audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

ספרי תמה תמימה

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    עכשווי - ישראל חיים פרחי
  • 2.
    תימן - כלל תימן אהרן עמרם
  • 3.
    תימן - כלל תימן אהרן עמרם
  • 4.
    תימן - כלל תימן ברוך יפת
  • 5.
    תימן - כלל תימן גילה בשארי, לאה אברהם
  • 6.
    תימן - כלל תימן דיוואן
  • 7.
    תימן - כלל תימן יוחאי עדן
  • 8.
    תימן - כלל תימן יוסף צדוק
  • 9.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
  • 10.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
  • 11.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
  • 12.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי, שלום צדוק
  • 13.
    תימן - כלל תימן מקהלת גברים וילדים
  • 14.
    תימן - כלל תימן ציון גולן
  • 15.
    תימן - כלל תימן שלום צברי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר ספרי תמה תמימה
מעגל השנה לכל עת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • סַפְּרִי תַמָּה תְמִימָה – ספרי לי נפשי; כינויי הנפש 'תַמָּה' ו'תְמִימָה' נפוצים בלשונם של פייטנים בני דורות ומקומות שונים – ראו למשל פיוטו של ר' שמעיה קוסון (צפון-אפריקה, המאה ה-16), 'שימו לב אל הנשמה': וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה / יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה...
    • סַפְּרִי נָגִיל בְּתֵימָא – ספרי לי ואו אז, נשמח בתימן. 'תֵימָא' הוא שמו של אחד מבני ישמעאל בן אברהם (בראשית כה, טו, ועוד), ושמו משמש כאן כינוי לארץ תימן. יצוין כי בחלק מנוסחי הפיוט כתוב 'בְּתֵמָה' – מלשון תום, שלמות – ופירוש הטור בנוסח זה הוא שלכשתספר הנפש, נשמח שמחה שלמה.
    • בַּת מְלָכִים הַחֲכָמָה – כינויים נוספים לנפש. תיאורה כבת מלך מסמל את העובדה שהיא נסתרת בחדרי חדרים ונעלמת מעיני הדובר, כדרכן של בנות מלכים, וככתוב בתהלים (מה, יד): כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
    • אָן מְקוֹמֵךְ סַפְּרִי לִי – היכן את? רק כעת נחשף רצון הדובר, המבקש לגלות מקומה של נפשו, הלא-נראית.
    • עָנְתָה יוֹנָה, סְעַדְיָה – ענתה נפש הפייטן וקראה לו בשמו – סעדיה. 'יוֹנָה' הוא כינוי רווח לנפש ביצירותיהם של פייטנים רבים, ראו למשל בפיוט 'סעי יונה' מאת ר' דוד בן זכריה (תימן, המאה ה-16).
    • לִי בְּפַלְטֵרִין עֲלִיָּה – מקום מגורי הוא חדר גבוה בארמון. 'פַלְטֵרִין' – מילה יוונית המופיעה רבות בספרות חז"ל, ופירושה ארמון – ראו למשל בתוספתא, מסכת סוכה (פ"ב ה"ו): "משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין...".
    • וַאֲנִי תּוֹךְ לֵב אֳנִיָּה – ואני נתונה כעת בגופך, בגוף האדם, המשול כאן לאניה.
    • בַּיְּפִי עוֹטָה מְעִילִי – פרשני פיוטנו מציעים שתי פרשנויות אפשריות: א. הגוף היפה עוטף אותי כמעיל. ב. יופיי הרוחני (של הנשמה עצמה) עוטף אותי כמעיל. אף שהאפשרות הראשונה נוגדת לכאורה את דימויו השלילי בדרך כלל של הגוף במסורת הפיוט, לא מן הנמנע כי פייטננו ביקש לתאר באופן שונה מעט מהרגיל את יחסי הגוף והנפש.
    • דִלְּנִי יַא צַאח... – הנפש ממשיכה בדבריה, והפעם בשפה הערבית, בהתאם למופת השיר הדו-לשוני שהעמידו פייטני בתימן, ומבקשת מן המשורר להנחותה בדרך לאל הנכסף. תיאור הנפש כישות משתוקקת אך חסרת בינה מצוי בספרות הפילוסופית היהודית של ימי הביניים, וגם בפייטנות; הפיוט 'סעי יונה' לר' דוד בן זכריה הלוי שהוזכר לעיל, מהווה דוגמא מובהקת לכך.
