כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
חידון: מה אתם יודעים על רחל המשוררת?
לכתבה בבלוג הספרייה
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
נגן שירים ברצף
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
כל המסורות
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
-
1.
ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד מנחם
-
2.
ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
-
3.
ספרדים מסורות המזרח - בבל שלמה מועלם
-
4.
ספרדים צפון אפריקה - תוניס יוסף חבבו
נגן שירים ברצף
|
יפה דמעתך / ר' ישראל נג'ארה יָפָה דִמְעָתֵךְ רָאִיתִי שָׁמַעְתִּי קוֹלֵךְ אֶתְחַלְחַל שִׁבְתֵּךְ בֵּין נוֹגְשִׂים פָּנִיתִי אֲשֶׁר לְבָבָם בָּךְ בָּחַל רָאִיתִי כֶּרֶם חֶמְדָּתִי אֲכָלוֹ אַרְיֵה גַם שַׁחַל אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל מַלְכִּי מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו נִכָּר יְקַר גְּדֻלָּתוֹ שָׂם בְּמִצְרַיִם אוֹתוֹתָיו עַל יַד מֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ הִנְחִיל לְעַמּוֹ תּוֹרָתוֹ כִּי בָם בָּחַר לִסְגֻלָּתוֹ מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹתָיו יַשְׁמִיעַ אֶת כָּל תְּהִלָּתוֹ |
|
פיוט משירי הבקשות של יהודי בבל, שמחברו הוא כנראה ר' ישראל נג'ארה (צפת-דמשק-עזה, המאות ה- 16-17), מגדולי הפייטנים בכל הזמנים. אמנם החתימה שבראשי הטורים 'ישראל משה' מתמיהה מעט: משה הוא שם אביו של ר' ישראל, וכאשר הוא נזכר בחתימת פיוטי בנו הרי זה על פי רוב בדרך של 'ישראל בן משה' וכדומה; ובכל זאת לשון השיר וסגנונו מאפשרים להעריך במידה רבה של ודאות כי אכן פיוט של ר"י נג'ארה לפנינו. הפיוט כולל שתי מחרוזות קצרות ושונות-חריזה, אשר דמות הדובר בהן אינה זהה: הדובר במחרוזת הראשונה הוא הקדוש ברוך הוא, ובמחרוזת השנייה – הפייטן עצמו. חלוקה זו מאפשרת לפייטן לרקום מתח סיפורי מיוחד ועדין בין שתי המחרוזות: בראשונה מתאר האל עצמו כיצד הוא יורד לראות בסבל עמו: "יָפָה דִמְעָתֵךְ רָאִיתִי / שָׁמַעְתִּי קוֹלֵךְ אֶתְחַלְחַל // ... // אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי / לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל". כך נפתח במחרוזת זו צוהר למתחולל כביכול בליבו של הקדוש ברוך הוא, בינו לבינו, במרחב השמימי האינטימי שלעולם אינו נגיש וידוע לבני האדם; אך מהי השפעת ליבו של האל על מעשיו? האם תחושת הכאב גורמת לו לפעול במציאות ולגאול את עמו? שאלה זו נותרת לעת עתה ללא מענה; אך המחרוזת השנייה מוסרת את דברי הפייטן, המתאר כיצד גדולת האל ניכרת דווקא במעשיו הגלויים: "מַלְכִּי מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו / נִכָּר יְקַר גְּדֻלָּתוֹ // שָׂם בְּמִצְרַיִם אוֹתוֹתָיו / עַל יַד מֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ". כך מייצג הפייטן את עמדת המוצא האנושית, שאינה יכולה להסתפק באמפתיה אלוהית בלבד – אשר מטבעה כלל אינה ידועה לה – אלא זקוקה גם לפעולות ממשיות הנראות לעין אדם. |
| • יָפָה דִמְעָתֵךְ רָאִיתִי – במחרוזת הראשונה הדובר הוא הקדוש ברוך הוא, המתאר כיצד הוא רואה את סבל עמו. המחרוזת נפתחת בפנייה ישירה לכנסת ישראל, המכונה 'יָפָה' ברוח כינוי הרעיה בשיר השירים אשר דמעתה נראית לפני האל. הניסוח מזכיר את דברי הקדוש ברוך הוא למלך חזקיהו עת ריפא אותו מחוליו (ישעיהו לח, ד-ה): וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. • שָׁמַעְתִּי קוֹלֵךְ אֶתְחַלְחַל – לא רק את דמעתך ראיתי, אלא גם את קולך הנאנק במכאוביו, ומתוך כך הזדעזעתי; מיוסד על שמות (ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. שורש ח.ל.ח.ל מופיע מספר פעמים במקרא, ראו למשל אסתר ד, ד. • שִׁבְתֵּךְ בֵּין נוֹגְשִׂים פָּנִיתִי – באתי לראות כיצד את שרויה בין לוחצים ומציקים. ברקע לטור עומד הפסוק משמות ג, ז, שנזכר לעיל. • אֲשֶׁר לְבָבָם בָּךְ בָּחַל – לבותיהם של אותם נוגשים מואסים בך, כנסת ישראל. • רָאִיתִי כֶּרֶם חֶמְדָּתִי – ישראל משולים לכרמו האהובה של הקדוש ברוך הוא, כמופיע לעיתים בדברי הנביאים; ראו למשל ישעיהו (ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה. • אֲכָלוֹ אַרְיֵה גַם שַׁחַל – בהמשך לאמור לעיל, הכרם נאכלת על ידי אריות טורפים. ברוח נבואת ירמיהו (יב, י): רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי בֹּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה. 