ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר׃ שִׁמְעוּ־זֹאת כָּל־הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד׃ גַּם־בְּנֵי אָדָם גַּם־בְּנֵי־אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן׃ פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת׃ אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי׃ לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׃ הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ׃ אָח לֹא־פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא־יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ׃ וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם׃ וִיחִי־עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת׃ כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם׃ קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת׃ וְאָדָם בִּיקָר בַּל־יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ׃ זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה׃ כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ׃ אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה׃ אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ׃ כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ׃ כִּי־נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי־תֵיטִיב לָךְ׃ תָּבוֹא עַד־דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד־נֵצַח לֹא יִרְאוּ־אוֹר׃ אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור זה הוא האחרון בשבעת מזמורי בני קרח. עיקרו דברי מוסר וחכמה, והוא עוסק במוות. מהכותרת נראה שהמזמור נועד להיות מושר בדרך כלשהי בציבור. ייתכן ששימש במיוחד בבית האבל, באופן דומה לזה שהוא משמש בימינו.
קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה או הנגנים לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. הקדמה: (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים, הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד, תבל. אני קורא לכל בני התמותה: (ג) גַּם אל בְּנֵי אָדָם הפשוטים, גַּם אל בְּנֵי אִישׁ, אישיות בעלת מעמד,אחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְהָגוּת, מחשבת לִבִּי תְבוּנוֹת. במזמור זה אציג את התבוננותי. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל, דיבור מליצי את אָזְנִי, אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר את חִידָתִי, מליצתי, ביטויי המחודד: (ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע, בזמנים קשים, כשעֲוֹן עֲקֵבַי, כשעונש הבא בעקבות חטאי יְסוּבֵּנִי, מסובב אותי?! הרי לימים הרעים יבוא סוף. (ז) המוות יבוא גם לאותם אנשים הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם, רכושם, וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אפילו אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ ממוות. אין בכוחו של אדם להציל את זולתו, ואף לא את הקרוב לו ביותר, מקצו; לֹא יִתֵּן לֵאלֹֹהִים את כָּפְרוֹ, כופר נפש אחיו. (ט) וְאם אפשר להעלות על הדעת תשלום כופר למוות, הרי יֵקַר, יהיה יקר מאוד פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, וְחָדַל, יהיה מנוע לְעוֹלָם. לעולם הוא לא יושג. (י) האדם חולם ומספר לעצמו: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. הוא עובר את חייו כאילו הוא יחיה לנצח, ולעולם לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת, הקבר, (יא) אפילו כִּי, כאשר הוא יִרְאֶה, רואה שגם החֲכָמִים יָמוּתוּ, יַחַד עם החכמים גם כְּסִיל וָבַעַר, הטיפשים יֹאבֵדוּ, וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים את חֵילָם, הרכוש שצברו בחייהם. (יב) בקִרְבָּם, במחשבותיהם הכמוסות של בני אדם בָּתֵּימוֹ, בתיהם יישארו להם לְעוֹלָם, ומִשְׁכְּנֹתָם, מגוריהם ימשיכו לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם, הם מנציחים בבתים את שמותיהם עֲלֵי אֲדָמוֹת, בעולם הזה. (יג) ולאמתו של דבר, אָדָם בִּיקָר, בכבודו בַּל, לא יָלִין, יישאר בקביעות. כל כבודם, תפארתם וארמנותיהם לא יועילו להשארתם בעולם הזה. בסופו של דבר כל בני האדם נעקרים מן העולם, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, כמו שהבהמות מתות. (יד) זֶה