חידון: מה אתם יודעים על רחל המשוררת?
לכתבה בבלוג הספרייה
תהלים צב מִזמֽוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: טוֹב לְהֹדוֹת לַה'. וּלזַמֵּר לְשִׁמךָ עֶליוֹן: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת: עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: כִּי שִׂמַּחתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן: מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ. ה'. מְאֹד עָמְקוּ מַחשְׁבֹתֶיךָ: אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע. וּכסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב. וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד: וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה': כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ. ה'. כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ. יִתפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: וַתָּרֶם כִּראֵים קַרנִי. בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן: וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי. בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשׁמַענָה אָזנָי: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפרִיחוּ: עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהיוּ: לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה'. צוּרִי וְלֹא עַולָתָה בּוֹ: ברכות קרית שמע הש"צ אומר: בָּרְכוּ אֶת ה', הַמְּבוֹרָךְ: הקהל עונה: בָּרוּךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ, לְעוֹלָם, וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בִּדבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים. בְּחָכמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים. בִּתבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים. מַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים. מְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרצוֹנוֹ. בּוֹרֵא יוֹמָם וָלַילָה. גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ, וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר. מַעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לַילָה, [וּ]מַבדִּיל בֵּין יוֹם לַלַּילָה ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים: (אָמֵן) אַהֲבַת עוֹלָם עַמְּךָ יִשׂרָאֵל אָהַבתָּ. תּוֹרָה וּמִצו?ֹת חֻקִּים וּמִשׁפָּטִים אוֹתָם לִמַּדתָּ. עַל כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁכבֵּנוּ וּבקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְנִשׂמַח וְנַעֲלוֹז בְּדִברֵי תוֹרָתְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נֶהגֶּה יוֹמָם וָלַילָה. וְאַהֲבָתְךָ לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הִיא עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ וְתִפאַרתֵּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוֹהֵב אֶת עַמּוֹ יִשׂרָאֵל לָעַד: קְרִיַּת שמע שְׁמַע, יִשׂרָאֵל. ה', אֱלֹהֵינוּ. ה', אֶחָד: ואומרים בלחש: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וְאָֽהַבתָּ. אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ. בְּכָל לְבָבְךָ וּבכָל נַפשְׁךָ וּבכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ. הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרתָּ בָּם. בְּשִׁבתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבלֶכתְּךָ בַדֶּרֶךְ. וּבשָׁכבְּךָ וּבקוּמֶךָ: וּקשַׁרתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכתַבתָּם. עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשׁעָרֶיךָ: וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשׁמְעוּ אֶל מִצו?ֹתַי. אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתכֶם הַיּוֹם. לְאַהֲבָה. אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלעָבדוֹ. בְּכָל לְבַבכֶם וּבכָל נַפשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלקוֹשׁ. וְאָסַפתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצהָרֶךָ: וְנָתַתִּי. עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבהֶמתֶּךָ. וְאָכַלתָּ וְשָׂבָעתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. פֶּן יִפתֶּה לְבַבכֶם. וְסַרתֶּם. וַעֲבַדתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם. וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהיֶה מָטָר. וְהָאֲדָמָה. לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ. וַאֲבַדתֶּם