audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

יום שבת תשמח מאד נפשי

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    תימן - כלל תימן חיים פרחי
  • 2.
    תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) אהרן עמרם
  • 3.
    תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) חבורת מורשת
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר יום שבת תשמח מאד נפשי
מעגל השנה שבת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • יוֹם שַׁבָּת תִּשְׂמַח מְאֹד נַפְשִׁי תִּתְאַוֶּה לַעְלוֹת לְהַר קָדְשִׁי – ביום השבת נפשי שמחה, משום שהיא שואפת לעלות למקדש ולהתחבר אל הקודש.
    • מֵאֶתְמוֹל תַּחְזִיק בְּקָו שִׁשִּׁי – כבר מיום שישי היא אחוזה בספירה השישית מעשר הספירות, ספירת 'תפארת', שבה מתעלים ישראל לקראת השבת. ויש מפרשים שהכוונה לקדושת השבת שתחילתה ביום ששי בשעה הששית.
    וראו על כך גם בקטע מן הזוהר לפרשת תרומה הנאמר במנהג חסידים בערב שבת, ופותח במלים 'כגוונא דאינון'.
    • רַעְיָתִי דִּגְלַי בְּחֵן הַמְשִׁי – הפייטן פונה לאלוהיו בכינוי 'רַעְיָתִי', המייצג את השכינה, ומבקשה למשות ולהעלות בנועם את שבטי ישראל מן הגלות לארץ ישראל.
    • לִאלתַּוְרַאת וַאלדִּין וַאלְעִלְמַא תַּתְּשַׁוַּק אַלרוּח וַאלְגִּסְמַא – ביום השבת, יותר מבששת ימי המעשה, משתוקקות הנשמה והגוף לתורה, לקיום מצוות, ולחכמה.
    • פִי עַדְּנַאן תַּלְחַץ לְהַא קַסְמַא מִן אַכְּיַאד אַלְגִּסְם לַא תַּכְשִׁי – הנפש תזכה למקום ולנחלה בגן עדן, והגוף – אל לך להתירא ממקרי הזמן ומפגעיו. הפייטן מרצה כביכול את נשמתו וגופו בנועם השבת.
    • וּסְעוֹדוֹת שָׁלֹשׁ מְכֻוָּנוֹת לַשַּׁבָּת יִהְיוּ מְזֻמָּנוֹת – לצורך השבת מכינים ישראל מזון שלוש סעודות. סעודות אלה 'מְכֻוָּנוֹת', כנגד החזרה המשולשת על המילה 'היום' בפסוק מספר שמות (טז, כה): וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה, וזאת על פי דרשות התלמוד הבבלי במסכת שבת (קיז ע"ב).
    • מֵעֶרֶב שַׁבָּת מְתֻקָּנוֹת – סעודות אלה מוכנות מבעוד יום, שהלא בשבת אסור לבשל.
    • בּוֹ יָרוּם כִּי אֶשְׂמְחָה רֹאשִׁי – ובו, ביום השבת, ירום ראשי על שמחתי כי רבה.
    • דַּאמַתּ פִיהּ אַלכַיְר ואלנִּעְמַה בֹּהּ וַאגִּבּ אַלְפַיְץ, וַאלְחִכְּמַה – הפייטן פונה לקהל ישראל ומזכירו מה עליו לעשות בשבת: התמידו בו הטובה והחסד, והרבו בלימוד חכמת התורה.
    • אַל יַעְקוּבּ הֻם כִירַתּ אלְאֻמַּה מַא אַחַד פִי סִרְּהוּ יַפְשִׁי – בני יעקב הם בחירי האומות, ואיש זולתם לא יוכל לגלות סוד טעמו של יום השבת; על רקע הטור הקודם נראה שלימוד התורה וקיום המעשים הטובים על ידי ישראל, מבחין בינם ובין העמים האחרים, ומעניק לשבת תוכן שאיש זולתם לא יכול להבינו.
    • יִתְבּוֹנֵן לִבִּי בְּסוֹד שַׁבָּת הוּא בָּרוּר לִמְקַיְּמֵי הַדָּת – הפייטן שב ומדגיש כי כאשר הוא מתבונן בעניין השבת, הוא מוצא אותו מובן אך ורק למקיימיה ולשומרי הלכותיה.