דַרְכָּם של בני אדם, וזה כֵּסֶל, הטיפשות לָמוֹ, שלהם. הם בונים את תקוותיהם על נכסיהם בעולם הזה, בלי להביא בחשבון שכל אלה ארעיים ויחלפו עם המוות. וְהבאים אַחֲרֵיהֶם גם הם בְּפִיהֶם יִרְצוּ. הם מדברים על אותו רצון; אך כמובן אין לדור הבא סיכוי רב יותר שדמיונות אלה יתממשו. סֶלָה. (טו) כולם כַּצֹּאן מובלים לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, הושמו, נקבצו או ירדו. מָוֶת יִרְעֵם, יהיה הרועה שלהם, לחלופין: 'יִרְעֵם' - ישברם, או: יאכלם. יִּרְדּוּ, ימשלו בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר, לזמן העתיד. ואולי: צדיקים ימשלו בסופו של דבר בנכסיהם, או: מלאכים העושים את שליחותם נאמנה ייטלו את נשמתם. וְצוּרָם, עצמתם, או: צורתם של בני האדם עתידה לְבַלּוֹת, להתבלות ולִכְלות בשְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ, מן הארמון שלו. תוקפם וחשיבותם של בני האדם הולכים וכלים ב'ארמון' השאול. או: יורדים מארמונותיהם אל השאול. כאן בא פסוק אחד של תקווה, שהוא אחד המקומות היחידים במקרא שבהם מדובר על הישארות הנפש לאחר המוות: (טז) אַךְ אֱלֹֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵנִי אליו. השאול הוא המוות, הקיום העלוב וחסר המשמעות של נפשו של אותו אדם אשר כל חייו חשב רק על העולם הזה, וכל עולמו נלקח ממנו. הנפש נפדית מן השאול הזה כאשר היא נצמדת אל אלוקים - צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה''. סֶלָה. כעת פונה המשורר למי שהולך בדרך טובה, אך נראה לו שהעולם איננו מתחשב בדרך חייו: (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר, נעשה עשיר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) דע שכל זה ארעי כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. במותו יאבדו העושר והכבוד כל משמעות. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו לקבר כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי אם, אלא את נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ, בעשיית מעשים שיש בהם ברכה. וְאז יוֹדֻךָ, ישמחו במעשיך הטובים גם אחרים כִּי תֵיטִיב גם לָךְ, לעצמך. רק הטובה שתעשה תישאר אתך לעולם. (כ) אם לא כן, תָּבוֹא נפשו עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו, שירדו גם הם לשאול, עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ גם הם אוֹר, ותפארתם תימוג עם המוות. המשורר מסכם את יחסו של אדם אל מכלול חייו: (כא) אָדָם העוסק בִּיקָר, בכבוד, בגדולה, וְלֹא יָבִין לְמה יש משמעות אמתית, ומה עתיד להיעלם עם המוות. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. חייו של אדם כזה דומים לחיי בהמה - בחייה אין לה מודעוּת, ובמותה אין לה זיכרון ותקווה.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים מט: שמעו זאת כל העמים |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה או הנגנים לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.
הקדמה: (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים, הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד, תבל. אני קורא לכל בני התמותה: (ג) גַּם אל בְּנֵי אָדָם הפשוטים, גַּם אל בְּנֵי אִישׁ, אישיות בעלת מעמד,אחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְהָגוּת, מחשבת לִבִּי תְבוּנוֹת. במזמור זה אציג את התבוננותי. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל, דיבור מליצי את אָזְנִי, אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר את חִידָתִי, מליצתי, ביטויי המחודד:
(ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע, בזמנים קשים, כשעֲוֹן עֲקֵבַי, כשעונש הבא בעקבות חטאי יְסוּבֵּנִי, מסובב אותי?! הרי לימים הרעים יבוא סוף. (ז) המוות יבוא גם לאותם אנשים הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם, רכושם, וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אפילו אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ ממוות. אין בכוחו של אדם להציל את זולתו, ואף לא את הקרוב לו ביותר, מקצו; לֹא יִתֵּן לֵאלֹֹהִים את כָּפְרוֹ, כופר נפש אחיו. (ט) וְאם אפשר להעלות על הדעת תשלום כופר למוות, הרי יֵקַר, יהיה יקר מאוד פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, וְחָדַל, יהיה מנוע לְעוֹלָם. לעולם הוא לא יושג.