    • יַא מֻסַמַּא לֻבַּ אלַאלְבַּאבּ... – המשורר עונה לנפש ומעודד אותה לחצות את סף פתחו של גן עדן, בו תוכל להתענג בהשגות הרוחניות. מהמשך הפיוט עולה כי חציית הסף, או פתיחת השער, נעשית אפשרית באמצעות הדבקות בתורה, בקיום מצוות ובמעשים טובים. ויש שפירשו כי המלים 'יַא מֻסַמַּא לֻבַּ אלַאלְבַּאבּ' אינן חלק מתשובת המשורר, כי אם חתימת דברי הנפש במחרוזת הקודמת; לפי פרשנות זו, מלים אלו אינן מתארות את הנפש, כי אם את הקדוש ברוך הוא ('כְלִילִי' שבסוף הטור הקודם), המכונה כאן 'לב הלבבות', בעוד תשובת המשורר מתחילה רק במלה 'וִאפְתְּחִי'. כך או כך, ברי כי מכאן ואילך מובאים דברי המשורר בלבד, וקולה של נפשו אינו נשמע.
    • הָרְשׁוּת בֶּאֱמֶת נְתוּנָה לָךְ שְׁלוֹמַת הַחֲתֻנָּה – בידייך, אומר המשורר לנפשו, הרשות נתונה לבחור בין טוב לרע; ממילא, אם תבחרי בטוב, תגיעי לגן עדן הנכסף כבקשתך. מיוסד על דברי רבי עקיבא על אודות הבחירה החופשית, הנזכרים במשנה, מסכת אבות (פרק ג, מש' טו): "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה". שְׁלוֹמַת הַחֲתֻנָּה הוא כינוי לנפש, שנועד אולי לתארה כרעייתו של הגוף, או לחילופין כרעייתו של הקדוש ברוך הוא כביכול, אליו היא משתוקקת.
    • אַל יְסִיתֵךְ צָר מְמֻנָּה בַּת וְאַל יַשִּׂיג גְּבוּלִי – בדרכך, היזהרי מלהתפתות אחר היצר הרע (''צָר מְמֻנָּה' – משחק מלים על המונח 'שר ממונה', המציין בדרך כלל מלאך המופקד על דבר-מה), שנועד להעמידך בניסיון; אינני מעוניין כי יופיע היצר הרע בנחלתי.
    • בַּחֲרִי מִבְחַר מְקוֹמוֹת הֵיכְלֵי שֵׁן הַפְּנִימוֹת – נסי להגיע אל הטובים שבעולמות העליונים, אל הפנימיים שבארמונות השמימיים; בחלק מנוסחי השיר כתוב 'מְרוֹמוֹת' ולא 'מְקוֹמוֹת', אך עניינם אחד. הצירוף 'הֵיכְלֵי שֵׁן' מיוסד על פסוק מתהלים (מה, ט): מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ מִן הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִּי שִׂמְּחוּךָ, בדרך שנתפרש בזוהר חדש (אחת מחטיבות ספר הזוהר. כרך א, דף פו ע"ב): "מן היכלי שן, אלין שבעה היכלין עילאין [=אלו הם שבעה ארמונות עליונים] דנשמתהון דצדיקייא חדאן בהו קמי קב"ה [=שנשמותיהם של צדיקים שמחות בהם לפני הקדוש ברוך הוא], וכדין חדוה קמיה [=ואז שמחה לפניו]. ואמאי איקרון היכלי שן [=ומדוע נקראו 'היכלי שן'? בגין דזכו באורייתא [=בגלל שזכו בתורה]...".
    • וַעֲלִי מִתּוֹךְ תְּהוֹמוֹת וּשְׁמְעִי תַמָּה לְקוֹלִי – התעלי מן המקומות הנמוכים בהם את שרויה כעת, בחוסר ידיעתך על הדרך הטובה העולה מעלה מעלה, והאזיני לעצתי.
    • נַעֲלֶה הַר הָעֲבָרִים נִשְׁכְּבָה יַחַד חֲבֵרִים – הַר הָעֲבָרִים הוא כינויו המקראי של הר נבו, אליו עלה משה לראות את ארץ כנען לפני מותו, כמסופר בבמדבר (כז, יב-יג): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... ולפי זה פרשנות הטור: נעלה יחדיו, אני ואת, אל ההר ממנו ניתן להשקיף אל הארץ הטובה – כלומר, אל העולם הבא, אל גן עדן – ונתייחד שם ברעות ואחווה. הפייטן רומז אולי כי רק הנפש תגיע למחוז כיסופים זה, ולא הגוף, אך בינתיים יכול הגוף להתעדן מהתעלותה של הנפש. פרשנות אפשרית אחרת היא שלא הגוף מתייחד עם הנפש, כי אם השכל, אולם דומה כי פרשנות זו אינה ממצה עד תום את משמעותו הסמלית של הַר הָעֲבָרִים.
    • מִבְּלִי מַגַּע בְּשָׂרִים שָׁם וְיִיטַב לָךְ וְגַם לִי – התייחדות זו עתידה להיעשות באופן רוחני בלבד, ויש בה כדי להבטיח טוּב ועידון לגוף ולנפש גם יחד. נראה שהפייטן תופס את הגוף לא רק כלבוש לנפש, אלא גם כמי שנושא על גביו את הדעת – ועימה גם את הדעות וההנהגות הראויות.
