• פֻּרְקָן - גאולה, ישועה. • הַגְּבוּרוֹת - פעולות ההצלה והמלחמה שעשה הקב"ה. • הַתְּשׁוּעוֹת - ההצלה. • שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ - שעשית לנו. • בַּיָּמִים הָהֵם - בשנים עברו. • בַּזְּמָן הַזֶּה - בזמן הזה בשנה, בתאריך הזה. • בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה - הזמן והמקום שבהם התרחש סיפורו של החג: בתקופת חייהם של מרדכי ואסתר, בעיר שושן, בירת האימפריה הפרסית. • כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע / כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרָע עַל עַמְּךָ בֵית יִשׂרָאֵל - כשקם המן כאויב נגד עם ישראל וניסה להשמידם. • הָמָן הָרָע - כך בלשון המגילה (אסתר, ז, ו): "איש צר ואויב המן הרע הזה". • וּבִקֶּשׁ - רצה, ניסה. • לְהַשׁמִיד לַהֲרוֹג וּלאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וּשׁלָלָם לָבוֹז - ציטוט מלשון המגילה (אסתר ג, יג). • לאַבֵּד - להשמיד, לא להשאיר זכר. • בְּיוֹם אֶחָד - בי"ג באדר, אשר בו מציינים היום בד"כ את תענית אסתר. • וּשׁלָלָם לָבוֹז - לבזוז את רכושם וכספם כשלל. • עָמַדתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם - הצלת אותם ולחמת את מלחמתם. • וְדַנתָּ אֶת דִּינָם - הצלת אותם ועשית צדק; שפטת והענשת את אויביהם. הביטוי מופיע שלוש פעמים בירמיה (ה כח; כב, טז; ל, יג) בהקשר דומה של הצלת המסכנים מיד מעניהם שלא בצדק. • וְרַבתָּ אֶת רִיבָם - עשית משפט צדק בינם לבין יריביהם. כמו: "ריבו אלמנה" (ישעיהו א, יז). • עֲצָתוֹ - תכניתו, מחשבתו. • וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ - גמלת לו כמעשיו, ומה שהוא ביקש לעשות לאחרים - למרדכי היהודי - נעשה בסופו של דבר לו עצמו: הוא ניתלה על העץ שהכין בשביל לתלות את מרדכי. • הָעֵץ - עץ התלייה, כעין גרדום. • וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ - פרסמת והאדרת את שמך כאלוהים בעולם. • שֵׁם - מוניטין. • כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם - כמו שעשית איתם בזמנם. • בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת - בימים האלה, בהווה. • עֵת, עוֹנָה - זמן.
|