ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
ארים על שפיים / סימן יצחק אָרִים עַל שְׁפָיִים קוֹלִי בְבִכְיָתִי עַל יְרוּשָׁלַיִם אַזִּיל דִּמְעָתִי יַדּוּ גּוֹרָל זָרִים בְּאֶרֶץ הַחֶמְדָּה עִיר סָבִיב לָהּ הָרִים הִיא הָיְתָה לְנִדָּה שָׁם הִרְגִּיעָה שִׁידָּה בִּמְעוֹן תִּפְאַרְתִּי בִּקְנֵה הַמִּדָּה חָלְקוּ לְעוּמָתִי צַר עָלֶיהָ הֵנִיף יָדוֹ וְגָם שָׁרַק הֵסִיר אֶת הַצָּנִיף מֵרֹאשׁ שִׁנָּיו חָרַק דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ זָרַק חִצָּיו לְהַבְעִיתִי הִבְרִיק עָלַי בָּרָק שָׂרַף מְכוֹן שִׁבְתִּי חָשְׁכוּ פָנַי קָדְרוּ שַׁמָּה הֶחֱזִיקַתְנִי עַל כִּי אוֹיְבַי כָּרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי שָׂרְפוּ בָאֵשׁ קִנִּי נִטְּשׁוּ סֻכָּתִי עַל זֹאת דִּמְעַת עֵינִי תֵּרֵד בְּאַנְחָתִי קְרָא נָא אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ נַחֵם נָא אֲבֵלֶיהָ מָתַי תִּהְיֶה נִשָּׂאָה יָדְךָ הַנִּפְלָאָה תִּסְמֹךְ נְפִילָתִי שִׁמְךָ גָאֹה גָּאָה אָשִׁיר בְּשִׁירָתִי |
|
קינה לתשעה באב במנהג קהילות צפון אפריקה; בראשי המחרוזות שלאחר טורי הפתיחה משוקעות תיבות השם 'יצחק', אך אין ידועים עליו פרטים נוספים. כדרכן של קינות, אף הקינה שלפנינו מתמקדת בתיאור חוויית החורבן; כך למשל מבכה הפייטן את יחסם של מחריבי ירושלים אליה – יחס גשמי-תועלתני, הבא לידי ביטוי במדידת העיר, המקדש וכליו וחלוקתם בגורל, כאילו היו נכסים או סחורות העוברות מיד ליד. ואולם פייטננו, הגם שהוא שקוע כולו בבכי ומספד, מתקשה לוותר על נחמה – אותה הוא יוצק בדמות נחמתו של ישעיהו הנביא, בפסוקים הידועים אותם נוהגים לקרוא כהפטרה בשבת שלאחר תשעה באב (מ, א-ב): "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ". |
| • אָרִים עַל שְׁפָאִים קוֹלִי בְבִכְיָתִי עַל יְרוּשָׁלַיִם אַזִּיל דִּמְעָתִי – על ההרים הגבוהים אשמיע את קול בכיי על ירושלים החרבה, ומהם יישמע קולי למרחוק; כדברי הנביא ירמיהו (ג, כא): קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱווּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם (וראו בפרשני פסוק זה ביאור למשמעות המילה 'שְׁפָיִים'). • יַדּוּ גּוֹרָל זָרִים בְּאֶרֶץ הַחֶמְדָּה – נוכרים חילקו ביניהם את הארץ האהובה; מיוסד על נבואת עובדיה (א, יא): בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָיו וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם. הצירוף 'ארץ חמדה' ככינוי לארץ ישראל – על פי זכריה (ז, יד): וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה. • עִיר סָבִיב לָהּ הָרִים הִיא הָיְתָה לְנִדָּה – ירושלים, שהרים סביב לה, נעשתה כאשה נדה האסורה על בעלה ומרוחקת ממנו, ככתוב במגילת איכה (א, יז): פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם. תיאורה של ירושלים מבוסס על תהלים (קכה, ב): יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; אלא שבעוד הפסוק המקראי מתאר דווקא את הקשר ההדוק בין ירושלים, עם ישראל והקדוש ברוך הוא, פייטננו מדגיש את הריחוק שבחורבן. • שָׁם הִרְגִּיעָה שִׁידָּה בִּמְעוֹן תִּפְאַרְתִּי – בבית מקדשי המקום בו שכן לבטח ארון הברית. • בִּקְנֵה הַמִּדָּה חָלְקוּ לְעוּמָתִי – בהמשך לטור הקודם: ארון העדות ובית המקדש נחלקו בין הנוכרים אשר מדדו אותם באמצעי מדידה, משל היו נכסים רגילים; המושג 'קְנֵה הַמִּדָּה' נזכר פעמים אחדות בנבואות יחזקאל אודות בית המקדש השלישי – ראו למשל (מ, ה): וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח וַיָּמָד אֶת רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד. • צַר עָלֶיהָ הֵנִיף יָדוֹ וְגָם שָׁרַק – האויב הניף ידו להחריב את ירושלים – ביטוי שמקורו המקראי מתייחס דווקא לקדוש ברוך הוא, ככתוב בישעיהו (יא, טו): וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים – והרים קולו בשריקה על העיר המבוזה, ברוח האמור בירמיהו (יט, ח): וְשַׂמְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכֹּתֶהָ. • הֵסִיר אֶת הַצָּנִיף – הסיר האויב את בגדי הכהונה מעלינו; 'צָּנִיף' – על פי תיאור יהושע הכהן הגדול בנבואת זכריה (ג, ה): וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד. • מֵרֹאשׁ שִׁינָּיו חָרַק – ממקום גבוה, חרק האויב שיניו לאיים עלינו ולהבהילנו; כאמור במגילת איכה (ב, טז): פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אוֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ. • דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ זָרַק חִצָּיו לְהַבְעִיתִי – כדי להבהילני ולעורר אצלי בעתה, דרך למולי האויב קשתו, והשליך חיציו – ככתוב באיכה (ג, יב): דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ. • הִבְרִיק עָלַי בָּרָק שָׂרַף מְכוֹן שִׁבְתִּי – הנחית חרבו עלי, ושרף את בית המקדש, מקום שבתה של השכינה ('מְכוֹן שִׁבְתִּי' – מיוסד על דברי שלמה המלך בחנוכת בית המקדש הראשון, כמתואר בספר מלכים א, ח, יג: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים). הקשר בין 'בָּרָק' וחרב מצוי בכמה פסוקים במקרא, למשל ביחזקאל (כא, יד-טו). • חָשְׁכוּ פָנַי קָדְרוּ שַׁמָּה הֶחֱזִיקַתְנִי – פני קדרו מצער, תקפו אותי שממון ותמיהה, כדברי הנביא ירמיהו (ח, כא): עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי. • עַל כִּי אוֹיְבַי כָּרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי – משום שאויבי טמנו לי פח שאלכד בו; שיבוץ קטע מפוסק בירמיהו (יח, כב): תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי. • שָׂרְפוּ בָאֵשׁ קִנִּי נִטְּשׁוּ סֻכָּתִי – שרפו את בית המקדש והעזיבו אותי מתוכו. סוכה ככינוי למקדש – בזיקה לכתוב בתהלים כז, ד-ה: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. • לְזֹאת דִּמְעַת עֵינִי תֵּרֵד בְּאַנְחָתִי – על כל האסונות האלו אני דומע ונאנח; פרפראזה על דברי משורר התהלים (ו, ז): יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. • קְרָא נָא אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ – הפיוט נחתם בפנייה לקדוש ברוך הוא: הודע לעמך ישראל כי הסתיימה תקופת גלותו הקצובה מראש. שיבוץ קטע מפסוק הלקוח מנבואת הנחמה של ישעיהו, אותה נוהגים לקרוא כהפטרה בשבת שלאחר תשעה באב (מ, א-ב): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. • נַחֵם נָא אֶת אֲבֵלֶיהָ – נחם את אבלי ירושלים, ברוח דברי ישעיהו סא, ב: לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַה' וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים. • מָתַי תִּהְיֶה נִשָּׂאָה יָדְךָ הַנִּפְלָאָה, תִּסְמֹךְ נְפִילָתִי – מתי תתרומם ידך לתמוך בנו בעת נפילתנו, ותמנע בעדנו מליפול – כאמור בתהלים (קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים. • שִׁמְךָ גָאֹה גָּאָה אָשִׁיר בְּשִׁירָתִי – או אז אשיר לפניך ואשבח את שמך הגדול; פרפראזה על לשון המקרא בשירת הים, לאחר חציית ים סוף, כמובא בספר שמות (טו, א): אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. |
| כותר |
ארים על שפיים |
|---|---|
| מעגל השנה |
תשעה באב |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