    • עֵץ פְּרִי הָדָר בְּגַנִּי וַעֲסִיסִי שָׁם וְיֵינִי קַבְּלִי מִתּוֹךְ יְמִינִי כּוֹס אֲשֶׁר נִמְזָג בְּחַר לִי – המחרוזת בנויה כמשל: בגנו של הדובר נתון עץ שפריו נאה; אך אין זה האתרוג, המכונה כך במקורות (על פי ויקרא כג, מ), כי אם התורה עצמה, שנמשלה אכן לעץ, ככתוב במשלי (ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. אלא שהפייטן ממשיל את התורה דווקא לגפן, הנותנת עסיס ויין בכוס שנבחרה כביכול עבורו – רוצה לומר, התורה היא כיין הטוב, והדובר מגיש אותה בכוס לנפשו, ומזמינה לשתות ולהתענג בה.
    • מִבְּאֵר שֶׁבַע צְאִי לָךְ – לדעת פרשני פיוטנו, באר שבע משמשת כאן ככינוי סמלי להבלי העולם הזה, מהם הנפש צריכה להיפרד. פרשנות זו נסמכת על דרשת הזוהר לפסוק מספר בראשית (כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.
    • וּזְנְחִי יַנְשׁוּף וְשָׁלָךְ – והתנתקי מן הטומאה; ינשוף ושלך הם עופות טמאים, על פי רשימת העופות הטמאים בספר ויקרא (יא, יז) ומתפקדים בשיר באופן סמלי.
    • וַחְכְּמִי בִּינִי בְּשֶׁלָּךְ מִיְּמִין אַל תַּשְׂמְאִילִי – דבקי בחכמה, בחלקך הרוחני החיובי, ואל תתפתי ללכת בדרך הרעה. הניגוד בין 'ימין' ו'שמאל' מסמל בספרות המדרש, ויותר מכך בספר הזוהר, את הניגוד בין דרך הטוב לדרך הרע. ראשיתה של מערכת סמלית זו כבר במקרא, בספר קהלת (י, ב): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ (וראו זוהר לדברים, דף רסג ע"ב).
    • רַחֲצִי טִנּוּף הֲסִירִי עֵת עֲלוֹת שַׁעַר חֲצֵרִי – התנקי מן העבירות וחזרי בתשובה, שעה שיגיע זמנך להיפרד מן העולם וייפתח בפנייך השער לחצרות ה'. ובנוסח אחר 'שַׁחַר', בהתאם לדימוי זמן עליית השחר כזמן של התחדשות והתרעננות. ולפי נוסח זה אפשר שהפייטן מעודד את נפשו להתעלות דווקא באמצעות אזכורם של חיי היומיום, ולא של יום המיתה.
    • קַדְּשִׁי אֶת הָעֲשִׂירִי גַּם תְּנִי חַלָּה וְאִכְלִי – קיימי מצוות מעשר בהמה (כאמור בויקרא כז, לב) ומצוות חלה – המסמלות כאן בהשאלה את מצוות התורה כולן – ובאמצעותן תזכי לאכול בעולם הבא את פירות מעשייך הטובים בעולם הזה.
    • מַעֲדַנִּים הַמְּתוּקִים נֶחְלְקוּ שָׁלֹשׁ חֲלָקִים – התורה נחלקה לשלושה חלקים; בעקבות פרשני פיוטנו ניתן להציע 'שלשות' שונות בביאור הטור: מקרא, משנה ותלמוד; פשט, דרש ורמז, וסוד (בהצעה זו הדרש והרמז משמשים כאחד, בהיותם דרכים דומות יחסית בלימוד תורה, בהשוואה לפשט מצד אחד ולסוד מצד שני); תורה, תפילה ומצוות; ועוד. כך או כך, הטור כשלעצמו אינו מבאר מהם שלושת חלקי התורה. ושמא ברקע הטור עומדים דברי המדרש בויקרא רבה (פרשה ד): "אמר ר' לוי: [משל] לעירוני שהיה נשוא בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו; למה? שהיא בת מלכים. כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו; למה? שהיא מלמעלה". ולפי מדרש זה ניתן לקרוא את פיוטנו כולו כתיאור מאמציו הבלתי-נלאים של האדם להשביע את רעבונה ותשוקתה של נפשו אל הטוב.
    • זֶה בְּזֶה הֵמָּה אֲדוּקִים סוֹד מְכֻסָּה הוּא וּפֶלִי – שלושת חלקי התורה, יהיו אשר יהיו, אחוזים ודבוקים זה בזה, ואין להבין או לקיים אחד מהם בלא השני. דבר זה – היינו, אחדותם ההרמונית של שלושת חלקי התורה – הוא בגדר סוד חתום ונפלא, רז שהמשורר מוסר לנפשו. 'פֶלִי' – על פי צורה מקראית יחידאית בספר שופטים (יג, יח): וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי – כלומר, והוא סתום ונסתר.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?