audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אל ברוך גדול דעה

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו יואל בן-שמחון
  • 2.
    עכשווי - ישראל חזקי פוקס
  • 3.
    עכשווי - ישראל חיים פרחי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אל ברוך גדול דעה
מעגל השנה לכל עת;שבת;שירת הבקשות
מעגל החיים ברית מילה
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה – צלע זו היא שיבוץ כינויו של האל בברכת 'יוצר אור', הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע של שחרית: "אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה / הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה".
    • יָחִיד אֵין זוּלָתוֹ – האל הוא יחיד, ואין מלבדו אלוהים אחרים. תיאור רווח במקרא, למשל בנבואת ישעיהו (מה, ה, וכן במקראות נוספים): אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי.
    • בְּשִׁיר חָדָשׁ אַבִּיעָה – אשיר שיר חדש (ביטוי רווח במקרא. ראו למשל תהלים צח, א) לכבוד הקדוש ברוך הוא. המילה 'אַבִּיעָה' משמשת כמילת פתיחה בדבריו של משורר התהלים (עח, ב): אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם.
    • אָשִׂישׂ עַל אִמְרָתוֹ – אשמח בדברי האל. על פי תהלים (קיט, קסב): שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב.
    • מִצְוַת מִילָה וּפְרִיעָה צִוָּה עַם מַרְעִיתוֹ – אהלל אותו על מצוות ברית המילה ופריעתה (הפריעה היא שלב בתהליך המילה – ראו רמב"ם, הלכות מילה, פ"ב ה"ב) – אותה נתן לעמו, שאותו הוא רועה כצאן. (על פי תהלים צה, ז, ועוד).
    • לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ – חתימת המחרוזת, המשמשת כפזמון חוזר לאורך השיר, היא שיבוץ לשון הברכה שמברך אבי הבן הנימול במהלך הטקס: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". המושג 'בריתו של אברהם אבינו' מקורו במשנה (אבות ג, יא) והוא נשען על כך שאברהם היה הראשון שצוּוה למול, כמתואר בבראשית (יז, ט-יא. וראו שם הפרק כולו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.
    • נוֹדַעַת לָנוּ חִבָּה עַד מְאֹד יְתֵרָה – ישראל חביבים ביותר לפני הקדוש ברוך הוא, כנאמר במשנה (אבות, פ"ג, מש' יד): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום". בחירתו של הפייטן לציין חיבה זו דווקא אינה מקרית, שכן היא יוצרת הקבלה בין זיקת הבן הנימול לאביו וזיקת ישראל לאביהם שבשמיים.
    • כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבָה אוֹת בְּרִית טְהוֹרָה – כמה טובה היא אות הברית הטהורה הגלומה במעשה המילה. הצירוף 'כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבָה' הוא בהשראת ההגדה של פסח: "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו".
    • וְדוֹחָה מִצְוָה רַבָּה שַׁבָּת הַחֲמוּרָה – גדולתה של מצוות מילה ניכרת בין השאר בכך שיש לקיימה אפילו בשבת, שהיא 'מִצְוָה רַבָּה... הַחֲמוּרָה', למרות שחלק מעשייתה כרוך בפעולות האסורות בדרך כלל בשבת. על פי דברי ר' יוסי המובאים בתלמוד הבבלי, מסכת נדרים (לא, ע"ב): "ר' יוסי אומר: גדולה מילה, שדוחה את השבת החמורה".
    • וְיִצְרָא דַעֲבֵרָה יַעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ – בזכות המילה ייעלם יצר העבירה – הוא יצר המין בצורותיו האסורות (על פי התלמוד הבבלי, יומא, סט ע"ב). הצירוף 'יַעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ' הוא על פי תהלים (לז, לו): וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא.
    • יָדִיד מִבֶּטֶן קִדֵּש יָחִיד צוּר עוֹלָמִים – הקדוש ברוך הוא, שהוא יחיד וחזק ('יָחִיד צוּר עוֹלָמִים' – על פי ישעיהו כו, ד), קידש את אברהם (המכונה 'יָדִיד' בלשון המדרש והפיוט, על פי בבלי מנחות, נג ע"ב) עוד בהיותו בבטן אמו. תפיסה זו מבוססת על לשון הברכה הנאמרת בגמר ברית המילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדש ידיד מבטן...".
    • צֶאֱצָאָיו בִּבְרִית קֹדֶשׁ נִרְשָׁמִים נֶחֱתָמִים – בניו של אברהם מסומנים על ידי ברית הקודש בבשרם. על פי המשך נוסח אותה ברכה: "וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש".
    • כָּל זָכָר בָּהּ יִתְקַדֵּשׁ בֵּן שְׁמוֹנַת יָמִים – המילה, הנעשית בהיות הזכר בן שמונה ימים, מקדשת אותו.