מְהֵרָה. מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה. אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם: וְשַׂמתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה. עַל לְבַבכֶם וְעַל נַפשְׁכֶם. וּקשַׁרתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדכֶם. וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדתֶּם אֹתָם. אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. בְּשִׁבתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבלֶכתְּךָ בַדֶּרֶךְ. וּבשָׁכבְּךָ וּבקוּמֶךָ: וּכתַבתָּם. עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם. עַל הָאֲדָמָה. אֲשֶׁר נִשׁבַּע ה'. לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם. כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר. אֶל בְּנֵי יִשׂרָאֵל וְאָמַרתָּ אֲלֵהֶם. וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. עַל כַּנפֵי בִגדֵיהֶם לְדֹרֹתָם. וְנָתְנוּ. עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת. וּראִיתֶם אֹתוֹ. וּזכַרתֶּם אֶת כָּל מִצו?ֹת ה'. וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְלֹא תָתוּרוּ. אַחֲרֵי לְבַבכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּֽזכְּרוּ. וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצו?ֹתָי. וִהיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתכֶם מֵאֶרֶץ מִצרַיִם. לִהיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: הקהל והש"ץ: אֱמֶת. הש"ץ: ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כָּל זֹאת קִיֶּם עָלֵינוּ. כִּי הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, וַאֲנַחנוּ יִשׂרָאֵל עַמּוֹ. אֱמֶת מַלכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ, הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים, הַגֹּאֲלֵנוּ מִכַּף עָרִיצִים. הָאֵל הַנִּפרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפשֵׁנוּ. הַשָּׂם נַפשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגלֵנוּ. הַמַּדרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ, וַיָּרֶם קַרנֵנוּ עַל כָּל שׂוֹנְאֵינוּ. הָעוֹשֶׂה לָנוּ נְקָמָה בְּפַרעֹה, אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדמַת בְּנֵי חָם. הַמַּכֶּה בְּעֶברָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצרַיִם, וַיּוֹצִיא אֶת יִשׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם. הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזרֵי יַם סוּף, וְאֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתהוֹמוֹת טִבַּע. רָאוּ בָנִים אֶת גְּבוּרָתוֹ, הוֹדוּ וְשִׁבְּחוּ לִשׁמוֹ. וּמַלכוּתוֹ בְרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. וְעָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמחָה רַבָּה. אָמְרוּ כֻלָּם, מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. ה' יִמלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. וְנֶאֱמָר, גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשׂרָאֵל: (אָמֵן) השכיבנו הַשׁכִּיבֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְשָׁלוֹם. וְהַעֲמִידֵנוּ מַלכֵּנוּ לְחַיִּים וּלשָׁלוֹם. וּפרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ. וּפרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שָׁלוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן: ושמרו בני ישראל וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת. לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: קדיש לעילא (חצי קדיש) יִתגַּדַּל וְיִתקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא: (אָמֵן) בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרעוּתֵיהּ, וְיִמלוֹךְ מַלכוּתֵיהּ, וְיַצמַח פֻּרקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, וְיִפרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּביוֹמֵיכוֹן וּבחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, בַּעֲגַֽלָא וּבִזמָן קָרִיב, וְאִמרוּ אָמֵן: אָמֵן, יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא, מְבָרַךְ. לְעָלַם, וּלעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתבָּרַךְ: (אָמֵן) וְיִשׁתַּבַּח וְיִתפָּאַר וְיִתרוֹמַם וְיִתעַלֶּה וְיִתהַדַּר וְיִתהַלַּל וְיִתנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיךְ הוּא: (אָמֵן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרכָתָא, שִׁירָתָא וְתֻשׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן) תפילת שמונה עשרה לערבית של שבת (נאמרת בלחש): אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפתָּח. וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַברָהָם. אֱלֹהֵי יִצחָק. וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵֽל עֶליוֹן. גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. וְקוֹנֵה הַכֹּל. זוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבנֵי בְנֵיהֶם: מֶלֶךְ רַחֲמָן מוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַברָהָם: אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֶּה מֵתִים אָתָּה. רַב לְהוֹשִׁיעַ. (בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל. | בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.) מְכַלכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. רוֹפֵא חוֹלִים. סוֹמֵךְ נוֹפְלִים. מַתִּיר אֲסוּרִים. וּמקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת. וּמִי דוֹמֶה לָךְ מֵמִית וּמחַיֶּה: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַיֶּה הַמֵּתִים: אַתָּה קָדוֹשׁ. וְשִׁמךָ קָדוֹשׁ. וּקדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶלָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָאֵל הַקָּדוֹשׁ: אַתָּה קִדַּשׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי לִשׁמָךְ. תַּכלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבֵרַכתּוֹ מִכָּל הַיָּמִים. וְקִדַּשׁתּוֹ מִכָּל הַזְּמַנִּים. כָּאָמוּר, וַיבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. רְצֵה נָא בִמנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצו?ֹתֶיךָ. וְתֶן חֶלקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ. וְשַׂמַּח נַפשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ. וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבדָךְ בֶּאֱמֶת. וְהַנחִילֵנוּ בְּאַהֲבָה וּברָצוֹן שַׁבְּתוֹת קָדשָׁךְ. וְיָנוּחוּ בָם כָּל יִשׂרָאֵל אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשׂרָאֵל, וְלִתפִלָּתָם שְׁעֵה. וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה אֶל דְּבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשׂרָאֵל. וּתפִלָּתָם מְהֵרָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּתהִי לְרָצוֹן תָּמִיד, עֲבוֹדַת יִשׂרָאֵל עַמֶּךָ: בראש חודש ובחול המועד אומרים יעלה ויבוא. וְתִרצֵנוּ וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים כְּמֵאָז. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן: מוֹדִים אֲנַחנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ. צוּר חַיֵּינוּ. מָגֵן יִשׁעֵנוּ. אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר. נוֹדֶה לָךְ וּנסַפֵּר תְּהִלָּתָךְ. עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדָךְ. עַל נִשׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ. עַל נִסֶּיךָ וְנִפלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם: בחנוכה ובפורים אומרים על הנסים . בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב שִׁמךָ וּלךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת: שִׂים שָׁלוֹם. טוֹבָה וּברָכָה. חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים. עָלֵינוּ וְעַל יִשׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ. כִּי מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ. תּוֹרָה וְחַיִּים. אַהֲבָה וְחֶסֶד. צְדָקָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשׂרָאֵל בְּכָל עֵת בַּשָּׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן: יִהיוּ לְרָצוֹן אִמרֵי פִי, וְהֶגיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה', צוּרִי וְגֹאֲלִי: אֱלֹהַי. נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע. וְשִׂפתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרמָה. וְלִמקַלְלַי נַפשִׁי תִדּוֹם. וְנַפשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ. וְאַחֲרֵי מִצו?