ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
בּוֹא לְשָׁלוֹם חָתָן בּוֹא לְשָׁלוֹם חָתָן וּשְׂמְחָה בַּמַּתָּן בּוֹא בְּשָׁעַת צֶדֶק אִישׁ מְחַזֵּק בֶּדֶק הוֹד לְכוֹכַב שַׁחַק נִין מְכֻנָּה אֵיתָן לֵךְ בְּשִׁיר וּתְהִלָּה קוּם קְדַם בִּסְגֻלָּה גַּם שְׂמַח בַּכַּלָּה בּוֹא לְגַן הַבִּיתָן יִיטְבָה לִבֶּךָ בֵּין בְּנֵי עַמֶּךָ יַעֲנוּ אַשְׁרֶיךָ שׁוֹמְרֵי מִשְׁמַרְתָּן בֵּיתְךָ יִבָּנֶה תִּשְׁאֲלָה תֵּעָנֶה קִנְּמָן עִם קָנֶה מָר-דְּרוֹר מִקְטַרְתָּן גַּם וְתִרְאֶה קוֹמָה לַמְּנוֹרָה דוֹמָה אוֹר כְּאוֹר הַחַמָּה אֵשׁ סְבִיב מַחְנוֹתָן צוּר תְהַלֵּל בִּשְׁמוֹ יַרְאֲךָ אֶת נָעְמוֹ אָז תְּהֶא כִּשְׁלֹמֹה אוֹ כְאָחִיו נָתָן וּשְׁמְעָה בֶּן יוֹסֵף הוּא רְאוֹתָךְ כּוֹסֵף כָּל סְעִיפָּיו עוֹנִים אוֹמְרִים שִׁירָתָן זֶה דְּבָרִי וַאְנִי בֶּן יְהוֹסֵף דָּוִד הַמְחַכֶּה יִשְׁעָךְ אֵל, בְּכָל יוֹם תָּמִיד תִּשְׁלְחָה אֶת יִנּוֹן תִּמְשְׁחָה בֶן דָּוִד |
|
פיוט חתונה במסורת תימן המושר בעת הובלת החתן לחופה. כך בעצם מבורך החתן ברגעים בהם הוא פוסע לקראת כלתו ולקראת החופה. בפיוט מתקיים כפל זיקות - אל הקמת הבית הפרטי מצד אחד ומן הצד השני - משמעותה הלאומית והרוחנית של הקמת הבית הפרטי כהקמת חורבה מחורבות ירושלים, שבה יזכו בני הזוג ותשכון ביניהם שכינה. |
| • בּוֹא לְשָׁלוֹם – המקור הקרוב ביותר לביטוי זה הוא בדברי רבן גמליאל הנשיא לר' יהושע במשנה ראש השנה ב, ט, כאשר בא אליו במקלו ובמעותיו ביום כיפור לפי חשבונו, וכך מסתיים הסיפור: עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי. ייתכן שהפייטן, הבוחר לפתוח כך את פנייתו לחתן, הוא מבוגר מן החתן ובעל מעמד מבוסס יותר. בשימוש במטבע לשון זה הוא חולק כבוד לחתן, למרות פערים אלו. שינוי אות היחס ב' ל-ל' נעשה אולי בהשראת הדברים המובאים בבבלי (ברכות סד, ע"א): "ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו 'לך בשלום', אלא 'לך לשלום', שהרי יתרו שאמר לו למשה 'לך לשלום' - עלה והצליח. דוד שאמר לו לאבשלום 'לך בשלום' - הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו 'לך לשלום', אלא 'לך בשלום', שנאמר 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום'". • וּשְׂמְחָה בַּמַּתָּן – ושמח בכלה הניתנת לך. • בְּשָׁעַת צֶדֶק – במקורו שימש ביטוי זה בהקשרים אסטרולוגיים, זמנו של כוכב צדק (לפי פרקי דר' אליעזר פרקים ה-ו). לפי מנהג התימנים נהגו לקיים את החופה בימי חמשי בשבוע, שלפי המסורת, הוא הלילה שבו כוכב צדק ברקיע. עם זאת רומז הביטוי גם לשעה טובה, ואולי לשעה של ישועה וניצחון, כאמור בישעיהו (מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ... • אִישׁ מְחַזֵּק בֶּדֶק – חיזוק הבדק במקרא מתייחס לרוב לתחזוקתו של בית המקדש, אם כי קיימים גם פסוקים שבהם מתייחס ביטוי דומה לתחזוקתן של ספינות (יחזקאל, כז). כאן נראה שהפיטן מתייחס אל החתן המחזק את הבית שאותו הוא עומד לבנות. • הוֹד לְכוֹכַב שַׁחַק – אף זה נראה כביטוי מליצי בשבח החתן, שהודו דומה להוד כוכב שמים. וייתכן שכוכב זה עומד כנגד צדק, שנזכר לעיל. • נִין מְכֻנָּה אֵיתָן – החתן הוא צאצא לאברהם הראשון, המכונה 'איתן האזרחי', לפי דברי רב בבבלי (בבא בתרא טו ע"א). • בְּשִׁיר וּתְהִלָּה קוּם קְדַם בִּסְגֻלָּה – הקדם לשיר ולהלל את כלתך וסגולותיה. • לְגַן הַבִּיתָן – מקום החתונה, על דרך האמור באסתר ז, ז וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן... • יִיטְבָה לִבֶּךָ בֵּין בְּנֵי עַמֶּךָ – התענג בין הקרואים לחתונה. הביטוי 'ייטבה לבך' עשוי אף הוא להדהד להקשרים של עונג חומרי ביין, כמו במגילת אסתר (ואף לאמנון בן דוד, ראו שמואל ב יג, כח), אך מצד שני – גם להקשר של חנוכת מקדש שלמה, כאמור במלכים א (ח, סו): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב... – ובכך להעיד על שמחת הנישואין, המכילה הן את הנאת הגוף האישית הן התקדשות ובניית חורבה מחורבות ירושלים, אליו רומזת אולי סוף השורה – 'בין בני עמך'. • יַעֲנוּ אַשְׁרֶיךָ שׁוֹמְרֵי מִשְׁמַרְתָּן – שלומי אמוני ישראל, שהם שומרי משמרת ישראל, יענו ויברכו אותך ב-'אשריך'. • בֵּיתְךָ יִבָּנֶה – ברכה אישית זו מהדהדת לפסוק במשלי (כד, ג): בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. מקום נוסף במקרא שמופיעה צורה זו, בהיפוך הסדר, הוא בזכריה א, טז ...שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ... פסוק זה מנכיח שוב את ההקשר הלאומי של בניית הבית בירושלים. • קִנְּמָן עִם קָנֶה מָר-דְּרוֹר – אלה שמות בשמים שהוקטרו במשכן לקראת חנוכתו, כאמור בשמות (ל, כג): וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם... ייתכן שהופעתם אגב שיר חתונה מחזק את מערכת ההדהודים שבין בניית הבית הפרטי לבין הקמת משכן לה'. תהליך דומה קורה כבר במקרא, כאשר מופיעים ראשי בשמים דומים בשיר השירים (ד, יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. • קִנְּמָן עִם קָנֶה מָר-דְּרוֹר מִקְטַרְתָּן – נראה כי זהו תיאור של שומרי המשמרת, מנהיגי העדה, שתיאורם כמפיצי ניחוחות קטורת הוא מטאפורה להפצת תורתם או נועם הליכותיהם, ואולי ברקע הדברים עומד גם התיאור הריאלי של הזקנים המעשנים. • גַּם וְתִרְאֶה קוֹמָה לַמְּנוֹרָה דוֹמָה... – המשורר מפנה את מבט החתן אל כלתו, המגלמת גם את כנסת ישראל. ברקע המשפט הפסוק משיר השירים (ז, ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר..., שנדרש על כנסת ישראל (ראו למשל מדרש אסתר רבה ט, ב, מדרש אסתר כב ועוד). ואולם דימוי האשה לתמר משיר השירים מומר כאן בדימויה למנורה המפיצה אור סביבותיה. המנורה, כמו התמר, גבוהה היא, וכנראה זהו גם שבחה של הכלה. • אוֹר כְּאוֹר הַחַמָּה – גאולתה של הלבנה, המסמלת על פי הסוד את המציאות הנשית בכלל, מתוארת בישעיהו (ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא. אור המנורה כאור החמה וכאש מגלם את הפצת אורן של ישראל בעולם, וכנראה, על דרך הסימבוליקה הקבלית – גם את אור השכינה, לפי המשך המשפט - • אֵשׁ סְבִיב מַחְנוֹתָן – אש השכינה המקיפה את מחנה ישראל מציינת את ההגנה על ישראל ואת כבודם, כפי המובטח בזכריה (ב, ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. • צוּר תְּהַלֵּל בִּשְׁמוֹ יַרְאֲךָ אֶת נָעְמוֹ – ה', שאותו את מהלל, יראה לך טוב ונועם. • אָז תְּהֶא כִּשְׁלֹמֹה אוֹ כְאָחִיו נָתָן – שלמה זכה להיות החכם מכל אדם. מלכותו היתה נרחבת ושלווה, והיא מתוארת כעידן של שפע מכל הבחינות. הבסיס להשוואה הוא המימרה המדרשית המופיעה בפרקי דר' אליעזר "החתן דומה למלך". נתן היה אחיו של שלמה, לפי שמואל ב ה, יד. • וּשְׁמְעָה בֶן יוֹסֵף הוּא רְאוֹתָךְ כּוֹסֵף... – ושמע את בן יוסף, המשורר, שהתגעגע אליך. • כָּל סְעִיפָּיו עוֹנִים אוֹמְרִים שִׁירָתָן – כל הרהוריו של מחבר הפיוט הם אודות השירה לשמחתך. סעיפים הם הרהורים לפי איוב (ד, יג): בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים). • זֶה דְּבָרַי וַאְנִי בֶּן יְהוֹסֵף דָּוִד... – בבית זה חותם הפייטן את הפיוט בשמו, דוד בן יהוסף. • הַמְחַכֶּה יִשְׁעָךְ אֵל, בְּכָל יוֹם תָּמִיד – עד עתה היה נמען השיר החתן, ואילו כאן, כאשר הפייטן מציג עצמו, הוא מפנה דבריו אל ה', ומכריז על ציפייתו המתמדת לישועת ה', וממשיך ומבקש - • תִּשְׁלְחָה אֶת יִנּוֹן – שלח את מלך המשיח. ינון הוא אחד משמותיו של המשיח הנזכרים בבבלי סנהדרין צח ע"ב. • תִּמְשְׁחָה בֶן דָּוִד – משח את מלך המשיח על ישראל. |
| כותר |
בוא לשלום חתן |
|---|---|
| מעגל החיים |
חתונה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
