ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
איומה קומי התנערי / ר' יוסף חיים (הבן איש חי) אֲיֻמָּה קוּמִי הִתְנַעְרִי אֲיֻמָּה כַנִּדְגָּלוֹת עֲלִי עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִתּוֹךְ יְוֵן מְצוּלוֹת אֲיֻמָּתִי תְמִימָה בִּתִּי חֶמְדַּת לְבָבִי שְׁתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי בִּנְוֵה קֹדֶשׁ הַר צְבִי מַהֵר חוּשִׁי בְעָצְמָה רְעִי גְדִיּוֹתַיִךְ בְּנֹעַם שִׂפְתוֹתַיִךְ זִכְרִי כְלוּלוֹתַיִךְ רַעְיָה תַּמָּה וּנְעִימָה כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי אַתְּ יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת אַתְּ צְבִיָּתִי אַתְּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים סוּגָה אַתְּ בַּשּׁוֹשַׁנִּים קוּמִי לִרְעוֹת בַּגַּנִּים לָמָּה תִּהְיִי שׁוֹמֵמָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ מַה יָפוּ לִי דוֹדַיִךְ נֶגְדִי שְׂאִי עֵינַיִךְ יָפָה בָרָה כַחַמָּה חִכֵּךְ הוּא לִי מַמְתַקִּים שִׂפְתוֹתַיִךְ זִיו מְפִיקִים מַהֵר סֻכָּתֵךְ אָקִים וְאֶת דִּגְלֵךְ אָרִימָה זֶרַע אֱמֶת נְטַעְתִּיךְ וּבַחֲסָדַי תְּמַכְתִּיךְ עַל כַּפַּיִם חַקּוֹתִיךְ אוֹתָךְ חוֹתָם אָשִׂימָה קוּמִי אוֹרִי רַעְיָתִי לָךְ דְּרוּשָׁה קָרָאתִי אֶבְנֶה לָךְ בֵּית תִּפְאַרְתִּי אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ חוֹמָה |
|
פיוט לשמחת תורה במנהג יהודי בבל, שמחברו הוא גדול רבני בל בדורות האחרונים - ר' יוסף חיים (ה'בן איש חי'). בראשי בתיו מופיע הסימן 'אברך יה חזק', המופיע גם בפיוטים נוספים פרי עטו של ה'בן איש חי', כמו למשל 'אז ירנן עץ היערים'. את בחירתם של יהודי בבל לשיר פיוט זה, שאינו עוסק בתורה, בשמחת תורה, ניתן אולי להסביר באופיו של חג זה. חג שמחת תורה אינו חג מן התורה, ואף אין בו מקום ייחודי לתלמידי החכמים. אין הוא חג השבועות, המדרג בין מי שמצוי על ההר, ומי שעומד בתחתיתו. חג שמחת תורה הוא חגו של העם הפשוט, השומע את קריאת התורה בבתי הכנסת, ושמח בהשלמת מחזור הקריאה בה ובפתיחת המחזור החדש. שמחה לא היררכית זו, שיצרה מנהגים עממיים רבים, מתבטאת בין היתר בצורת המעגל ובהקפותיהם של גדולים כפשוטי עם, זקנים כילדים, החובקים את ספרי התורה ושמחים בשמחתה. יש בתנועת שמחה זו, העולה מן העם, כדי לבטא את אהבתה של כנסת ישראל לדודה, הקדוש ברוך הוא. ואולי היא המעוררת כנגדה גם את שירת אהבתו של הדוד אל רעייתו. ומעניין שלחנו של השיר הוא נוגה ו'כבד' משהו, אופייני לפיוטים הבבליים, שגם הפיוטים 'השמחים' שלהם, נשמעים עצובים במקצת, אולי זכר ושריד לבכיה על נהרות בבל. שיר אהבה זה מושר כביכול מפיו של הקדוש ברוך הוא כלפי השכינה וכנסת ישראל. כמתבקש, רבים בו מאוד השיבוצים משיר השירים, שהמסורת הדרשנית העתיקה בישראל ראתה בו את שיר האהבה הגדול שבין הקדוש ברוך הוא לעמו, ושהמקובלים דרשו אותו גם לגבי האהבה שבין הקדוש ברוך הוא לבין שכינתו. לקראת סוף הפיוט מתרבים בו הציטוטים של פסוקים מסוף ספר ישעיהו, והאהובה מקבלת יותר ויותר את דמותה של ירושלים, שאליה פונה ישעיהו בנבואות תנחומים ועידוד. |