ֹתֶיךָ תִּרדּוֹף נַפשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלקֵל מַחשְׁבוֹתָם. יִהיוּ כְּמֹץ לִפנֵי רוּחַ וּמַלאַךְ ה' דֹּחֶה: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהיוּ לְרָצוֹן אִמרֵי פִי, וְהֶגיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה', צוּרִי וְגֹאֲלִי: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמרוֹמָיו. הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. בְּחַיֵּינוּ וּביָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן: ויכולו יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכתּוֹ. אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: ברכת מעין שבע בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַברָהָם אֱלֹהֵי יִצחָק וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵֽל עֶליוֹן. קוֹנֵה בְרַחֲמָיו שָׁמַיִם וָאָרֶץ. גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. וְקוֹנֵה הַכֹּל. מָגֵן אָבוֹת בִּדבָרוֹ. מְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ. הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שְׁאֵין כָּמוֹהוּ. הַמֵּנִיחַ לְעַמּוֹ בְּשַׁבַּת קָדשׁוֹ, כִּי בָם רָצָה לְהָנִיחַ לָהֶם: לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִראָה וָפַחַד. וְנוֹדֶה לִשׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד. מְעוֹן הַבְּרָכוֹת, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מְבָרֵךְ הַשְּׁבִיעִי, וּמקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. וּמֵנִיחַ בִּקדֻשָּׁה לְעָם מְדַשְּׁנֵי עֹנֶג. זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. רְצֵה נָא בִמנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצו?ֹתֶיךָ. וְתֶן חֶלקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ. וְשַׂמַּח נַפשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ. וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבדָךְ בֶּאֱמֶת. וְהַנחִילֵנוּ בְּאַהֲבָה וּברָצוֹן שַׁבְּתוֹת קָדשָׁךְ. וְיָנוּחוּ בָם כָּל יִשׂרָאֵל אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: קדיש תתקבל יִתגַּדַּל וְיִתקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא: (אָמֵן) בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרעוּתֵיהּ, וְיִמלוֹךְ מַלכוּתֵיהּ, וְיַצמַח פֻּרקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, וְיִפרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּביוֹמֵיכוֹן וּבחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, בַּעֲגַֽלָא וּבִזמָן קָרִיב, וְאִמרוּ אָמֵן: (ועונים הציבור יחד עם הש"ץ עד עלמיא) אָמֵן, יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא, מְבָרַךְ. לְעָלַם, וּלעָלְמֵי עָלְמַיָּא: (ואומר הש"ץ) יִתבָּרַךְ: (אָמֵן) וְיִשׁתַּבַּח וְיִתפָּאַר וְיִתרוֹמַם וְיִתעַלֶּה וְיִתהַדַּר וְיִתהַלַּל וְיִתנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיךְ הוּא: (אָמֵן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרכָתָא, שִׁירָתָא וְתֻשׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן) תִּתקַבַּל צְלוֹתְכוֹן וְתִתעֲבֵיד בָּעוּתְכוֹן וּצלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשׁמַיָּא. יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעתָּא וּפֻרקָנָא וּרוַחָא וְחִנָּא וְחִסדָּא וְרַחֲמֵי, עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, לְחַיִּים וּלשָׁלוֹם, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמרוֹמָיו. הוּא בְרַחֲמָיו [וַחֲסָדָיו] יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשׂרָאֵל. [וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. בְּחַיֵּינוּ וּביָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:] תהלים כג מִזמוֹר לְדָוִד. ה' רֹעִי לֹא אֶחסָר: בִּנאוֹת דֶּשֶׁא יַרבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפשִׁי יְשׁוֹבֵב. יַנחֵנִי בְמַעגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלמָוֶת, לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבטְךָ וּמִשׁעַנתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלחָן נֶגֶד צֹרְרָי. דִּשַּׁנתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי. וְשַׁבתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים: יגדל אלהים חי / ר' דניאל בן יהודה הדיין יִגדַּל אֱלֹהִים חַי, וְיִשׁתַּבַּח. נִמצָא, וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ: אֶחָד, וְאֵין יָחִיד כְּיֵחוּדוֹ. נֶעלָם, וְאֵין סוֹף לְאַחדּוּתוֹ: אֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, וְאֵינוּ גּוּף. לֹא נַעֲרוֹךְ אֵלָיו, קְדֻשָּׁתוֹ: קַדמוֹן לְכָל דָּבָר, אֲשֶׁר