'שַׁחַל' משמש בדרך כלל כשם נרדף לאריה בלשון המקרא (ראו למשל איוב ד, י: שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ. היוצא מן הכלל הוא הושע יג, ז, שם 'שַׁחַל' מציין דווקא נמר). • אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל – ירדתי אל עמי, המשול לגינת אגוז, לראות את פירותיו הגדלים על הנחל. שיבוץ מלא משיר השירים (ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים (וראו פירוש ר' אברהם אבן-עזרא שם). וראו מדרש תנאים לספר דברים (יד, ב): "'להיות לו לעם סגולה' (דברים יד, ב) – אם יכנס אדם לגנו של מלך ליטול סגולתו, אין הורגין אותו? והם גנו של מקום, שנאמר 'אל גינת אגוז ירדתי' (שיר השירים ו, יא)! או אם יכנס אדם לביתו של מלך ליטול סגלתו, אין הורגין אותו? כך ישראל הן סגולתו של הקב"ה, שנאמר: 'להיות לו לעם סגולה' (דברים יד, ב)". • מַלְכִּי מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו נִכָּר יְקַר גְּדֻלָּתוֹ – במחרוזת השנייה מתחלף הדובר, וכעת הוא הפייטן עצמו, המביע התפעלות ממעשיו של הקדוש ברוך הוא, שהיה הדובר במחרוזת הראשונה. 'מַלְכִּי' הוא כינוי נפוץ לקדוש ברוך הוא והפייטן מתאר כיצד מתוך מעשיו של המלך ('מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו' – ניסוח המאפיין את לשון הפילוסופיה העברית בימי הביניים) ניתן להכיר בגדולתו. הצירוף 'יְקַר גְּדֻלָּתוֹ' מבוסס על האמור במקרא דווקא ביחס למלך ארצי מאוד – אחשוורוש (אסתר א, ד): בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. • שָׂם בְּמִצְרַיִם אוֹתוֹתָיו – הקדוש ברוך הוא הטיל מכותיו על מצרים, מעשה המעיד כאמור על גדולתו. על פי שמות (י, ב): וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'. • עַל יַד מֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ – את המכות הטיל הקדוש ברוך הוא על מצרים באמצעות משה, המכונה 'נֶאֱמַן בֵּיתוֹ' על פי במדבר (יב, ו-ח): וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט. • הִנְחִיל לְעַמּוֹ תּוֹרָתוֹ כִּי בָם בָּחַר לִסְגֻלָּתוֹ – מעשה נוסף המעיד על גדלות הבורא הוא נתינת התורה לעם ישראל, שהוא עם הסגולה אותו בחר ה'. תיאור התורה כנחלה מבוסס על דברי חז"ל במקומות רבים, ראו למשל במדרש התנאי מכילתא דרבי ישמעאל לספר שמות (מסכתא דשירה, פר' י): "ארבעה נקראו נחלה: בית המקדש נקרא נחלה, שנאמר 'בהר נחלתך' (שמות טו, יז); ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר 'בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה' (דברים כה, יט); וכן התורה נקראת נחלה, שנאמר 'וממתנה נחליאל' (במדבר כא, יט); וכן ישראל קרויין נחלה, שנאמר 'עמי ונחלתי ישראל' (יואל ד, ב). אמר הקב"ה: יבא ישראל שנקראו נחלה, לארץ ישראל שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה. לכך נאמר בהר נחלתך". • מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹתָיו יַשְׁמִיעַ אֶת כָּל תְּהִלָּתוֹ – בחתימת הפיוט מודה הפייטן בחוסר היכולת לשבח כראוי את האל, ותוהה מי בכלל יוכל לספר על כל מעשיו הגדולים של הקדוש ברוך הוא; גם מחרוזת זו נחתמת בשיבוץ מלא של פסוק מקראי (תהלים קו, ב): מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. |
| כותר |
יפה דמעתך |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שירת הבקשות |
| מעגל החיים |