    • וּמְחַלֵּל אוֹתוֹ מוֹת יוּמָת – המחלל את השבת במזיד, דינו מוות, ככתוב בשמות (לא, יד): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.
    • אִם שׁוֹגֵג חַטָּאת יְהֶא עָנְשִׁי – לעומת זאת, מי שמחלל את השבת בשוגג אינו חייב עונש מיתה, אלא עליו להביא קרבן חטאת לבית המקדש, כפי שנפסק להלכה בדיני שבת (ראו למשל בדוגמאות הבאות: בבלי שבת, ו ע"ב; שם, קנג ע"ב).
    • וּמַה נָּעִים מִדְרָשׁ וְאַגָּדָה – מה טוב לימוד דברי מדרש ואגדות חז"ל בשבת.
    • בַּת מֶלֶךְ כַּלָּה מְיֻחָדָה מֵרֵאשִׁית הַכֹּל מְיֻסָּדָה – בהמשך לכך: מה נעים לימוד התורה, המשולה לבת מלך, ואשר נבראה קודם העולם, כמאמר חז"ל במקומות אחדים – למשל בתלמוד הבבלי, מסכת פסחים (נד ע"א): "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה – דכתיב: 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח, כב).
    • בּוֹ אֶשְׁכַּח עָנְיִי וְכָל חָלְשִׁי – בשבת, אשכח דלותי וצרותי כשאשקע בלימוד התורה.
    • סִר מַכְּנוּן מִן אַוַּל אלְכִלְקַה אַלְאַנְפֻס תַזְכּוּ וְתַּתְּפַקַּהּ תַּתְּצַאחַב לִאלְעַקְל פִי רֻפְקַה – סוד כמוס מתחילת הבריאה, שדווקא בשבת מזדככות הנפשות ומחכימות, שעה שהן חוברות אל השכל.
    • לַא גַּאז פִיהּ נַקְלֻן וְלַא בַּטְשִׁי – לא הותרה בשבת העברה מרשות לרשות (למשל: מרשות היחיד לרשות הרבים, וכן מרשות יחיד אחת לרשות יחיד אחרת) ולא טלטול מוקצה; הפייטן כורך יחדיו באותה מחרוזת ענייני הלכה יסודיים בדיני שבת, יחד עם תיאור מצב הנפשות.
    • פָּצִיתִי אֶת פִּי לְשַׁבֵּחַ בּוֹ אָשִׁיר שִׁיר לַמְנַצֵּח – פתחתי פי לשבח את אלוהי ביום השבת, במזמורי תהלים. המילה 'לַמְנַצֵּח' משמשת ככותרת לרבים ממזמורי תהלים. ראו למשל תהלים מז; סח; ועוד.
    • תִּתְעַנֵּג נַפְשִׁי בְּהַצְלֵחַ – נפשי תתענג בהנאה רוחנית. 'בְּהַצְלֵחַ' על פי לשון הכתוב בשמואל א (י, י): וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם.
    • מִשָּׂכָר לֹא אֵצְאָה חָפְשִׁי – ודאי אקבל שכר מאת ה'. פרפראזה על הדברים המיוחסים לעבד שאינו רוצה לעזוב את אדונו ( שמות כא, ה): וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי.
    • שַׁוְקִי פִיהּ לִאלְעִלְם וַאלתַּעְלִים – בהמשך לאמור במחרוזת הקודמת: חשקי ביום שבת קודש הוא לתורה וללימוד.
    • תַּעְרֻגּ פִיהּ נַפְסִי אִלַא אלְאִקְלִים – תתעלה בו נפשי אל הנוף האמצעי, הוא ארץ ישראל, שלדעת חכמי ימי הביניים אקלימה היה נוח ביותר ללימוד ולרכישת חכמה.
    • אַלאַוְסַט דִי לַא בְּהוּ תַּתְלִים קֻדְּס אַללַהּ נוּרֹהּ עֲלַיְהּ אַגְשִׁי – שהרי בארץ אין כל פגם, ומקום השראת השכינה נמצא בה.