נִברָא. רִאשׁוֹן, וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ: הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם, וְכָל נוֹצָר. יוֹרֶה גְדֻלָּתוֹ, וּמַלכוּתוֹ: שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ, נְתָנוֹ אֶל. אַנשֵׁי סְגֻלָּתוֹ, וְתִפאַרתּוֹ: לֹא קָם בְּיִשׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה עוֹד. נָבִיא וּמַבִּיט, אֶת תְּמוּנָתוֹ: תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן, לְעַמּוֹ אֵל. עַל יַד נְבִיאוֹ, נֶאֱמַן בֵּיתוֹ: לֹא יַחֲלִיף הָאֵל, וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ: צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ, סְתָרֵינוּ. מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר, כְּקַדמוּתוֹ: גּוֹמֵל לְאִישׁ חֶסֶד, כְּמִפעָלוֹ. נוֹתֵן לְרָשָׁע, רָע כְּרִשׁעָתוֹ: יִשׁלַח לְקֵץ יָמִין, מְשִׁיחֵנוּ. לִפדּוֹת מְחַכֵּי, קֵץ יְשׁוּעָתוֹ: מֵתִים יְחַיֶּה אֵל, בְּרוֹב חַסדּוֹ. בָּרוּךְ עֲדֵי עַד, שֵׁם תְּהִלָּתוֹ: אֵלֶּה שְׁלֹשׁ עֶשׂרֵה, הֵם עִיקָרִים. יְסוֹד תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת, וּנבוּאָתוֹ: רִבִּי חֲנַניָא בֶּן עֲקַשׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשׂרָאֵל, לְפִיכָּךְ הִרבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצו?ֹת. שֶׁנֶּאֱמָר ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדקוֹ. יַגדִּיל תּוֹרָה וְיַאדִּיר: קדיש דעתיד יִתגַּדַּל וְיִתקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא: (אָמֵן) דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא, וּלאַחָאָה מִיתַיָּא, וּלמִפרַק חַיַיָּא, וּלמִבנֵי קַרתָּא יְרֻשׁלַם. וּלשַׁכלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא, וּלמִעקַר פֻּלחָנָא נֻכרָאָה מִן אַרעָא, וּלאָתָבָא פֻלחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתרֵיהּ בְּהַדרֵיהּ בְּזִיוֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ. וְיִמלוֹךְ מַלכוּתֵיהּ, וְיַצמַח פֻּרקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, וְיִפרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּביוֹמֵיכוֹן וּבחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, בַּעֲגַֽלָא וּבִזמָן קָרִיב, וְאִמרוּ אָמֵן: (ועונים הציבור יחד עם הש"צ עד עלמיא) אָמֵן, יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא, מְבָרַךְ. לְעָלַם, וּלעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתבָּרַךְ: (אָמֵן) וְיִשׁתַּבַּח וְיִתפָּאַר וְיִתרוֹמַם וְיִתעַלֶּה וְיִתהַדַּר וְיִתהַלַּל וְיִתנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיךְ הוּא: (אָמֵן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרכָתָא, שִׁירָתָא וְתֻשׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן) עַל יִשׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלמִידֵיהוֹן, וְעַל [כָּל] תַּלמִידֵי תַּלמִידֵיהוֹן דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיתָא (קַדִּישְׁתָא) דִּי בְאַתרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵי לְהוֹן וְלַנָא חִנָּא וְחִסדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשׁמַיָּא, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן) יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעתָּא וּפֻרקָנָא וּרוַחָא וְחִנָּא וְחִסדָּא וְרַחֲמֵי, עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשׂרָאֵל, לְחַיִּים וּלשָׁלוֹם, וְאִמרוּ אָמֵן: (אָמֵן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמרוֹמָיו. הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. בְּחַיֵּינוּ וּביָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן: עלינו לשבח הש"צ אומר: בָּרְכוּ אֶת ה', הַמְּבוֹרָךְ: הקהל עונה: בָּרוּךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ, לְעוֹלָם, וָעֶד: עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּכָל מִשׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלקֵנוּ כְּחֶלקָם, וְלֹא גוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם. שֶׁהֵם מִשׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וְרִיק, וּמִתפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ: וַאֲנַחנוּ מִשׁתַּחֲוִים לִפנֵי מֶלֶךְ מַלכֵי הַמְּלָכִים (הַקָּדוֹשׁ) בָּרוּךְ הוּא. שְׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ. מוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד, אֱמֶת