(י) האדם חולם ומספר לעצמו: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. הוא עובר את חייו כאילו הוא יחיה לנצח, ולעולם לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת, הקבר, (יא) אפילו כִּי, כאשר הוא יִרְאֶה, רואה שגם החֲכָמִים יָמוּתוּ, יַחַד עם החכמים גם כְּסִיל וָבַעַר, הטיפשים יֹאבֵדוּ, וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים את חֵילָם, הרכוש שצברו בחייהם. (יב) בקִרְבָּם, במחשבותיהם הכמוסות של בני אדם בָּתֵּימוֹ, בתיהם יישארו להם לְעוֹלָם, ומִשְׁכְּנֹתָם, מגוריהם ימשיכו לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם, הם מנציחים בבתים את שמותיהם עֲלֵי אֲדָמוֹת, בעולם הזה.
(יג) ולאמתו של דבר, אָדָם בִּיקָר, בכבודו בַּל, לא יָלִין, יישאר בקביעות. כל כבודם, תפארתם וארמנותיהם לא יועילו להשארתם בעולם הזה. בסופו של דבר כל בני האדם נעקרים מן העולם, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, כמו שהבהמות מתות.
(יד) זֶה דַרְכָּם של בני אדם, וזה כֵּסֶל, הטיפשות לָמוֹ, שלהם. הם בונים את תקוותיהם על נכסיהם בעולם הזה, בלי להביא בחשבון שכל אלה ארעיים ויחלפו עם המוות. וְהבאים אַחֲרֵיהֶם גם הם בְּפִיהֶם יִרְצוּ. הם מדברים על אותו רצון; אך כמובן אין לדור הבא סיכוי רב יותר שדמיונות אלה יתממשו. סֶלָה. (טו) כולם כַּצֹּאן מובלים לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, הושמו, נקבצו או ירדו. מָוֶת יִרְעֵם, יהיה הרועה שלהם, לחלופין: 'יִרְעֵם' - ישברם, או: יאכלם. יִּרְדּוּ, ימשלו בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר, לזמן העתיד. ואולי: צדיקים ימשלו בסופו של דבר בנכסיהם, או: מלאכים העושים את שליחותם נאמנה ייטלו את נשמתם. וְצוּרָם, עצמתם, או: צורתם של בני האדם עתידה לְבַלּוֹת, להתבלות ולִכְלות בשְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ, מן הארמון שלו. תוקפם וחשיבותם של בני האדם הולכים וכלים ב'ארמון' השאול. או: יורדים מארמונותיהם אל השאול.
כאן בא פסוק אחד של תקווה, שהוא אחד המקומות היחידים במקרא שבהם מדובר על הישארות הנפש לאחר המוות: (טז) אַךְ אֱלֹֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵנִי אליו. השאול הוא המוות, הקיום העלוב וחסר המשמעות של נפשו של אותו אדם אשר כל חייו חשב רק על העולם הזה, וכל עולמו נלקח ממנו. הנפש נפדית מן השאול הזה כאשר היא נצמדת אל אלוקים - צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה''. סֶלָה.
כעת פונה המשורר למי שהולך בדרך טובה, אך נראה לו שהעולם איננו מתחשב בדרך חייו: (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר, נעשה עשיר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) דע שכל זה ארעי כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. במותו יאבדו העושר והכבוד כל משמעות. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו לקבר כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי אם, אלא את נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ, בעשיית מעשים שיש בהם ברכה. וְאז יוֹדֻךָ, ישמחו במעשיך הטובים גם אחרים כִּי תֵיטִיב גם לָךְ, לעצמך. רק הטובה שתעשה תישאר אתך לעולם. (כ) אם לא כן, תָּבוֹא נפשו עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו, שירדו גם הם לשאול, עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ גם הם אוֹר, ותפארתם תימוג עם המוות.
המשורר מסכם את יחסו של אדם אל מכלול חייו: (כא) אָדָם העוסק בִּיקָר, בכבוד, בגדולה, וְלֹא יָבִין לְמה יש משמעות אמתית, ומה עתיד להיעלם עם המוות. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. חייו של אדם כזה דומים לחיי בהמה - בחייה אין לה מודעוּת, ובמותה אין לה זיכרון ותקווה.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
