ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יום השבת ושירה שירו / סימן יהושע עבדיה בן ראובן חזק יוֹם הַשַּׁבָּת וְשִׁירָה שִׁירוּ לָאֵל הַנּוֹרָא עֲמוֹד חָתָן בְּכָבוֹד וּקְרָא בַּתּוֹרָה עֲדַת קֹדֶשׁ שְׂאוּ זִמְרָה לְחָתָן שַׂר הַתִּפְאָרָה לְכַלָּה הַנֶּהֱדָרָה בָּרוּך אַתָּה בְּבֹאֶךָ בָּרָא אֵל כֹּל בְּחָכְמָה עָשָׂה לוֹ זִוּוּג תַּמָּה וְזִיו שְׁנֵיהֶם כַּלְּבָנָה וְכַחַמָּה לֹא תֶחְשַׁךְ מֵאוֹרֶךָ דוֹמֶה חָתָן מִכְלַל יֹפִי וְגַם כַּלָה כְּלִילַת יֹפִי הִנָּךְ יָפֶה בְּלֹא דֹפִי מַה יָפוּ פְּעָמֶיךָ יָפֶה חָתָן וְגַם נָעִים בְּתוֹךְ אַחִים וְגַם רֵעִים וְשׁוּשְׁבִּינָיו לוֹ מַבִּיעִים מַה יָפוּ דֹדֶיךָ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד הוֹדוֹ שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ הַכֹּל מְעִידִים יִחוּדוֹ לְדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ נְצוֹר חֶשְׁבּוֹן זֶה הַשִּׁירָה שְׁנַת ה' אֲלָפִים [ו...] לַיְּצִירָה חֹדֶשׁ [פלוני] הַנֶהֱדָרָה יָשִׂישׂ עָלֶיךָ אֱלֹהֶיךָ רָם אוֹרָה וְצָהֳלָה בְּתוֹךְ נִינֵי הַסְּגֻלָּה לְחָתָן וְגַם כַּלָּה וּרְאֵה בָּנִים לְבָנֶיךָ חַזֵּק לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ גַּלֵה לִבֵּנוּ לִצְפוּנוֹתֶיךָ וְאָז נִזְכֶּה בְּשִׁפְעוֹתֶיךָ יַחַד עִם בֶּן אֲמָתֶךָ שְׂמַח חָתָן בְּזוּגָתֶךָ וְגִיל וּשְׂמַח בְּחֶלְקָתֶךָ וְשׂוּשׂ וּפְרַח בְּנַחֲלָתֶךָ בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ חַיֵּי עֹשֶׁר חַיֵּיכֶם וְיַפְרְכֶם וְיַרְבְּכֶם וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּבָנִים סָבִיב לְשׁוּלְחָנֶךָ מַזָלֵכֶם יַעֲלֶה טוֹבָה וְתִחְיוּ יַחַד בְּרֹב חִבָּה וְתִּזְכּוּ לְזִקְנָה וְגַם שֵׂיבָה אַתָּה וְכָל קְרוֹבֶיךָ בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּברוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בֵּית [אהרן/הלוי/ישראל] בָּרְכוּ אֶת ה' |
|
פיוט לשבת החתונה, ייחודי למסורת בוכרה ואפגניסטן; מחבר הפיוט, יהושע עבדיה בן ראובן, שיקע את שמו בין מחרוזות השיר, אך איננו יודעים עליו פרטים נוספים. כפי שניתן להסיק ממחרוזות הפתיחה והחתימה, נועד הפיוט לשמש הקדמה שירית לעליית החתן לתורה בשבת שלאחר החתונה. מעניינת ואולי גם ייחודית במקצת דרכו של הפייטן בתיאור יופיים של בני הזוג: ראשית, הואיל והפיוט מופנה לחתן, הפייטן מדגיש בעיקר את יופיו שלו, ולשם כך 'מייבא' לעתים דימויי נוי המשמשים במקרא (ובעיקר בשיר השירים) לתיאור האישה דווקא; ושנית, יופיים של שני בני הזוג מתואר באחת המחרוזות בביטויים שמייחד המקרא לא לתיאורם של בני אדם, כי אם לתיאורן של ארץ ישראל וירושלים: "דוֹמֶה חָתָן מִכְלַל יוֹפִי / וְגַם כַּלָה כְּלִלַת יוֹפִי". במהלך אחרון זה מתחולל מפנה מרתק: בעוד המקרא 'מאניש' את דימויי ציון וירושלים כדי לדבר עליהן מתוך קרבה אנושית פועל פייטננו בכיוון ההפוך, ומרומם את החתן והכלה למדרגת מושגים מופשטים כמעט. |
