא תתרחק ממני, מהר גאולתי והרוג את אויבי. מיוסד על תהלים (כב, כ): וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. • עַד אָן אֶצְעַק אֶקְרַע שָׁמַיִם מֵרֹב קָרְאִי גְרוֹנִי נִחַר – עד מתי אצטרך לצעוק ולקרוע שמים כביכול בזעקתי; גרוני כבר יבש מן הצעקה המרובה. מיוסד על תהלים (סט, ד): יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי. הצירוף 'עַד אָן' מבוסס על מקור יחידאי במקרא מדברי בלדד השוחי לאיוב (ח, ב): עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ. • בָּאתִי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם רְאֵה כִי לִבִּי סְחַרְחַר – נאלצתי לעבור בייסורי אש ומים, הבט נא עד כמה לבבי כבר שקוע ביגון. מיוסד על דברי משורר התהלים (סו, יב): הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה. 'סְחַרְחַר' – על פי תהלים (לח, יא): לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי, וראו פרשנים שם. • חַיֵּינוּ נָא מִיּוֹמַיִם – שלח לנו גאולה משתי הגלויות בהן היינו נתונים עד כה. מיוסד על הושע (ו, ב): יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו (וראו פירושי רש"י ורד"ק שם). • אָז שִׁיר חָדָשׁ לְךָ אֶשָּׂא שִׁיר פְּדוּתִי וּגְאֻלָּתִי – אז, כשתגאלני, אשיר לך שיר חדש: לא שיר על צרתי ומצוקתי כשירי זה, אלא שיר על ישועתי והצלתי על ידך. מיוסד על פסוקים רבים, וביניהם הפסוק מתהלים (קמד, ט): אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ. • יִגְדַּל שִׁמְךָ רָם וְנִשָּׂא בִּקְהַל עַמִּי וַעֲדָתִי – שמך יתעלה נא ויתגדל בקרב עם ישראל, ככתוב בדברי הימים א (יז, כד): וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וּבֵית דָּוִיד עַבְדְּךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ; כוונת הפייטן היא שהגאולה תביא להעלאת קרנו של הקדוש ברוך הוא בין הבריות. כינוי האל על פי ישעיהו (נז, טו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ... • צָרַי תִתֵּן בָּז וּמְשִׁסָּה – את אויבי תשפיל ותבזה. מיוסד בהיפוך על נבואת חורבן, שבמקורה מוסבת על ישראל, וכאן פייטננו מטה אותה לאויבי ישראל: וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם (מלכים ב כא, יד).
|