ברית מילה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• יָפָה דִמְעָתֵךְ רָאִיתִי – במחרוזת הראשונה הדובר הוא הקדוש ברוך הוא, המתאר כיצד הוא רואה את סבל עמו. המחרוזת נפתחת בפנייה ישירה לכנסת ישראל, המכונה 'יָפָה' ברוח כינוי הרעיה בשיר השירים אשר דמעתה נראית לפני האל. הניסוח מזכיר את דברי הקדוש ברוך הוא למלך חזקיהו עת ריפא אותו מחוליו (ישעיהו לח, ד-ה): וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. • שָׁמַעְתִּי קוֹלֵךְ אֶתְחַלְחַל – לא רק את דמעתך ראיתי, אלא גם את קולך הנאנק במכאוביו, ומתוך כך הזדעזעתי; מיוסד על שמות (ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. שורש ח.ל.ח.ל מופיע מספר פעמים במקרא, ראו למשל אסתר ד, ד. • שִׁבְתֵּךְ בֵּין נוֹגְשִׂים פָּנִיתִי – באתי לראות כיצד את שרויה בין לוחצים ומציקים. ברקע לטור עומד הפסוק משמות ג, ז, שנזכר לעיל. • אֲשֶׁר לְבָבָם בָּךְ בָּחַל – לבותיהם של אותם נוגשים מואסים בך, כנסת ישראל. • רָאִיתִי כֶּרֶם חֶמְדָּתִי – ישראל משולים לכרמו האהובה של הקדוש ברוך הוא, כמופיע לעיתים בדברי הנביאים; ראו למשל ישעיהו (ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה. • אֲכָלוֹ אַרְיֵה גַם שַׁחַל – בהמשך לאמור לעיל, הכרם נאכלת על ידי אריות טורפים. ברוח נבואת ירמיהו (יב, י): רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי בֹּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה. 'שַׁחַל' משמש בדרך כלל כשם נרדף לאריה בלשון המקרא (ראו למשל איוב ד, י: שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ. היוצא מן הכלל הוא הושע יג, ז, שם 'שַׁחַל' מציין דווקא נמר). • אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל – ירדתי אל עמי, המשול לגינת אגוז, לראות את פירותיו הגדלים על הנחל. שיבוץ מלא משיר השירים (ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים (וראו פירוש ר' אברהם אבן-עזרא שם). וראו מדרש תנאים לספר דברים (יד, ב): "'להיות לו לעם סגולה' (דברים יד, ב) – אם יכנס אדם לגנו של מלך ליטול סגולתו, אין הורגין אותו? והם גנו של מקום, שנאמר 'אל גינת אגוז ירדתי' (שיר השירים ו, יא)! או אם יכנס אדם לביתו של מלך ליטול סגלתו, אין הורגין אותו? כך ישראל הן סגולתו של הקב"ה, שנאמר: 'להיות לו לעם סגולה' (דברים יד, ב)". • מַלְכִּי מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו נִכָּר יְקַר גְּדֻלָּתוֹ – במחרוזת השנייה מתחלף הדובר, וכעת הוא הפייטן עצמו, המביע התפעלות ממעשיו של הקדוש ברוך הוא, שהיה הדובר במחרוזת הראשונה. 'מַלְכִּי' הוא כינוי נפוץ לקדוש ברוך הוא והפייטן מתאר כיצד מתוך מעשיו של המלך ('מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו' – ניסוח המאפיין את לשון הפילוסופיה העברית בימי הביניים) ניתן להכיר בגדולתו. הצירוף 'יְקַר גְּדֻלָּתוֹ' מבוסס על האמור במקרא דווקא ביחס למלך ארצי מאוד – אחשוורוש (אסתר א, ד): בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. • שָׂם בְּמִצְרַיִם אוֹתוֹתָיו – הקדוש ברוך הוא הטיל מכותיו על מצרים, מעשה המעיד כאמור על גדולתו. על פי שמות (י, ב): וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'. • עַל יַד מֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ – את המכות הטיל הקדוש ברוך הוא על מצרים באמצעות משה, המכונה 'נֶאֱמַן בֵּיתוֹ' על פי במדבר (יב, ו-ח): וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט. • הִנְחִיל לְעַמּוֹ תּוֹרָתוֹ כִּי בָם בָּחַר לִסְגֻלָּתוֹ – מעשה נוסף המעיד על גדלות הבורא הוא נתינת התורה לעם ישראל, שהוא עם הסגולה אותו בחר ה'. תיאור התורה כנחלה מבוסס על דברי חז"ל במקומות רבים, ראו למשל במדרש התנאי מכילתא דרבי ישמעאל לספר שמות (מסכתא דשירה, פר' י): "ארבעה נקראו נחלה: בית המקדש נקרא נחלה, שנאמר 'בהר נחלתך' (שמות טו, יז); ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר 'בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה' (דברים כה, יט); וכן התורה נקראת נחלה, שנאמר 'וממתנה נחליאל' (במדבר כא, יט); וכן ישראל קרויין נחלה, שנאמר 'עמי ונחלתי ישראל' (יואל ד, ב). אמר הקב"ה: יבא ישראל שנקראו נחלה, לארץ ישראל שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה. לכך נאמר בהר נחלתך". • מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹתָיו יַשְׁמִיעַ אֶת כָּל תְּהִלָּתוֹ – בחתימת הפיוט מודה הפייטן בחוסר היכולת לשבח כראוי את האל, ותוהה מי בכלל יוכל לספר על כל מעשיו הגדולים של הקדוש ברוך הוא; גם מחרוזת זו נחתמת בשיבוץ מלא של פסוק מקראי (תהלים קו, ב): מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