מַלכֵּנוּ וְאֵין זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ, וְיָדַעתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין, עוֹד: עַל כֵּן נְקַוֶּה לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִראוֹת מְהֵרָה בְּתִפאֶרֶת עֻזָּךְ. לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַכֶּן עוֹלָם בְּמַלכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקרְאוּ בִשׁמֶךָ. לְהַפנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִכרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכרְעוּ וְיִפֹּלוּ. וְלִכבוֹד שְׁמָךְ הַגָּדוֹל יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם עוֹל מַלכוּתֶךָ. וְתִמלוֹךְ עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלכוּת שֶׁלָּךְ הִיא, וּלעוֹלְמֵי עַד תִּמלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ, ה' יִמלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: וְכָתוּב, וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהיֶה ה' אֶחָד וּשׁמוֹ אֶחָד: מתוך "התכלאל המבואר" בעריכת אדם בן נון ויוסף עדאקי הכהן. |
תפילת ערבית של שבת דומה במהותה ובמבנה שלה לתפילת ערבית של יום חול, אך היא נבדלת ממנה במנגינתה המיוחדת, עדה עדה וניגונה, בניסוחן של ברכות אחדות ובתוספות ייחודיות לה, כמבואר בהמשך. לאחר מזמורי קבלת שבת התפילה נפתחת בחצי קדיש או ברכו כמנהג המקום ובברכות קריאת שמע. בסידור רב סעדיה גאון ברכות קריאות שמע מופיעות בנוסח מיוחד לשבת, נוסח זה נשתמר עד ימינו במסורת האיטלקית בלבד. בשאר המסורות יש שינוי רק בברכת השכיבנו, בגוף הברכה ובחתימתה, כאשר עיקר השינוי הוא שבשבת אנו מתפללים, בנוסף לשאר הבקשות, שה' יפרוש עלינו סוכת שלום כנוסח ארץ ישראל (שכך היה מנהגם אף בימי החול). בנוסח עדות המזרח פירוט הפגעים הנמצא בתפילת החול מצומצם, כנראה מתוך רצון שלא לעסוק בדברים שעלולים לצער אותנו בשבת. לאחר ברכת השכיבנו אומרים פסוקים מעניין השבת, "ושמרו" (שמות לא, טז-יז). גם בתפילת העמידה, במקום שלוש עשרה הברכות האמצעיות, נאמרת ברכה אחת העוסקת בשבת, שחתימתה היא מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. הברכות האמצעיות של תפילת העמידה לא נאמרות כלל בכל תפילות השבת מתוך רצון שלא להעסיק את המתפלל בדברים שעלולים לצערו ומתוך רצון לקצר את התפילה ולא להטריח את הציבור. לאחר תפילת העמידה נשארים לעמוד ואומרים כל הקהל יחד את פסוקי "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א-ג) בנעימה. אלו הם פסוקי השבת מתוך פרשת הבריאה ובהם מודגשות ברכת השבת, קדושתה והמנוחה שבה. מיד לאחר מכן החזן מברך את ברכת מעין שבע. זו היא ברכה ייחודית לתפילת ערבית של שבת, והיא למעשה חזרת הש"ץ מקוצרת, ותוכנה הוא תמצות של שבע ברכות תפילת העמידה שנאמרו בלחש. סיבתו של מנהג ייחודי זו היא "מִפְּנֵי שֶׁרֹב הָעָם בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּלֵילֵי שַׁבָּת, וְיִהְיֶה שָׁם מִי שֶׁנִּתְאַחֵר לָבוֹא וְלֹא הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, וְיִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה [בתקופתם הדרך חזרה מבית הכנסת בחשיכה הייתה מסוכנת]. לְפִיכָךְ חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּבוּ כָּל הָעָם עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּתְאַחֵר, וְיֵצֵא עִמָּהֶן" (רמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים ט, יא). מעניין לציין שעד היום "רוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת" – יהודים מאמינים שאינם מקפידים על תפילה באופן קבוע מתאמצים ובאים לתפילת ליל שבת, כך שבבתי כנסת רבים מנצלים את הקהל הרב להודעות קהילתיות ופעמים רבות מזדמנים מפגשים חברתיים ביציאה מבית הכנסת. בעבר אף רווח המנהג לעשות קידוש בבית הכנסת לאחר תפילת ערבית עבור המתפללים והאורחים, אך כיום פסק המנהג. לפני עלינו לשבח אומרים את מזמור כג בתהלים, מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. האידיליה שמתאר משורר המזמור מתאימה לנחת ולשלווה אליהם אנו שואפים בשבת. בסוף התפילה נהגו לשיר את הפיוטים "יגדל" או "אדון עולם".
|
כותר |
ערבית של שבת |
---|---|
מעגל השנה |
שבת |
מועד התפילה |
ערבית |
שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תפילת ערבית של שבת דומה במהותה ובמבנה שלה לתפילת ערבית של יום חול, אך היא נבדלת ממנה במנגינתה המיוחדת, עדה עדה וניגונה, בניסוחן של ברכות אחדות ובתוספות ייחודיות לה, כמבואר בהמשך.