    • וּלְהִתְעָרֵב בָּעַמִּים לֹא נוּכַל כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ – המילה מבדילה בין ישראל לעמים, כפי שאמרו בני יעקב לשכם ולחמור אביו בפרשת דינה (בראשית לד, יד): וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ.
    • דּוֹר לְדוֹר יְסַפֵּרוּ גְּדוֹלָה הִיא מִילָה – שבחה של ברית המילה נמסר מדור לדור. הצירוף 'דּוֹר לְדוֹר' מבטא רציפות של שבח לקדוש ברוך הוא, כדברי משורר התהלים (קמה, ד): דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ. 'גְּדוֹלָה הִיא מִילָה' רומז ללשון הפתיחה של היגדים רבים בספרות חז"ל המהללים את מצוות המילה – "גדולה מילה ש..." (וראו למשל משנה נדרים, פ"ג מש' יא; בבלי נדרים, לא ע"ב).
    • אַב הֲמוֹן בָּא בִּשְׂכָרוֹ שַׁדַּי אֵלָיו נִגְלָה – אברהם אבינו, שכונה בעת שנצטווה על ברית המילה בשם אַב הֲמוֹן גּוֹיִם (בראשית יז, ה), זכה בשכר המילה להתגלות אלוהית (בוא שלושת המלאכים אליו), כפי שהיא מתוארת בפרק הסמוך (בראשית, יח).
    • וּלְאִישׁ מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָלֶיהָ לֹא נִתְלָה – אפילו משה רבינו לא יכול היה להינצל ממצוקתו בשובו ממדין למצרים, לאחר שלא מל את בנו ('עָלֶיהָ לֹא נִתְלָה' – כלומר, שלא היו לו זכויות. על פי הסיפור בשמות ד, כד-כו); רעיון זה נשען על דברי ר' יהושע בן קרחה במשנה (מס' נדרים, פ"ג מש' יא): "רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה".
    • עֵת בְּמָלוֹן תְּחִלָּה נִתְעַסֵּק וְלֹא מָל אֶת בְּנוֹ – על פי חלק ממדרשי חז"ל, משה נענש משום שהשקיע מרצו במקום הלינה שלהם ('בְּמָלוֹן' – ראו שמות ד, כד) בשובם ממדיין למצרים, ולא במילת בנו (ראו בבלי נדרים, לא ע"ב).
    • וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים בְּשִׂמְחָה מִצְוָתָהּ – עם ישראל קיבל בשמחה את מצוות המילה. הניסוח 'וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים' רומז לתיאור קבלת היהודים את מנהגי פורים לאחר שניצלו מגזרותיו של המן הרשע (אסתר ט, כז): קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. פסוק זה הפך לסמל של קבלת מצוות מרצון – בניגוד למעמד הר סיני, המתואר לעיתים כמעמד של קבלת מצוות בכפייה (וראו בבלי שבת, פח ע"ב).
    • וְעוֹד הֵם מְעֻתָּדִים לָשׂוּשׂ בַּעֲשׂוֹתָהּ – היהודים לא רק קיבלו בעבר את המילה בשמחה, אלא הם אף עתידים לשמוח בה בעשייתה בעתיד. על פי דרשת רב יהודה בתלמוד הבבלי ( מגילה טז, ע"ב), על הפסוק לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר (אסתר ח, טז): "אמר רב יהודה: ... ששון – זו מילה".
    • מֵאָז מִבֵּית עֲבָדִים יָצָאנוּ בִּזְכוּתָהּ – השמחה על המילה מקורה בכך שבזכותה, על פי מסורת מדרשית מסוימת, יצאו ישראל ממצרים. כמובא במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק כח): "אמ' הקב"ה: בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים, ובזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח אתם עתידים להגאל".
    • זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵנוּ – כנראה: עצם קיומו של עם ישראל, שהוא 'זֶרַע קֹדֶשׁ', מהווה כעין מצבה וזכרון למעלתה של מצוות מילה, אשר הצילה את אבותינו. הצירוף 'זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ' הוא שיבוץ מנבואת ישעיהו (ו, יג. וראו במפרשים שם); הצירוף 'הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵנוּ' לקוח מלשון ההגדה של פסח, המתארת על ידו את גאולתם של ישראל בכל הדורות מיד הצרים אותם.
    • דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה – מצאצאיו של דוד המלך עתיד לצמוח מישהו, שזהותו ומהותו יתבררו בטור הבא..פרפראזה על נבואת הגאולה של ישעיהו (יא, א): וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.
