audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אמרי נא לי עדה

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר אמרי נא לי עדה
מעגל השנה שמחת תורה / שמיני עצרת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אִמְרִי נָא לִי עֵדָה מִי רֹעַיִךְ בַּמִּדְבָּר – הפייטן פונה לכנסת ישראל ושואלה מי הוא הרועה ומנחה אותה במדבר; ניכר שהמונח 'עֵדָה' משמש כאן בכפל תפקידים, הן ככינוי לקהלו הישיר של הפייטן, והן ככינוי לעם ישראל, בהתאם לתיאורו הרווח בתקופת מסעותיו במדבר (ראו למשל ויקרא ח, ד). תיאור האל כרועה מבוסס על כינויו בפי יעקב אבינו בברכתו לבני יוסף: וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה (בראשית מח, טו)..
    • הוּא יַרְעֵנִי בַּמִּדְבָּר – מי שרעה את עם ישראל במדבר, הוא ירעה גם אותי; הפייטן מדמה את מצבו שלו בגלות למצבם של ישראל בדרכם ממצרים לארץ כנען.
    • צַהֲלִי וָרֹנִּי כַּלָּה – הפייטן קורא לעדה לשמוח, כדברי הנביא ישעיהו (יב, ו): צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. הכינוי 'כַּלָּה' משמש הן במשמעותו הפשוטה (במקורו נועד פיוטנו לחתונה), והן ככינוי לישראל, המבוסס על אחד מכינויי הרעיה במגילת שיר השירים, בהתאם לפירוש האלגורי של המגילה כמשל לאהבת כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא (ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי...
    • לְהַכְנִיסָתֵךְ לַחֻפָּה (לַתּוֹרָה) לְהַכְנִיסָתֵךְ לַשִּׂמְחָה – סיבת השמחה ביום החג היא החופה (במקורו, כאמור, נועד הפיוט לחתונה), ובהקשר הלאומי – קבלת ישראל את התורה במדבר, למרגלות הר סיני, כמסופר בספר שמות (פרקים יט-כ). ברקע הטור עומדת דרשת חז"ל על הפסוק משיר השירים (ג, יא): צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ – ראו למשל משנה, מסכת תענית (פ"ד מ"ח): "'ביום חתונתו' – זו מתן תורה, 'וביום שמחת לבו' – זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן".
    • אָהוּב הוּא אֱלֹהֵינוּ – הקדוש ברוך הוא אהוב עלינו. מכאן ואילך ממשיך הפייטן למנות תכונותיו של הקדוש ברוך הוא על סדר האלף-בית בסדרת כינויים הרווחים מאוד בפיוטים רבים, ומקורם על פי רוב בלשון המקרא (המקורות שלהלן בחלקם יחידאיים, ובחלקם רק בגדר דוגמאות מייצגות של כינויים נפוצים). הפיוט סומך כל כינוי לתיאור אחר של האל –'אֱלֹהֵינוּ', 'מַלְכֵּנוּ' ו'מוֹשִׁיעֵנוּ' – החוזרים על עצמם בשלשות (שני האחרונים נשענים על ישעיהו לג, כב: כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ).
    • בָּרוּךְ הוּא מַלְכֵּנוּ – על פי בראשית (כד, כז): וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.
    • גִּבּוֹר הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ – על פי ירמיהו (לב, יח): עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
    • דָּגוּל – על פי שיר השירים (ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה. ופירושו – הוא נישא כדגל יותר מכל סביבותיו (וראו גם בבלי חגיגה, טז ע"א: "דגול מרבבה – דוגמא הוא ברבבה שלו").
    • הָדוּר – על פי ישעיהו (סג, א): מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.
    • וָעֵד – הקדוש ברוך הוא רואה את כל אשר נעשה בעולמו. על פי ירמיהו (כט, כג): יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל... וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם ה'. הפייטן, כפייטנים רבים אחרים, משתמש בוא"ו החיבור כדי 'למלא' את חסרונו של כינוי המתחיל באות וא"ו.
    • זַכַּאי – אין לו מקור במקרא, אך רווח בפיוטים. זכאותו של הקדוש ברוך הוא אינה כזכאותו של בשר ודם, שבשר ודם יכול גם להיות חייב, בעוד האל בכבודו צדיק וישר.
    • חַנּוּן – על פי שמות (לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
    • טָהוֹר – על פי חבקוק (א, יג): טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע...
    • יָחִיד – על פי הכינוי הרווח בחז"ל 'יחידו של עולם', כינוי המבטא את האמונה באל אחד – ראו לדוגמא במדבר רבה (פרשה יט, א): "מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?".
    • כַּבִּיר – על פי איוב (לו, ה): הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב.
    • לָעַד – הקדוש ברוך הוא נצחי; על פי משלי (כט, יד): מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן.
    • מֶלֶךְ – על פי תהלים (ה, ג): הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל.
    • נוֹרָא – שמעשיו נוראים ומעוררי יראה. על פי שמות (טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
    • סוֹמֵךְ – תומך ועוזר. על פי תהלים (קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים.
    • עוֹזֵר – על פי תהלים (י, יד): רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר.
    • פּוֹדֶה – גואל. על פי תהלים (לד, כג): פּוֹדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ.
    • צַדִּיק – על פי דברים (לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
    • קָדוֹשׁ – על פי ויקרא (יא, מה): כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.
    • רַחוּם – על פי שמות (לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
    • שַׁדַּי – אחד משמותיו המרכזיים של האל. על פי בראשית (יז, א): וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. ההתגלות בשם זה שונה מן ההתגלות בשם המפורש, כפי שעולה מדברי הקדוש ברוך הוא עצמו בספר שמות (ו, ג): וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. האבחנה בין צורות ההתגלות השונות, המגולמות בשמותיו השונים של האל, נעשתה מרכזית מאוד בעולמם של חכמים בני דורות שונים, ובעיקר בעולמה של הקבלה.
    • תָּמִים – בלשון המקרא פירושו שלם, ובמקרה שלנו – מתנהג בשלמות וביושר. על פי דברים (לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
    • תּוֹמֵךְ – על פי ישעיהו (מא, י): אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי.
    • תַּקִּיף – על פי דניאל (ג, לג): אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ... [=אותותיו מה נשגבו ומופתיו מה עצמו (תקפו)].


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?