• אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ – פתיחה זו מופיעה בראשם של פיוטים רבים לראש השנה וליום הכיפורים. • הֱיֵה עִם פִּיפִיּוֹת שְׁלוּחֵי עַמְּךָ – היה עם פיותיהם של שליחי הציבור. • פִּיפִיּוֹת – מלה זו מופיעה במקרא רק בהקשר ללהב, המדומה לפה. כך בפסוק מישעיהו (מא, טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת... וכן בתהלים (קמט, ו) המדבר בחסידים רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. מלה זו מציינת פיות של בני אדם בברכת התורה, כפי שנוסחה בבבלי (ברכות יא ע"ב), והשתמרה גם בנוסח הספרדי וְהַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל... • לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים – כדברי דניאל (ט, ג) וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר. • הוֹרֵם מַה שֶּׁיֹּאמֵרוּ – למד את לשונם להתפלל כראוי, על פי דברי ה' למשה בסנה: וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר (שמות ד, ט). לעומת האירוע המקורי בסנה, שבו ה' יורה למשה מה שידבר לפני פרעה, כאן המציאות פרדוכסלית: המתפלל מבקש שה' יורה לשליח הציבור מה שיאמר לפני הקדוש ברוך הוא עצמו. • הֲבִינֵם מַה שֶּׁיְּדַבֵּרוּ – למדם, כלומר גרום להם להבין, את מה שידברו. הפועל 'להבין' במשמעות זו מופיע בישעיהו (מ, יד) המתייחס לאל: אֶת מִי נוֹעַץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט... • הֲשִׁיבֵם מַה שֶּׁיִּשְׁאֲלוּ – הודע להם את תשובתך לגבי בקשותיהם. • יַדְּעֵם הֵיךְ יְפָאֵרוּ – למד אותם כיצד לשבח אותך. • בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן – שיבוץ הוא מתהלים (פט, טז): אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. • בֶּרֶךְ לְךָ יִבְרְכוּן– זוהי הנוסחה המקובלת היום יותר היא בֶּרֶךְ לְךָ יִכְרְעוּן והיא לפי ישעיהו (מה, כג): כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. הנוסחה המקורית, שמשמעותה זהה, מיוסדת על הפסוק מתהלים צה, ו: בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ. • עַמְּךָ בְּפִיהֶם יְבָרְכוּן – שלוחי הציבור מברכים את העם בפיותיהם. • וּמִבִּרְכוֹת פִּיךָ (כֻּלָּם) יִתְבָּרְכוּן – אבל מה שאכן ישפיע ברכה על הכול – על השליחים ועל העם, הוא ברכות פיך. הביטוי – לפי הפסוק החותם את תפילת דוד בשמואל ב (ז, כט): וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה ה' אלקים דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם. • עַמְּךָ לְפָנֶיךָ יַעֲבִירוּן – באמצעות תפילותיהם מעבירים שליחי הציבור את העם לפני עיני ה'. ייתכן שמהדהדים כאן דברי המשנה הפותחת את מסכת ראש השנה: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן", ולאחר שכבר נאמר הפיוט 'ונתנה תוקף', תתעורר בתודעת המתפלל המשמעות המאיימת של ביקורת הרועה את עדרו, המעביר צאנו תחת שבטו. • וְהֵם בַּתָּוֶךְ יַעֲבֹורוּן – שלוחי הציבור עומדים באמצע, והעם משני צדיהם. • עֵינֵי עַמְּךָ בָּם תְּלוּיוֹת וְעֵינֵיהֶם לְךָ מְיַחֲלוֹת – העם תולים תקוותם ועיניהם בשלוחיהם, ואילו שליחי הציבור תולים תקוותיהם ועיניהם בה', כפי שאומר מדרש תהלים כה: "בשעה שהצבור מתענין, שליח ציבור יורד לפני התיבה ועיניהם של ציבור תלויות בו, והוא, עיניו תלויות להקדוש ברוך הוא, והוא שומע תפלתם". • גָּשִׁים מוּל שׁוֹד לְהִלָּחֲמָה – שליחי הציבור ניגשים להילחם כנגד השטן, המכונה 'שוד', אולי על דרך הפסוק מתהלים (צא, ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם, העוסק בפגעים רעים. הנוסח האחר – גָּשִׁים מוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּאֵימָה – הוא כנראה תיקון של הנוסח המקורי, ומשמעו – ניגשים אל העמוד, שמול ארון הקודש ביראה. • לְשַׁכֵּךְ כַּעַס וְחֵימָה – להרגיע את חרון האף האלוהי. הלשון על דרך האמור באסתר (ז, י) וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה. • וְעַמְּךָ מַסְבִּיבִים אוֹתָם כַּחוֹמָה – והציבור מקיפים ומגוננים על שליחיהם כחומה. כאן מתהפכת חלוקת התפקידים הרגילה שבין שליח הציבור ושולחיו. לרוב שליח הציבור מבקש בעד הציבור ומנסה להגן עליו מפני החימה האלוהית, ואילו כאן, מבקש הציבור להגן על שליחו הבודד כחומה. • וְאַתָּה (מִן הַשָּׁמַיִם) תַּשְׁגִּיחַ אוֹתָם לְרַחֵמָה – ואתה תשגיח עליהם ברחמים (מן השמים), לפי תהלים לג, יג-יד מִשָּׁמַיִם הִבִּיט ה' רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם. מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. • עַיִן נוֹשְׂאִים לְךָ לַשָּׁמַיִם – הם מרימים את עיניהם אליך, לשמים. הלשון לפי ישעיהו נא, ו: שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת... • לֵב שׁוֹפְכִים נִכְחֲךָ כַּמַּיִם – מתפללים מעומק לבם, לפי הביטוי המופיע באיכה (ב, יט) ...שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'... • וְאַתָּה תִשְׁמַע (מִן) הַשָּׁמָיִם – ביטוי זה חוזר חמש פעמים בדברי שלמה בתפילתו לאחר שהקים את המקדש, המופיעה במלכים א ח. במקבילה בדברי הימים ב ו מופיע אותו ביטוי ללא מילת היחס 'מן'. • שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִלְשׁוֹנָם – הביטוי לקוח מתהלים (סד, ט) וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדְדוּ כָּל רֹאֵה בָם. • וְלֹא יִנָּקְשׁוּ בְשִׁנּוּנָם – ולא ייכשלו במה שהם משננים לפני הציבור. 'יינקשו' – על דרך האמור בדברים (יב, ל): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם... • וְלֹא יֵבוֹשׁוּ בְמַשְׁעֵנָם – ולא יתביישו בקהל, שעליו הם אמורים להישען, או: ולא יתביישו כאשר הם יישענו על ה', כלומר שאלוהים לא יכזיב את תקוותם. • וְלֹא יִכָּלְמוּ בָם שְׁאוֹנָם – ולא יתבייש בהם המון הקהל. הלשון לפי תהלים (סט, ז): אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ ה' אלקים צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. 'שאונם' במשמעות של קהלם, המונם, לפי ישעיהו סו, ו: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל... • וְאַל יֹאמַר פִּיהֶם דָּבָר שֶׁלֹּא כִרְצוֹנֶךָ – כשלון הלשון יתבטא בכך שפיהם יאמר דבר שלא רצוי לפניך. • כִּי חֲנוּנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ הֵמָּה חֲנוּנִים – כי רק מי שאתה חונן ורוצה בו, הוא הרצוי והאהוב. • וּמְלֻמָּדֶיךָ הֵמָּה מְלֻמָּדִים – רק מי שלמד אותך ואת תורתך הוא היודע את אשר יש לדעת. • "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר... וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי... " – פסוק זה נאמר למשה מפי אלוקים בנקרת הצור, והוא מופיע בשמות לג, יט. • וְנֶאֱמַר "אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ... אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" – פסוק זה מובא בתהלים סט, ז. מן הפסוק נשמע כי דוד, הדובר בו, חש עצמו אחראיות כשליחם של מקווי ה' ומבקשיו, והוא מתפלל כי התולים בה' עיניהם, המצפים כנראה ממנו להתפלל או לעשות למענם, לא יתביישו בנציגם. הערות: הנוסח שבסוגרים רבועים – שינויים מהמנהג הרווח היום המופיעים בגולדשמידט. בסוגרים עגולים – דברים המופיעים גם בגולדשמידט בסוגריים. הביאור נעשה בעזרת גולדשמידט.
|