| • יוֹם הַשַּׁבָּת... עֲמוֹד חָתָן וּקְרָא בַּתּוֹרָה – מחרוזת הפתיחה מצהירה על ייעודו של הפיוט – המושר לפני עלייתו לתורה של החתן בשבת 'חתן'. • עֲדַת קֹדֶשׁ שְׂאוּ זִמְרָה לְחָתָן שַׂר הַתִּפְאָרָה – פנייה לקהל לשיר לחתן, אשר ביום זה כולו פאר; כדברי הנביא ישעיהו, המדמה את שמחתו בקדוש ברוך הוא הגואל אותו כשמחת החתן ביום חתונתו (סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. • לְכַלָּה הַנֶּהֱדָרָה - – הפיוט מושר אמנם לחתן אך הקהל מהלל בשירו גם את הכלה. • בָּרוּך אַתָּה בְּבֹאֶךָ – שיבוץ מפרשת הברכות בספר דברים כח, ו: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. • בָּרָא אֵל כֹּל בְּחָכְמָה עָשָׂה לוֹ זִוּוּג תַּמָּה – הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו ואת כל בריותיו בחכמה, והוא הוא שזיווג לו את כלתו, כמובא במדרש (בראשית רבה, סח, וכן במקומות נוספים): "מטרונה [=אשה נכבדה] שאלה את ר' יוסי: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים. [אמרה לו:] מאותה שעה מהו עסוק [=מה הוא עושה]? אמר לה: יושב הוא ומזווג זיווגים, איש לאשה ואשה לאיש". הצירוף 'בָּרָא אֵל כֹּל בְּחָכְמָה' מבוסס כנראה על פיוטו הנודע של ר' אברהם אבן עזרא, 'צמאה נפשי': "בָּרָא כֹּל בְּחָכְמָה / בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה". • וְזִיו שְׁנֵיהֶם כַּלְּבָנָה וְכַחַמָּה לֹא תֶחְשַׁךְ מֵאוֹרֶךָ – ואור החתן והכלה יהיה כאור השמש והירח, מבלי שאורו של הקדוש ברוך הוא עצמו יוּעַם. ברקע הטור עומד תיאור הרעיה במגילת שיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • דוֹמֶה חָתָן מִכְלַל יוֹפִי וְגַם כַּלָה כְּלִלַת יוֹפִי – החתן והכלה שלמים ביופיים עד כדי כך שהפייטן מתארם באמצעות שיבוץ מפסוקים המתארים את יופיין של ארץ ישראל (תהלים נ, ב) – מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ – וירושלים (איכה ב, טו): ...הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ. • הִנָּךְ יָפֶה בְּלֹא דֹפִי מַה יָפוּ פְּעָמֶיךָ – יופיו של החתן שלם, ללא כל מום; הפייטן לא מסתפק בתיאורי יופיו של הדוד האהוב בשיר השירים (א, טז): הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה, אלא אף מסב את תיאורי יופייה של הרעיה שם עליו (שם ז, ב): מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב... • יָפֶה חָתָן וְגַם נָעִים בְּתוֹךְ אַחִים וְגַם רֵעִים – יופיו ונעימותו של החתן ניכרים במסיבת חברים, בקרב הקהל. על הטור שורה אווירת האחדות המתוארת בפסוק העומד ברקעו (תהלים קלג, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. • וְשׁוּשְׁבִּינָיו לוֹ מַבִּיעִים מַה יָפוּ דֹדֶיךָ – וכל המלווים (השושבינים - על פי מושג חז"לי נפוץ; ראו למשל תוספתא, מסכת ברכות, פ"ב ה"י: "השושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפילה ומן התפלין כל שבעת הימים") שבים ומביעים בקול את התפעלותם מיופיו; הפייטן חוזר ומסב את תיאורי יופייה של הרעיה בשיר השירים על החתן (ד, י): מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. • בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד הוֹדוֹ שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ – ברוך הוא אלוהינו שברא הכל לכבוד לו; הפייטן כורך פסוק מתהלים (עב, יט) וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן, עם נוסח אחת משבע ברכות הנישואין – "שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ". • הַכֹּל מְעִידִים יִחוּדוֹ לְדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ – הבריאה כולה מגלה את היות האל יחידי בעולמו, ואת ממשלתו הנצחית; צלעו השנייה של הטור היא שיבוץ מתהלים (קב, כה): אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ. • נְצוֹר חֶשְׁבּוֹן זֶה הַשִּׁירָה שְׁנַת ה' אֲלָפִים [ו...] לַיְּצִירָה חֹדֶשׁ [פלוני] הַנֶהֱדָרָה - פנייה לחתן, שישמור ויזכור את מועד השירה הנערכת לכבודו כעת (הפייטן בנה את המחרוזת כך שניתן יהיה לשבץ בה את התאריכים בהתאם למועד החתונה) – מועד בו שמח הקדוש ברוך הוא בברואו. • יָשִׂישׂ עָלֶיךָ אֱלֹהֶיךָ –חתימת המחרוזת בנויה כשיבוץ מפסוק המדמה את שמחתו העתידית של האל בעמו ובארצו לשמחת הנישואין (ישעיהו סב, ה): כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ. • רָם אוֹרָה וְצָהֳלָה בְּתוֹךְ נִינֵי הַסְּגֻלָּה – פניה לאל, שיעצים את האור והשמחה שהם מנת חלקם של ישראל כעת בזמן החתונה. נִינֵי הַסְּגֻלָּה הוא על פי כינוי רווח בלשון המקרא (למשל בשמות יט, ה. ואפשר שנקט הפייטן לשון 'נִינֵי' בהתבסס על פיוטו של ר' אברהם אבן-עזרא שכבר נזכר לעיל, 'צמאה נפשי': "הִבְדִּיל נִינֵי תָם / חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם"). • וּרְאֵה בָּנִים לְבָנֶיךָ – שיבוץ מתהלים (קכח, ו): וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, פסוק המופיע במזמור המשבח את הגבר הראוי שזכה באשה ראויה (שם, ג-ד): אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. • חַזֵּק לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ גַּלֵה לִבֵּנוּ לִצְפוּנוֹתֶיךָ וְאָז נִזְכֶּה בְּשִׁפְעוֹתֶיךָ יַחַד עִם בֶּן אֲמָתֶךָ – עזור לנו להתמיד בלימוד תורתך ובגילוי סודותיה, כדי שנזכה לקבל את השפע ממך, יחד עם החתן, שאף הוא עבדך. 'בֶּן אֲמָתֶךָ' הוא ביטוי חיובי לעבדות האדם לאלוהיו, על פי תהלים קטז, טז: אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. • שְׂמַח חָתָן בְּזוּגָתֶךָ וְגִיל וּשְׂמַח בְּחֶלְקָתֶךָ – פניה אל החתן (שעתידה להתמיד מכאן עד לסוף הפיוט), לשמוח באשתו, מנת חלקו. • וְשׂוּשׂ וּפְרַח בְּנַחֲלָתֶךָ בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ – ושמח והתעלה בביתך; ברוך תהיה בבואך, בכניסתך אליו (ביטוי זה, המבוסס על שיבוץ מדברים כח, ו, הוזכר גם במחרוזת השנייה). • בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּברוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ – בחתימת הפיוט שב הפייטן ומזכיר פסוק שכבר הובא בשיר מפרשת הברכות המובטחות לישראל בספר דברים, אך הפעם מביאו בשלמותו, ומשתמש בו כלשון של פרידה מן החתן (כח, ו): בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. • בֵּית [אהרן/הלוי/ישראל] בָּרְכוּ אֶת ה' – הפיוט נחתם בקריאה אחרונה לקהל, על מרכיביו השונים (כנראה בהתאם לזהותו של החתן) – כהנים, לוויים וישראלים, לברך לא רק את החתן, אלא את הקדוש ברוך הוא בכבודו; שיבוץ מתהלים (קלה, יט-כ): בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת ה' בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת ה' בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת ה' יִרְאֵי ה' בָּרֲכוּ אֶת ה'; אך זו אינה רק פנייה לקהל, אלא גם הכרזה שנועדה להטרים את ברכת התורה שהחתן עומד לברך בעלותו לתורה – ובכך ליצור מעבר מן הפיוט לברכה, כמקובל במסורת הפיוט. |
| כותר |
יום השבת ושירה שירו |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת |
| מעגל החיים |
חתונה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
