ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל־יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וגדולתיך [וּגְדוּלָּתְךָ] אֲסַפְּרֶנָּה: זֵכֶר רַב־טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־חָסֶד: טוֹב־ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו: יוֹדוּךָ ה' כָּל־מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר: סוֹמֵךְ ה' לְכָל־הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּפוּפִים: עֵינֵי־כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן: צַדִּיק ה' בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו: קָרוֹב ה' לְכָל־קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר ה' אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר־פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> לקטע התפילה "אשרי יושבי ביתך" הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור זה מוכר יותר בצורתו "המעובדת" בתפילות שלנו, "אשרי יושבי ביתך", הנאמר בהקשרים רבים ושונים בתפילות הקבע. המזמור הוא מסוג מזמורי התהילה המשתמשים באוצר מלים מצומצם ובמלים נרדפות. השורשים הלל, רממ, גדל, שבח, פאר, ספר, ברכ ועוד מופיעים במזמור עשרות פעמים. |
|
• (א) הכותרת תְּהִלָּה לְדָוִד מתארת את עניינו - זהו פרק תהילה שאין בו דברי בקשה ותחנונים. אֲרוֹמִמְךָ, אכבד אותך, אגדל שמך, אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ. השבח שייאמר בהמשך מתייחס אליך הן כאלוקי העולם, הזן וחונן את עולמו, הן בהיותך מלך ומושל. וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. (ב) בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ, תהילתי היא יומיומית, אבל גם מעבר לזמן - וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. (ג) גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְעם ריבוי התשבחות, הרי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. כל התהילות והתשבחות לא יוכלו לתאר את כל גדולתו, שהיא מעבר להשגה האנושית ואיננה ניתנת להבנה או לחקירה. (ד) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ. כל דור מעביר לדור הבא אחריו את השבחים שהוא אומר לאלוקים. כך תהילת ה' כוללת את שבחי העבר עם השבחים המתחדשים בכל תקופה. ולא את החסדים בלבד הם מציינים, גם את גְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ. (ה) את הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ, תפארתך ויקרך וְאת דִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה, אספר. (ו) ואת עֱזוּז, כוח נוֹרְאֹתֶיךָ, מעשיך העצומים המטילים אימה יֹאמֵרוּ, וגם את הפן האחר, את גְדֻלָּתְךָ, הצד הרך והרחום יותר, אֲסַפְּרֶנָּה. (ז) את זֵכֶר, הזכרת רַב טוּבְךָ, טובך הרב יַבִּיעוּ בני הדורות, וְעל צִדְקָתְךָ שאתה עושה אתם ועם העולם כולו הם יְרַנֵּנוּ. והתהילה עצמה: (ח) חַנּוּן וְרַחוּם ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם, סבלן לבריותיו וּגְדָל חָסֶד. (ט) טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. חסד ה' אינו ניתן רק לחלק מן הבריאה; הוא כללי ומאוזן. ה' טוב גם לאלה הנמצאים למעלה וגם לאלה שלמטה, והוא מרחם על היצורים הטורפים כמו על הנטרפים. (י) על טובך לכול ועל רחמיך כלפי הכול יוֹדוּךָ, ה', כָּל מַעֲשֶׂיךָ, יצוריך, וַחֲסִידֶיךָ, הדבקים בך וקרובים אליך יותר יְבָרְכוּכָה. (יא) ובאופן מוגדר יותר - את כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, יספרו, ועל מעשי גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. (יב) דיבורים אלה חשובים לנו משום שהם באים לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם את גְּבוּרֹתָיו של ה' וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. ומשבחי מלכות ה' - (יג) מַלְכוּתְךָ, המתבטאת בקבלת מרות ביודעין וברצון, היא מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, נצחית, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ, המבטאת את כוח ה' בעולם גם כאשר בני האדם אינם מכירים בו ואינם מודעים אליו, בְּכָל דּוֹר וָדֹר. לפי סדר הא"ב היה אמור להיות פה חרוז נוסף המתחיל באות נ', ואכן חכמים דרשו את הדילוג לאות ס'. (יד) סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אלו שאינם יציבים ומטים ליפול, שנזקקים לסמיכה ותמיכה כדי שמעידתם לא תהיה נפילה גמורה, וְהוא זוֹקֵף קומה לְכָל הַכְּפוּפִים. ומכאן ליחס הדו-כיווני בין ה' לברואיו: (טו) עֵינֵי כל הבריות אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, מקוות. אתה הוא מקור כל התקוות, ואכן, אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. (טז) אתה פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, חסד, טובה וברכה; את מה שהוא רוצה ומשתוקק אליו; או: את הרצון לחיות. (יז) צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו. הואיל וידיעתנו מוגבלת, נראה לנו לפעמים שאין צדק בדרכי העולם. על כן מוטל עלינו להודיע שלאמתו של דבר הצדק האלוקי כולל ומקיף הכול. ונוסף על כך ה' גם חָסִיד, עושה חסד מעבר למה שמתחייב על פי הצדק, בְּכָל מַעֲשָׂיו. (יח) קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, הפונים והמתפללים אליו. זהו הפסוק היחידי במזמור ששני חלקיו אינם מחוברים זה לזה ב-ו' החיבור. כאן חלקו השני של המשפט מגדיר את חלקו הראשון: אחרי האמירה שה' קרוב לכל קוראיו, באה הבהרה - לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת, קרבתו זו של ה' לקוראיו חלה רק על הקוראים אליו באמת. (יט) כאשר יראיו קוראים לו, אזי רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, ימלא, וְאם הם נזקקים לעזרה, אזי אֶת שַׁוְעָתָם, תחנוניהם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם. (כ) שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד. ולסיכום: (כא) תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי. אני, המשורר, מבטא בזה את תהילת ה', ומקווה שיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר, כל אדם, ואולי גם כל יצור, את שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים קמה: תהלה לדוד |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) הכותרת תְּהִלָּה לְדָוִד מתארת את עניינו - זהו פרק תהילה שאין בו דברי בקשה ותחנונים.