    • בְּסוֹד זָכוֹר תָבִין וְגַם שָׁמוֹר – למד והשכל בסוד מצוות 'זָכוֹר' ו'שָׁמוֹר' שנאמרו בשבת, ככתוב בשמות (כ, ז): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, ובדברים (ה, יא): שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. על פי חז"ל, שני הניסוחים השונים של מצוות השבת בעשרת הדברות שבספרים שמות ודברים נאמרו בעת ובעונה אחת – כך למשל במדרש ההלכה התנאי 'ספרי' לדברים (פיס' רלג): "זכור ושמור שניהם נאמרו בדבור אחד". ויש מחכמי הקבלה המזהים כל אחד מן הציוויים עם תחום אחר של מצוות השבת: 'זָכוֹר' עם מצוות עשה, ו'שָׁמוֹר' עם מצוות לא תעשה.
    • תָּרִיחַ יוֹפִי צְרוֹר הַמּוֹר – תיהנה ותתבשם מריחה הערב של התורה. הלשון על פי שיר השירים (א, יב-יג): עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי...
    • תִּתְרוֹנֵן רוּחִי בְּשִׁיר מִזְמוֹר בִּמְסִבָּה אֶשְׁתֶּה לְיֵין שִׁבְשִׁי – נפשי תשמח בשירה ובזמרת פיוטים, שעה שאשתה מן היין. 'יֵין שִׁבְשִׁי' – יין ענבים; המילה הארמית 'שבשין' פירושה ענפים ושריגים של גפן, על פי תרגומו של אונקלוס לפסוק מספר בראשית (מ, י): וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים – שתרגומו: "ובגופנא תלתא שבשין והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין אניצת נץ בשילו אתכלהא הוו ענבין".
    • זַיַּן יַוְם אלסַּבְּת בִאללִּקְנַא יַוְם עִטְלַה גַאיַה לִאַנְפֻסְנַא – קישט הקב"ה את השבת בשכל וברוחב דעת; בהיותו יום מנוחה, הוא רוממות לנפשנו.
    • פִי סִינַי אַללַהּ כַאטַבְּנַא וַאלנִּירַאן וַאלנּוּר תַם אַגְשִׁי – בהר סיני ה' דיבר איתנו, תוך שהקיף באש ובאור את ההר. הפייטן מזכיר לשומעיו כי מצוות השבת נמסרה, בין שאר המקומות, גם במעמד הר סיני בעשרת הדיברות.
    • יוֹנָתִי הִתְבּוֹנְנִי עוּרִי בּוֹ אָשִׁיר שִׁירָה לְאֵל צוּרִי – נשמתי, התבונני והתעוררי לקראת יום השבת, בו אשיר ואזמר לכבוד האל המגן עלי בחוזקו. 'יוֹנָה' היא דימוי רווח לנפש בפיוטי תימן – ראו למשל הפיוט 'סעי יונה' לר' דוד בן זכריה הלוי, ועוד.
    • בָּרוּךְ הוּא מַפְצִיח מְבוֹאָרִי – ברוך הוא הקדוש ברוך הוא, המעניק לי יכולת לכתוב שירים לכבודו בלשון צחה; 'מַפְצִיח' – מיוסד על השורש הערבי פ.צ.ח, שזו משמעותו.
    • יֵחוּדוֹ הוּא מַחֲמַד שָׁרְשִׁי – האמונה בייחוד האל בעולמו, כלומר, היותו יחיד, ללא כל אלוה אחר, היא הדבר היקר לנשמתי ('שָׁרְשִׁי').
    • דַא אַלְקַוְל דִי אַפְתְּצַח לַחְנִי גַלּ אַללַהּ דִי פִיהּ נַטַּקְנִי – זה השיר אשר נאמרה בו בשפה ברורה נגינתי, יתעלה האל שבו נתן לי יכולת דיבור. הפייטן שב ומדגיש כי יכולותיו כמשורר ניתנו לו מאת ה'.
    • יַא רַבִּי תַּבְּקַא גְפוּר עַנִּי סֻבְּחַאנַךּ יַא עַאלִיַ אלְעַרְשִׁי – אלוהי היה נא לי לסולח; לך נאה לשבח, רם הכסא, שמלכותך נישאת על הכל. הפייטן יוצר כאן מעין מעגל-קסמים: האל הוא שנתן אמנם לאדם יכולת לשיר לפניו ולשבחו, אך גודל השבח המובע בו יכול לרצות את האל לשוב ולסלוח לברואיו.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?