    • נֵצֶר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל זֶה שְׁמוֹ יִקָּרֵא – הטור נמשך אחר הטור הקודם, ובנוי על אותו פסוק מקראי: מצאצאיו של דוד המלך עתיד להיוולד מי שיפדה ויגאל את ישראל – הלא הוא משיח בן דוד, אשר אחד מכינוייו יובא בהמשך. סיומת הטור, המטרימה את הטור הבא – 'זֶה שְׁמוֹ יִקָּרֵא' – רומז למעמד ברית המילה, בו מעניקים שם לרך הנולד ("ויקרא שמו בישראל..."), והיא מבטאת את התקווה הגלומה במעמד הברית – שתינוק זה יגדל ויושיע את עמו.
    • מְנַחֵם בֵּן עַמִּיאֵל – כינוי למשיח במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק יח): "מנחם בן עמיאל בן יוסף, קרנותיו גבוהות מכל מלך, והוא עתיד לנגח לארבע רוחות העולם".
    • מִי כָמוֹהוּ מוֹרֶה – על פי איוב (לו, כב): הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה. בפסוק המונח 'מוֹרֶה' מציין את שלטונו הבלעדי של האל (וראו רש"י שם), ובפיוט נראה כי מילה זו משמשת הן במשמעות של שליטה, והן במשמעות של הוראה – שכן המשיח מוצג כאן כמי שיורה לעם ישראל את דרכו.
    • וּבִשְׂכַר זֹאת מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל הוּא יְקַבְּצֶנּוּ – בזכות מצוות ברית המילה, או לחילופין: בשכר הופעתו של מלך המשיח, מי שפיזר את ישראל בין האומות – הלא הוא הקדוש ברוך הוא – הוא גם מי שיאספם חזרה לארצם, כלשון נבואת הנחמה של ירמיהו (לא, ט-י) שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ.
    • חוּסָה יָהּ עַל שְׁאֵרִית נַחֲלָתְךָ שַׁדַּי – רחם, אלוהי, על אלו שנותרו מעמך, שהוא נחלתו כביכול של הקדוש ברוך הוא (ראו למשל דברים ט, כו). 'יָהּ' ו'שַׁדַּי' הם כינויים רווחים לאל (שמות יז, טז; בראשית יז, א, וכן רבים, בהתאמה). הטור מנוסח בהשראת דברי הנביא יואל (ב, יז): בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם.
    • זְכוֹר הַבֵּט לִבְרִית – זכור את הברית הכרותה בינינו, עם ישראל, לבינך. על פי תהלים (עד, כ): הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס.
    • קַבֵּץ אֶת נְדוּדָי – קבץ את בניך הגולים מארצם. לשון הצלע נשענת על דרך ההיפוך על אחת מנבואות ירמיהו המופנות דווקא לעמים, ולא לישראל (מט, ה): הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת מִכָּל סְבִיבָיִךְ וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד.
    • קַרְנָם תִּשָּׂא אַל תַּכְרִית – רומם את ישראל, ואל תגדע קומתם. 'קֶרֶן' בלשון המקרא היא סמל לחוזק ועוצמה, המתבטאת בהרמתה אל על (וראו לדוגמא בתפילת חנה – שמואל א, ב, א).
    • אֱמוֹר לַצָּרוֹת דָּי – הפסק את הצרות המתרגשות ובאות על עמך. פרפראזה על דברי האמורא ריש לקיש בתלמוד הבבלי (חגיגה יב, ע"א): "והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [=מהו שכתוב, מה משמעות המילים] 'אני אל שדי'? אני הוא שאמרתי לעולם די". דרשת ריש לקיש על השם 'שדי' – שהוא גם השם בו נגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם כשציווה אותו על ברית המילה (בראשית יז, א) מכוונת לתפיסה לפיה כשנברא העולם ביקש העולם להתרחב ולהתפשט, עד שהקדוש ברוך הוא עצר אותו והגביל את תחומו; ובפיוטנו מוסבת לשון הדרשה מבריאת העולם אל צרותיהם של ישראל, המבקשות להתרחב ולהתפשט, ואשר הפייטן מייחל לעצירתן.
    • אִסְפוּ לִי חֲסִידַי כּוֹרְתֵי בְּרִיתִי עֲלֵי זָבַח – שיבוץ מלא של פסוק מתהלים (נ, ה). ואפשר שהפייטן בוחר לסיים בו את שירו במעין דרשה עצמאית, המבוססת על המילה 'ברית' הרמוזה בפסוק.
    • יִתְרוֹמַם וְגַם יִשְׁתַּבַּח, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ – הפייטן חותם את שירו בדברי שבח כלליים לאל, הנשענים על לשון ברכת 'ישתבח' המסיימת את חטיבת 'פסוקי דזמרא' (פרקי תהלים ופסוקים הנאמרים בתפילת שחרית לפני קריאת שמע וברכותיה). סיום זה מעיד על המקום בתפילה בו נועד הפיוט להשתלב – כהקדמה לברכת 'ישתבח'.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?