אֲרוֹמִמְךָ, אכבד אותך, אגדל שמך, אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ. השבח שייאמר בהמשך מתייחס אליך הן כאלוקי העולם, הזן וחונן את עולמו, הן בהיותך מלך ומושל. וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
(ב) בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ, תהילתי היא יומיומית, אבל גם מעבר לזמן - וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. (ג) גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְעם ריבוי התשבחות, הרי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. כל התהילות והתשבחות לא יוכלו לתאר את כל גדולתו, שהיא מעבר להשגה האנושית ואיננה ניתנת להבנה או לחקירה. (ד) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ. כל דור מעביר לדור הבא אחריו את השבחים שהוא אומר לאלוקים. כך תהילת ה' כוללת את שבחי העבר עם השבחים המתחדשים בכל תקופה. ולא את החסדים בלבד הם מציינים, גם את גְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ. (ה) את הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ, תפארתך ויקרך וְאת דִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה, אספר. (ו) ואת עֱזוּז, כוח נוֹרְאֹתֶיךָ, מעשיך העצומים המטילים אימה יֹאמֵרוּ, וגם את הפן האחר, את גְדֻלָּתְךָ, הצד הרך והרחום יותר, אֲסַפְּרֶנָּה. (ז) את זֵכֶר, הזכרת רַב טוּבְךָ, טובך הרב יַבִּיעוּ בני הדורות, וְעל צִדְקָתְךָ שאתה עושה אתם ועם העולם כולו הם יְרַנֵּנוּ.
והתהילה עצמה: (ח) חַנּוּן וְרַחוּם ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם, סבלן לבריותיו וּגְדָל חָסֶד. (ט) טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. חסד ה' אינו ניתן רק לחלק מן הבריאה; הוא כללי ומאוזן. ה' טוב גם לאלה הנמצאים למעלה וגם לאלה שלמטה, והוא מרחם על היצורים הטורפים כמו על הנטרפים. (י) על טובך לכול ועל רחמיך כלפי הכול יוֹדוּךָ, ה', כָּל מַעֲשֶׂיךָ, יצוריך, וַחֲסִידֶיךָ, הדבקים בך וקרובים אליך יותר יְבָרְכוּכָה. (יא) ובאופן מוגדר יותר - את כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, יספרו, ועל מעשי גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. (יב) דיבורים אלה חשובים לנו משום שהם באים לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם את גְּבוּרֹתָיו של ה' וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. ומשבחי מלכות ה' - (יג) מַלְכוּתְךָ, המתבטאת בקבלת מרות ביודעין וברצון, היא מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, נצחית, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ, המבטאת את כוח ה' בעולם גם כאשר בני האדם אינם מכירים בו ואינם מודעים אליו, בְּכָל דּוֹר וָדֹר. לפי סדר הא"ב היה אמור להיות פה חרוז נוסף המתחיל באות נ', ואכן חכמים דרשו את הדילוג לאות ס'. (יד) סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אלו שאינם יציבים ומטים ליפול, שנזקקים לסמיכה ותמיכה כדי שמעידתם לא תהיה נפילה גמורה, וְהוא זוֹקֵף קומה לְכָל הַכְּפוּפִים.
ומכאן ליחס הדו-כיווני בין ה' לברואיו: (טו) עֵינֵי כל הבריות אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, מקוות. אתה הוא מקור כל התקוות, ואכן, אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. (טז) אתה פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, חסד, טובה וברכה; את מה שהוא רוצה ומשתוקק אליו; או: את הרצון לחיות. (יז) צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו. הואיל וידיעתנו מוגבלת, נראה לנו לפעמים שאין צדק בדרכי העולם. על כן מוטל עלינו להודיע שלאמתו של דבר הצדק האלוקי כולל ומקיף הכול. ונוסף על כך ה' גם חָסִיד, עושה חסד מעבר למה שמתחייב על פי הצדק, בְּכָל מַעֲשָׂיו. (יח) קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, הפונים והמתפללים אליו. זהו הפסוק היחידי במזמור ששני חלקיו אינם מחוברים זה לזה ב-ו' החיבור. כאן חלקו השני של המשפט מגדיר את חלקו הראשון: אחרי האמירה שה' קרוב לכל קוראיו, באה הבהרה - לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת, קרבתו זו של ה' לקוראיו חלה רק על הקוראים אליו באמת. (יט) כאשר יראיו קוראים לו, אזי רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, ימלא, וְאם הם נזקקים לעזרה, אזי אֶת שַׁוְעָתָם, תחנוניהם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם. (כ) שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
ולסיכום: (כא) תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי. אני, המשורר, מבטא בזה את תהילת ה', ומקווה שיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר, כל אדם, ואולי גם כל יצור, את שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