לאחר מזמורי קבלת שבת התפילה נפתחת בחצי קדיש או ברכו כמנהג המקום ובברכות קריאת שמע. בסידור רב סעדיה גאון ברכות קריאות שמע מופיעות בנוסח מיוחד לשבת, נוסח זה נשתמר עד ימינו במסורת האיטלקית בלבד. בשאר המסורות יש שינוי רק בברכת השכיבנו, בגוף הברכה ובחתימתה, כאשר עיקר השינוי הוא שבשבת אנו מתפללים, בנוסף לשאר הבקשות, שה' יפרוש עלינו סוכת שלום כנוסח ארץ ישראל (שכך היה מנהגם אף בימי החול). בנוסח עדות המזרח פירוט הפגעים הנמצא בתפילת החול מצומצם, כנראה מתוך רצון שלא לעסוק בדברים שעלולים לצער אותנו בשבת. לאחר ברכת השכיבנו אומרים פסוקים מעניין השבת, "ושמרו" (שמות לא, טז-יז).
גם בתפילת העמידה, במקום שלוש עשרה הברכות האמצעיות, נאמרת ברכה אחת העוסקת בשבת, שחתימתה היא מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. הברכות האמצעיות של תפילת העמידה לא נאמרות כלל בכל תפילות השבת מתוך רצון שלא להעסיק את המתפלל בדברים שעלולים לצערו ומתוך רצון לקצר את התפילה ולא להטריח את הציבור.
לאחר תפילת העמידה נשארים לעמוד ואומרים כל הקהל יחד את פסוקי "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א-ג) בנעימה. אלו הם פסוקי השבת מתוך פרשת הבריאה ובהם מודגשות ברכת השבת, קדושתה והמנוחה שבה. מיד לאחר מכן החזן מברך את ברכת מעין שבע. זו היא ברכה ייחודית לתפילת ערבית של שבת, והיא למעשה חזרת הש"ץ מקוצרת, ותוכנה הוא תמצות של שבע ברכות תפילת העמידה שנאמרו בלחש.
סיבתו של מנהג ייחודי זו היא "מִפְּנֵי שֶׁרֹב הָעָם בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּלֵילֵי שַׁבָּת, וְיִהְיֶה שָׁם מִי שֶׁנִּתְאַחֵר לָבוֹא וְלֹא הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, וְיִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה [בתקופתם הדרך חזרה מבית הכנסת בחשיכה הייתה מסוכנת]. לְפִיכָךְ חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּבוּ כָּל הָעָם עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּתְאַחֵר, וְיֵצֵא עִמָּהֶן" (רמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים ט, יא). מעניין לציין שעד היום "רוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת" - יהודים מאמינים שאינם מקפידים על תפילה באופן קבוע מתאמצים ובאים לתפילת ליל שבת, כך שבבתי כנסת רבים מנצלים את הקהל הרב להודעות קהילתיות ופעמים רבות מזדמנים מפגשים חברתיים ביציאה מבית הכנסת. בעבר אף רווח המנהג לעשות קידוש בבית הכנסת לאחר תפילת ערבית עבור המתפללים והאורחים, אך כיום פסק המנהג.
לפני עלינו לשבח אומרים את מזמור כג בתהלים, מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. האידיליה שמתאר משורר המזמור מתאימה לנחת ולשלווה אליהם אנו שואפים בשבת. בסוף התפילה נהגו לשיר את הפיוטים "יגדל" או "אדון עולם".
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?