audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אשתבח בתהלות

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    סוריה - חלב (ארם צובה) אברהם כספי
  • 2.
    סוריה - חלב (ארם צובה) מתוך מופע שירת הבקשות, ירושלים התשס"ו
  • 3.
    סוריה - חלב (ארם צובה) פייטנים מקהילת ארם צובה, ניו יורק
  • 4.
    סוריה - חלב (ארם צובה) קבוצת חזנים
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אשתבח בתהלות
מעגל השנה שבת;שירת הבקשות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אֶשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלוֹת אֱלֹהִים חַי – כבוד יהיה לי להלל את אלוהי; לשון הטור על פי תהלים (קו, מז): הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ. הצירוף 'אֱלֹהִים חַי' מופיע במקרא כמה פעמים, למשל בישעיהו (לז, יז): הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי.
    • כִּי הוּא עֲלֵי שְׁדֵי אִמִּי מַבְטִיחַי – כי הוא המגן עלי עוד בינקותי. מיוסד על תהלים (כב, י): כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי – והפייטן שינה מעט לצורך החריזה.
    • גַּדְּלוּ לוֹ אִתִּי תֹאמְרוּ כֹּה לֶחָי – הבו לו שבח יחד עמי. מיוסד על תהלים (לד, ד): גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. הצירוף 'כֹּה לֶחָי' הוא נוסח ברכה מקראי המשמש בפנייה אישית – ראו שמואל א (כה, ו): וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם.
    • הַזָּן וּמְפַרְנֵס וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי – הקדוש ברוך הוא מעניק מזון ומחיה לכל בריותיו, ככתוב בתהלים (קמה, טז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.
    • בְּנֵי אֵל חַי בָּרְכוּ בְמַקְהֵלִים – בני ישראל, בָּרְכוּ את הקדוש ברוך הוא בקהל רב ובהמון עם. מיוסד על תהלים (כו, יב): רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'. הכינוי בני אל חי לקוח מהושע ב, א: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי.
    • לֵאמֹר הָבוּ לוֹ בְּנֵי הָאֵלִים – בהיותכם בקהל רב, קראו למלאכים עצמם לכבד את הקדוש ברוך הוא; על פי תהלים (כט, א): מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז.
    • שִׁירוּ לוֹ הָרִימוּ קֶרֶן בַּהוֹלְלִים – שירו לקדוש ברוך הוא (על פי תהלים קה, ב: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו), והרימו קרנו בתוך הקהל השמח. הפייטן נשען על פסוק מתהלים (עה, ה): אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אך משנה את משמעותו: בעוד ה'הוֹלְלִים' שבפסוק הם אנשים רעים המתהוללים, הרי שה'הוֹלְלִים' שבפיוט הם הקהל השמח בשבחו של הקדוש ברוך הוא.
    • אִמְרוּ כָּל תִּשָּׂא לַנֶּאְדָּר בָּאֵלִים – בקשו מן הקדוש ברוך הוא לשאת עוונותיכם; על פי הושע (יד, ג): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. כינוי האל נשען על שמות (טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
    • רַנְּנוּ יַחְדָּיו שִׁיתוּ לוֹ הֲדָרִים – זמרו לו יחד, שאו לפניו שבח והדר; תחילת הטור מבוססת על ישעיהו (נב, ט) פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם, וסופו משחק מלים על פסוק שנאמר בהקשר אחר לגמרי בספר בראשית (ל, מ): וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן. הפייטן מחליף 'עֲדָרִים' ב'הֲדָרִים'.
    • בֹּאוּ בִרְנָנָה עֲדַת אַבִּירִים – שירו לפני הקדוש ברוך הוא בשירה ובשמחה. מיוסד על תהלים (ק, ב): עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. הכינוי לישראל על פי תהלים (סח, לא): גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ.
    • הִקָּבְצוּ יַחְדָּיו כָּל נוֹגְנִים וְשָׁרִים – האספו יחד, מנגנים ומזמרים. פרפראזה על תהלים (סח, כו): קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת.
    • נָשִׁיר וּנְזַמֵּר מֵעַל כָּל הַשָּׁרִים – יחד נשיר ושירתנו תתעלה מעל שירתם על אחרים; ושמא צריך להיות 'הַשָּׂרִים' (בשי"ן שמאלית), כפרפראזה על הנאמר במרדכי היהודי במגילת אסתר (ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
    • הִנֵּה לָאֵל מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת – מי יוכל לספר שבחו של האל, הרי הוא אין-סופי ולא ניתן לסיכום מילולי; על פי תהלים (קו, ב): מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.
    • נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא אֵדַע סְפוּרוֹת – הוא החזק ורב העוצמה בעולם העליון, ואינני יודע כלל לספור ולהעריך את גודלו. על פי תהלים עא, טו: פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת. הצירוף 'נאדר בקדש' לקוח משירת הים: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא (שמות טו, יא).
    • שְׁבָחָיו עָצְמוּ גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת – שבחי הקדוש ברוך הוא גדולים ונעלים מעל כל יכולת תפיסה והשגה אנושית; מיוסד על ירמיהו (לג, ג): קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם.
    • כִּי הוּא בוֹקֵעַ בַּצּוּרִים יְאוֹרוֹת – שהרי הוא יכול אף להוציא נהרות מן הסלעים, ככתוב בישעיהו (מח, כא): וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם.
    • מַלְכֵי אֶרֶץ וּלְאֹם יוֹדוּ לְפָנָיו – המלכים המולכים בארץ, וכל העמים, יודו לו ויקבלו עליהם מלכותו. מיוסד על תהלים (קלח, ד): יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ (ראו גם תהלים קמח, יא).
    • אִם לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו – הם יודו כי הכל תלוי בקדוש ברוך הוא: אם האל לא ירצה בדבר-מה, אותו הדבר לא יתקיים כלל, ולא משנה כמה מאמץ אנושי יושקע בו. שיבוץ מתהלים (קכז, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר.
    • וּבוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְתָרוּם קַרְנָיו – בבית שיבנה ה' יזכו הצדיקים לעדנה, ככתוב במשלי (יח, י): מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב. לשון הטור על פי תהלים (פט, כה): וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ.
    • וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח תָּאֹרְנָה עֵינָיו – הצדיק יזכה שם להאיר כאור השמש בבוקר, ככתוב בשמואל ב (כג, ד): וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ. מאור עיני הצדיק מנוסח על פי אחד מסיפורי שאול ויונתן בנו (שמואל א, יד, כז): וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו.
    • וְאַתָּה בֶן אָדָם זְכֹר בּוֹרְאֶךָ בְּעוֹדְךָ חַי בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ – לאחר שדיבר עד עתה על גדולת האל, עובר הפייטן לדבר מכאן ואילך על קטנות האדם בעמידתו מול בוראו, ומבקשו לזוכרו כבר בתקופת הנעורים; מיוסד על קהלת (יב, א): וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ. הפנייה 'וְאַתָּה בֶן אָדָם' מופיעה במקרא ברבות מנבואות יחזקאל (ראו למשל ב, ו; ד, א; ועוד).
    • זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם לֹא תֵדָע עִתֶּךָ – התבונן בהיסטוריה האנושית, וזכור כי אין אתה יודע יום מותך – ומכאן שעליך להיזהר במעשיך בכל עת. ראשית הטור מיוסדת על דברים (לב, ז): זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.
    • כִּמְעַט קָט מַפַּח נֶפֶשׁ תִּקְוָתֶךָ – הלא יום בו תצא נשמתך מגופך יכול להגיע מהר מאוד; מיוסד על איוב (יא, כ): וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ.
    • אֱנוֹשׁ חָצִיר יָמָיו וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא – ימי האדם קצרים כימיו של העשב; דימוי זה רווח במקרא – ראו למשל תהלים (לז, א-ב): לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן (וראו גם שם, קג, טו).
    • זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח לֹא תִהְיֶה כְּנֹשֶׁה – אל תשכח את העובדה שהאדם בר-חלוף; לשון הטור מיוסדת על האמור בהקשר אחר בדברים (ט, ז): זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר... 'לֹא תִהְיֶה כְּנֹשֶׁה' – ניסוח מושאל משמות (כב, כד): אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.
    • חַטָּאתְךָ כְּתוּבָה הֲלֹא בְּרָאשֵׁי עֹבְרֵי מְזִמּוֹת נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי – כנראה: אל תהיה בטוח שפטור אתה מעונש, שכן חטאיך עשויים להיחשב כחטאיהם של הגדולים שבפושעים, שניתקו כל קשר עם האל. לשון הטור על פי איוב (יז, יא): יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי.
    • חֲמֹל עַל נַפְשְׁךָ אַחַת אֲהוּבָה נֵר ה' מִכִּסֵּא כָבוֹד חֲצוּבָה – רחם על נפשך היקרה, שמקורה בכסא הכבוד. הפייטן עורך כאן פרפראזה מרומזת על שני קטעי פיוטים אחרים: 'חֲמֹל עַל נַפְשְׁךָ' מתכתב עם הטורים "חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ / וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ / וְיֹאמְרוּ לְךָ חוֹסֶיךָ / בְּצַדֶּקְךָ עֲמוּסֶיךָ" המושר בתפילת הימים הנוראים, ו'מִכִּסֵּא כָבוֹד חֲצוּבָה' מתכתב עם טור מן הפיוט 'אודה לאל' לר' שמעיה קוסון: "מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה / לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה". 'נֵר ה'' – כינוי לנפש, מיוסד על משלי (כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן (שלא כפשוטו – ראו במפרשים).
    • אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן מְאֹד חֲבִיבָה נֶפֶשׁ יְקָרָה וְרוּחַ נְדִיבָה – נפשך יקרה מאוד לפני הקדוש ברוך הוא . ניסוח מושאל מציווי העלייה לרגל בשמות (לד, כג): שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. הצירוף 'נֶפֶשׁ יְקָרָה' מקורו במשלי (ו, כו): ...וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד; הצירוף 'וְרוּחַ נְדִיבָה' מקורו בתהלים (נא, יד): הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי – ושניהם שימושים מושאלים.
    • הֲלֹא הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל – מקור נשמתך באלוהות עצמה; מיוסד על איוב (לא, ב): וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים.
    • מַדּוּעַ אַתְּ הוֹפְכָהּ לְסַף רַעַל – מדוע אתה מעכיר ומרעיל אותה במעשיך הרעים? הצירוף 'סַף רַעַל' הוא שימוש מושאל בדברי זכריה (יב, ב): הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם.
    • מַה תָּשִׁיב לְצוּר מוֹדֵד מַיִם בְּשַׁעַל – ומה תאמר לאל, הגדול עד כדי כך שמודד מֵי ימים רבים בצעד אחד, כביכול. מיוסד על נבואת ישעיהו (מ, יב): מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם.
    • כָּל תְּשׁוּבוֹתֶיךָ נִשְׁאֲרוּ מַעַל – בהמשך לטור הקודם: לא תוכל לומר לאל דבר, משום שכל תשובותיך לא יהיו אלא מעילה ובגידה בו, מרוב חטאים. המונח 'מַעַל' מציין חטא במקרא בכמה מקומות (ראו למשל יחזקאל כ, כז).
    • אִם שׁוֹב תָּשׁוּב עֲדֵי שַׁדַּי תִּבָּנֶה – אם בכל זאת תשוב לפני אלוהיך, תזכה להיבנות מחדש מהריסותיך. מיוסד על איוב (כב, כג): אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ. הצירוף 'אִם שׁוֹב תָּשׁוּב' מקורו בדברי הימים ב (יח, כז): וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר ה' בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם.
    • הָפֵק רָצוֹן לִפְנֵי שׁוֹכֵן סְנֶה – אזי תהיה רצוי לפני הקדוש ברוך הוא, שנגלה למשה בסנה. הפייטן כורך יחדיו שני פסוקים – הראשון ממשלי (יב, ב): טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵה' וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ, והשני (בהשאלה) מדברים (לג, טז): וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
    • קְרָא אֶל אֱלוֹהַּ וְהוּא יַעֲנֶה – אם תקרא לקדוש ברוך הוא, הוא יענה לך; מיוסד על ישעיהו (נח, ט): אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן.
    • יְשׁוֹבֵב נַפְשְׁךָ יִתֵּן מַעֲדַנֵּי – האל ירגיע נפשך וינהלה בשובה ובנחת, ויעניק לך ממעדניו; מיוסד על תהלים (כג, ג): נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ, וכן רומז על דרך ההשאלה גם לבראשית (מט, כ): מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ.
    • אֵל הַנֶּאֱמָן הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת – האל הנאמן הוא אלוהי הנפשות כולן; כינויי האל כאן מבוססים על דברים (ז, ט) וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר, וכן על במדבר (כז, טז): יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה.
    • יַשְׂבִּיעַ אוֹתָה נַפְשִׁי בְּצַחְצָחוֹת – ה' ישביע את נפשך במאכלים צחים ובמים זכים. על פי ישעיהו (נח, יא): וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו.
    • וִינַהֵל אוֹתָהּ עַל מֵי מְנוּחוֹת – הוא ינהיג אותה כביכול על מים רגועים, ללא סערות. מיוסד על תהלים (כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
    • ה' רָם מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת – הקדוש ברוך הוא נשגב, ואנחנו מהללים אותו בשבח שאנו נושאים לפניו. לשון הטור מיוסדת על חתימת ברכת 'ברוך שאמר' הפותחת את פסוקי דזמרא בכל תפילת שחרית: "ברוך אתה ה', מלך מהולל בתשבחות". הטור האחרון בפיוט מתכתב עם הטור הראשון בו: 'אֶשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלוֹת אֱלֹהִים חַי'.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?