| • קוּמִי הִתְנַעְרִי – שיבוץ הוא מדברי ישעיהו (נב, ב) לירושלים לקראת גאולתה - הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן. נראה שפיוט זה מכוון אל השכינה, שעל פי המקובלים היא גם זהה עם כנסת ישראל. • אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת – מעוררת אימה ופחד, כמחנות שעליהם מתנוססים דגלים, כתיאורה של הרעיה בשיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, וכן שם, (ו, ד): יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • עֲלִי עֶשֶׂר מַעֲלוֹת – הדימוי מבוסס על סיפור רפואתו של חזקיהו המלך שנגזר עליו למות אולם הוא התפלל ובכה לרפואה. הקב"ה נענה לתפילתו ונתן לו אות לכך שהדבר יקרה, כמסופר בספר ישעיהו (לח, ד-ח): וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:...וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר: הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה. עליית הצל עשר מעלות מסמלת את חזרת הזמן אחרונית – גם לאחר שנדמה שהגיע יומו (חייו) של חזקיהו לסופו, חוזר הזמן אחורנית ושוב חזקיהו עומד בחצי ימיו. פה בפיוט מבקש המשורר שכנסת ישראל תשוב אל ימי הזוהר שלה. יש כאן גם רמז לעשר דרגות הקדושה, מקדושתה של ארץ ישראל ועד לקודש הקודשים (ראו משנה כלים א, ו-ח). • מִתּוֹךְ יְוֵן מְצוּלוֹת – היחלצי מתוך הבוץ המצוי בתחתיות הים, כלומר מתוך צרותייך. הלשון לפי תהלים (סט, ג): טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. • אֲיֻמָּתִי תְמִימָה – מעוררת אימה ושלֵמה. זוהי פנייה חוזרת אל הרעיה, המסמלת כאן, כאמור, את כנסת ישראל ואת השכינה השרויה בגלות. • בִּתִּי חֶמְדַּת לְבָבִי – דמות השכינה מקבלת כאן גם דימוי של אהובה, שאוהבה חומד ומשתוקק אליה, וגם דימוי של בת, שאביה מזין ומשקה אותה. הדהודי הפסוקים משיר השירים שכבר הופיעו קודם לכן, יצרו רושם שכאן הוא מתבהר לחלוטין, כי הקול השר מייצג את קולו של הקדוש ברוך הוא. • שְׁתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי – על פי שיר השירים (ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כָלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי... • בִּנְוֵה קֹדֶשׁ הַר צְבִי – במקדש ובהר הבית המפואר. הלשון לפי דניאל (יא, מה): וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר-צְבִי-קֹדֶשׁ... • מַהֵר חוּשִׁי בְעָצְמָה – מהרי בכל כוחותייך. • רְעִי גְדִיּוֹתַיִךְ – המשורר פונה לכנסת ישראל או לשכינה שתטפח את בניה, הם בני ישראל. תמונה זו לקוחה אף היא משיר השירים (א, ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. • בְּנֹעַם שִׂפְתוֹתַיִךְ – בשיר היוצא מפיך, או: בדבר שפתייך הנעים. • זִכְרִי כְלוּלוֹתַיִךְ רַעְיָה – זכרי את האהבה שהייתה בינך לבין אלוקייך כשיצאת ממצרים והלכת אחריו במדבר, כמתואר בירמיהו (ב, ב): הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. • כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי – שיבוץ הוא משיר השירים (ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ. • אַתְּ יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת אַתְּ צְבִיָּתִי – את ייחודית בשלמותך. בעקבות שיר השירים מדמה הפייטן את הרעיה ליונה ולצביה. כך נאמר בשיר השירים (ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ... הדימוי לצביה שאוב אף הוא משיר השירים (ד, ה; ז, ד). • אַתְּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה – לפי הפסוק בתהלים (מה, יד): כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. • יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים – לפי שיר השירים (א, טו): הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים, וראו גם שם, ד, א. • סוּגָה אַתְּ בַּשּׁוֹשַׁנִּים – את מוקפת בגדר של שושנים, לפי שיר השירים (ז, ג): ...בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. • קוּמִי לִרְעוֹת בַּגַּנִּים – לפי שיר השירים (ו, ב): דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. לפי מדרש שיר השירים רבה ו, ח, נדרש פסוק זה על הקדוש ברוך הוא שירד לרעות את ישראל בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות. • לָמָּה תִּהְיִי שׁוֹמֵמָה – למה תישארי בודדה. ייתכן שמהדהד כאן פסוק הקינה מאיכה (א, יג) ...נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. וייתכן שדווקא מהדהד כאן פסוק הנחמה מישעיהו (נד, א) ...כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה... • הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ – לפי שיר השירים (ב, יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. • מַה יָפוּ לִי דוֹדַיִךְ – יפה לי מאוד אהבתך, לפי שיר השירים (ד, י): מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. רש"י דורש בפסוק זה "כל מקום שהראית לי שם חיבה - יפה הוא בעיני: גלגל, שילה, נוב וגבעון ובית עולמים". • נֶגְדִי שְׂאִי עֵינַיִךְ – שאי את עינייך אלי. משפט זה עומד כנגד הפסוק משיר השירים (ו, ה): הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד, ואולי מהדהדים בו גם דבריו של ישעיהו (מט, יח) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, ושם ס, ד. • יָפָה בָרָה כַחַמָּה – יפה ומאירה כשמש, כתיאור הרעיה בשיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • חִכֵּךְ הוּא לִי מַמְתַּקִּים – דברייך ערבים באוזני, לפי האמור על האהוב בשיר השירים (ה, טז): חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. • שִׂפְתוֹתַיִךְ זִיו מְפִיקִים – הדברים היוצאים מפיך מפיצים אור. ייתכן שהלשון היא לפי שורה מן הפיוט הקדום 'אל אדון' מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם. • מַהֵר סֻכָּתֵךְ אָקִים – במהרה אבנה את מקדשך או את מלכותך, כמובטח בדברי הנביא עמוס (ט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. • וְאֶת דִּגְלֵךְ אָרִימָה – אזקוף את כבודך. ייתכן שאף הדגל מובא כאן בשל הדהודו למלה 'נדגלות' בשיר השירים (ו, ד) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, וראו גם שם, שם, י. • זֶרַע אֱמֶת נְטַעְתִּיךְ – לפי דברי ירמיהו לירושלים (ב, כא) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת... • וּבַחֲסָדַי תְּמַכְתִּיךְ – ייתכן שמהדהדים כאן דברי ישעיהו (מא, י): אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. • עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ – את, ירושלים, זכורה לפני תמיד, כאוהב החוקק את דמות אהובתו על זרועו, כאמור בישעיהו (מט, טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד. • אוֹתָךְ חוֹתָם אָשִׂימָה – אזכור אותך תמיד, ברוח הפסוק משיר השירים (ח, ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ... • קוּמִי אוֹרִי – כאמור בישעיהו (ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. • לָךְ דְּרוּשָׁה קָרָאתִי – לפי דברי ישעיהו על ירושלים (סב, יב) וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה. • אֶבְנֶה לָךְ בֵּית תִּפְאַרְתִּי – אבנה לך את בית המקדש. הצירוף לפי ישעיהו (ס, ז): כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר. • אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ חוֹמָה – אני אגן עלייך, כפי שמבטיח ה' לירושלים בפי נביאו זכריה (ב, ט) וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ... חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. |
| כותר |
איומה קומי התנערי |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבועות;שמחת תורה / שמיני עצרת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
