ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יום מאורי חשך / סימן שמעיה יוֹם מְאוֹרִי חָשַׁךְ בְּגֵרוּשׁ קַסְטִילְיָא אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי שֶׁבֶר יְרוּשָׁלַיִם אַל תִּזְכְּרִי עוֹד אֲהָה עָלַי וְאוֹיָה לִי כִּי לְשֶׁבֶר קַאסְטִילְיָא לֹא נִמְצָא צֳרִי מִפּוֹרְטוּגַל נִשְׁמַע קוֹל נְהִי בְּמָרָה אֲהָה עָלַי וְאַלְלַי כִּי אֵין שֶׁבֶר כְּשִׁבְרִי וּמָזוֹר כִּמְזוֹרִי עַז פָּנִים מֶלֶךְ קָשֶׁה מְנֻוָּל שְׁמוֹ אֲהָה עָלַי וְאוֹיָה לִי שָׁכַח שֵׁם אֱלֹהֵי יִשְׁעִי וְאוֹרִי יְלָדִים הָאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲהָה עָלַי וְאַלְלַי אוֹמְרִים לָעֵץ הָקִיצָה וְלָאֶבֶן עוּרִי הַמְיַחֲדִים בְּכָל יוֹם ה' אֶחָד אֲהָה עָלַי וְאוֹיָה לִי אָמְרוּ אָב בֵּן וְרוּחַ אֲשֶׁר הוּא יוֹצְרִי קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ אֲבוֹתָם כָּהֵם אֲהָה עָלַי וְאַלְלַי אָמְרוּ שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה הֵם כִּתְרִי וּנְזִירִי סִפְדוּ וּנְהוּ נְהִיָּה עַל בֵּית הַתְּפִלָּה אֲהָה עָלַי וְאוֹיָה לִי אֵיךְ סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ נִטְמְנוּ בַּעֲפָרִי וַחֲכָמִים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה אֲהָה עָלַי וְאַלְלַי אָמְרוּ בְאִישׁ מֵת שַׂמְתִּי אֲנִי שִׂבְרִי נַחֲמֵנוּ הָאֵל בְּקָרוֹב בִּתְשׁוּעָה בִּמְקוֹם אֲהָהּ אָרִים בִּתְרוּעָה בְּבוֹא יִנּוֹן וְאֵלִיָּה גוֹאֲלִי |
|
קינה המושרת במנהג יהודי מרוקו בט' באב. קינה קשה זו נכתבה על רקע גירוש ספרד בשנת 1492, שבו הגיעה לשיאה רדיפת הדת היהודית בספרד הנוצרית. כבר בסוף המאה ה-14 ובמהלך המאה ה-15 היתה המרת דת המונית בקסטיליה שבספרד. גזרות קשות כנגד היהודים גרמו ליהודים רבים להמיר את דתם. בשנות ה-80 של המאה ה-15 הוקמה האינקווזיציה, שבו נחקרו יהודים שניסו לשמור אמונים לדת אבותיהם. עם הגירוש, נותר בספרד מיעוט יהודי שבחר להתנצר, ובלבד שלא יגורש. בקהילות שונות קוננו בט' באב לא רק על חורבנה של ירושלים, אלא גם על אסונות מקומיים שפקדו יהודים בתפוצות השונות. יוצאת דופן קינה זו בהשוואה שעורך הפייטן בין אסון הגירוש לחורבן ירושלים. הוא רואה בהתנצרותם של ילדים טהורים, של חסידים וחכמים ואנשי מעשה (ואולי גם בהתנצרות למראית עין של האנוסים) אסון לא פחות גדול משברה של ירושלים. |
| • יוֹם מְאוֹרִי חָשַׁךְ בְּגֵרוּשׁ קַסְטִילְיָא – כאשר גורשו היהודים מקסטיליה, חשך עליהם יומם. • אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי – קריאת אבל על האסון, לפי דברי ירמיהו (י, יט) אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ. • שֶׁבֶר יְרוּשָׁלַיִם אַל תִּזְכְּרִי עוֹד – כאן מתבטא המשורר בחריפות יוצאת דופן ואומר כי נוכח האסון שאירע ליהודי קסטיליה, לא ייזכר אפילו אסונה של ירושלים. נראה כי יש כאן תמונת תשליל לדבריו של ירמיהו (טז, יד-טו) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם. • אֲהָה עָלַי וְאוֹיָה לִי – קריאות אבל. • כִּי לְשֶׁבֶר קַסְטִילְיָא לֹא נִמְצָא צֳרִי – כי לאסונה של קסטיליה לא נמצאה רפואה. השימוש במלה 'צרי' במשמעות רפואה מופיע בירמיהו ח, כב: הַצֳּרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי. • מִפּוֹרְטוּגַל נִשְׁמַע קוֹל נְהִי בְּמָרָה – מפורטוגל נשמע קול בכי. מיוסד על ירמיהו לא, יד...קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. היו ממגורשי קסטיליה שפנו בתחילה לפורטוגל השכנה, אבל המלכים הקתוליים פרננד ואיזבלה השיאו את בתם למלך פורטוגל והתנו עמו כי מדינתו לא תקלוט עוד אנוסים. כך נתקלו היהודים בפורטוגל בהתנצרות כפויה ובגירושם של כל מי שסירבו להתנצר. • כִּי אֵין שֶׁבֶר כְּשִׁבְרִי – כי אסוני הוא האסון הגדול ביותר. • וּמָזוֹר כִּמְזוֹרִי – ומחלתי היא המחלה הקשה ביותר. המלה 'מזור' משמשת הן כמרפא הן כמחלה. כאן היא משמשת כמחלה, כפי שהיא משמשת בדברי הושע (ה, יג) וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ... • עַז פָּנִים מֶלֶךְ קָשֶׁה מְנֻוָּל שְׁמוֹ – פרננדו, מלך אראגן, שנשא לאשה את איזבאל, מלכת קסטיליה, היה מלך קשה ומאוס. • שָׁכַח שֵׁם אֱלֹהֵי יִשְׁעִי וְאוֹרִי – לא הכיר באלוהי העם היהודי, ואולי צריך להיות שִׁכַּח. הצירוף ישעי ואורי לפי תהלים כז, א לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. • יְלָדִים הָאוֹמְרִים... אוֹמְרִים לָעֵץ הָקִיצָה וְלָאֶבֶן עוּרִי – ילדים שחונכו לומר מדי יום קריאת שמע, החלו לנהוג כנוצרים ולהאמין בצלב. בעיני פוסקי ההלכה, נתפסה הנצרות כעבודה זרה. הביטוי לקוח מחבקוק ב, יט הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. • הַמְיַחֲדִים בְּכָל יוֹם... אָמְרוּ אָב בֵּן וְרוּחַ אֲשֶׁר הוּא יוֹצְרִי – אלו שנהגו להאמין באחדות ה', ואמרו מדי יום בקריאת שמע שה' אחד, החלו להאמין, או לפחות להכריז שהם מאמינים בשילוש הנוצרי – האב, הבן ורוח הקודש, כיוצרם. • קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ אֲבוֹתָם כָּהֵם – הבנים והאבות קיבלו עליהם את הנצרות. הביטוי מנותק כאן מהקשרו המקורי באסתר ט, כז קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. • אָמְרוּ שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה הֵם כִּתְרִי וּנְזִירִי – המתנצרים או האנוסים דגלו בשילוש של האב, הבן ורוח הקודש כאילו הם מהווים עבורם כתר. • סִפְדוּ וּנְהוּ נְהִיָּה עַל בֵּית הַתְּפִלָּה – אִמרו מספד ובכו על בית הכנסת. • אֵיךְ סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ נִטְמְנוּ בַּעֲפָרִי – שבעפרו חוללו ספרי הקודש. הביטוי לקוח מישעיהו ב, י: בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ, ומופקע מהקשרו. • וַחֲכָמִים... אָמְרוּ בְאִישׁ מֵת שַׂמְתִּי אֲנִי שִׂבְרִי – אפילו האנשים הצדיקים שמו מבטחם בישו, שאינו אלא אדם מת. • נַחֲמֵנוּ הָאֵל בְּקָרוֹב בִּתְשׁוּעָה – כאן עובר הפייטן לבקשת נחמה וגאולה. • בִּמְקוֹם אֲהָהּ אָרִים בִּתְרוּעָה – במקום קריאות השבר שחרזו בין בתי הקינה הזאת, אשא את קולי בתרועת שבח לה'. • בְּבוֹא יִנּוֹן וְאֵלִיָּה גוֹאֲלִי – כאשר יבוא המשיח ומבשר הגאולה, אליהו. |
| כותר |
יום מאורי חשך |
|---|---|
| מעגל השנה |
תשעה באב |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
