ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
מלכי שובה / ר' שלמה לניאדו מַלְכִּי שׁוּבָה אֶת שְׁבוּתִי אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן וּבְנֵה מַהֵר נַחֲלָתִי עִיר חוֹמָה שׁוּר יָהּ עַמָּךְ אֶפֶס נֶחְשָׁב אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב בְּלִימָה לְמַעֲנְךָ חִישׁ לִפְדוֹתוֹ אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן לֹא יוֹסִיף עוֹד לְעַנּוֹתוֹ בֶּן אָמָה מַהֵר אָבואֹ נָא בְעוֹלוֹת אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן בֵּיתְךָ בְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת בִּנְעִימָה הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן וְסֻכַּת דָּוִד עַבְדֶּךָ קוֹמְמָה חִזְקִי קֵץ פְּדוּתְךָ גַלֵּה אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן וּלְאוֹיְבֶיךָ מַהֵר כַּלֵּה בְּחֵימָה זְכוֹר אַהֲבַת קַדְמוֹנִים אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן אֵל הַנּוֹתֵן לְאֵין אוֹנִים רַב עָצְמָה קָרֵב לָנוּ שְׁנַת גּוֹאֵל אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן חוּשָׁה מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל הִתְמַהְמָהּ אֲנִי שְׁלֹמֹה דִי לָאניָאדוֹ אֵל נֶאֱדָר מָרוֹם דָּר נֶאֱמָן וְסָמַךְ עָלַי אֶת יָדוֹ בְּחָכְמָה |
|
פיוט מתוך שירת הבקשות של יהודי מרוקו לפרשת בשלח. המחבר, שלמה לניאדו, חתם את שמו בראשי המחרוזות (למן המחרוזת השנייה ואילך): 'שלמה חזק' (המילה חזק מופיעה הן כמילה שלמה בראש המחרוזת השישית, והן מצירוף האותיות שבראשי המחרוזות השישית עד השמינית). שמו נזכר שוב במפורש במחרוזת החותמת את השיר: "אֲנִי שְׁלֹמֹה דִי לָאניָאדוֹ". שלמה לניאדו זה חי בחלב שבסוריה, ככל הנראה במאה ה-19, ושירו זכה למעמד יוצא דופן כל כך עד שחלק מבני משפחת לניאדו – משפחה רבנית חלבית מיוחסת מאוד, ששורשיה מגיעים אולי עד למגורשי ספרד – צירפו לשם משפחתם את הכינוי 'מלכי שובה'. בתוכנו, נענה הפיוט לדגם רווח ושגרתי במסורת הפיוט: הפייטן מביע כאן תקוות לשיבת ציון ולישועת העם, ומייחל לקיצור משך הזמן שנותר עד לגאולה. אך מלבד זאת, הפיוט ניכר גם בשתי תופעות שאינן שגרתיות כל כך: ראשית, בולט לעין מיקומו החריג של הרפרין (הפזמון החוזר) – "אֵל נֶאֱדָר / מָרוֹם דָּר / נֶאֱמָן" – המופיע באמצע המחרוזות, וקוטע את חריזתן בחריזה אחרת; אף אין לשלול את האפשרות כי שובץ בשלב כלשהו במיקום זה לצרכי השירה. ושנית, בולט מאוד גם 'ווידויו' של המשורר על מלאכתו בחתימת השיר: "אֲנִי שְׁלֹמֹה דִי לָאניָאדוֹ / וְסָמַךְ עָלַי אֶת יָדוֹ / בְּחָכְמָה", בו הפייטן ספק קובע, ספק מקווה, כי אכן שירו נכתב ברוח הקודש ובהשראה אלוהית – ובכך פותח צוהר לעולמו שלו, וכמו מסיר את המחיצה שבין שומעי השיר ומבצעיו ליוצרו. |
| • מַלְכִּי שׁוּבָה אֶת שְׁבוּתִי – ה', קבץ את הגלויות והשב את עמך לארצו. פרפראזה על פסוק מתהלים (קכו, ד): שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. • אֵל נֶאֱדָר – אל חזק (מלשון אדיר). כינוי שיסודו ב'שירת הים', אותה שרו ישראל לאחר טביעת המצרים בים (שמות טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. • מָרוֹם דָּר – שוכן במרומים. כינוי המיוסד על תפיסה רווחת במקרא ולאחריו, לפיה מקום מושבו של האל הוא בשמים; ראו למשל ישעיהו (לג, ה): נִשְׂגָּב ה' כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. • נֶאֱמָן – האל שומר בריתו עם מאמיניו. אף כינוי זה מיוסד על המקרא (דברים ז, ט): וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר. • וּבְנֵה מַהֵר נַחֲלָתִי – ובנה את ציון וירושלים, נחלת עם ישראל. • עִיר חוֹמָה – עיר מוקפת חומה, היא ירושלים. מקור הכינוי בצירוף המקראי 'עִיר חוֹמָה', הלקוח מפרשת היובל שבספר ויקרא (כה, כט) – שם הוא כינוי לכל עיר מוקפת חומה. על פי ההקשר בפיוט, פייטננו מסב את הכינוי לירושלים דווקא – כפי שנעשה גם במדרש (תנחומא פר' בהר, סי' א): "'עיר חומה' – זה עירו של הקב"ה, שנאמר: 'וינתצו את חומת ירושלים' וגו' (דברי הימים ב, לו, יט)". • שׁוּר יָהּ עַמָּךְ אֶפֶס נֶחְשָׁב – ראה, הקדוש ברוך הוא, כי עמך כלל לא נחשב בין העמים. שיבוץ על פי ישעיהו (מ, יז): כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ; אלא שבעוד הפסוק המקורי מתאר כיצד העמים אינם נחשבים לפני הקדוש ברוך הוא, פייטננו מתאר באמצעותו כיצד ישראל אינם נחשבים בין העמים. • וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – משחק מלים: א. הגויים אינם מעריכים את עם ישראל (בהמשך לטור הקודם). ב. עם ישראל עצמו חי במנותק מהגויים, ומבלי להיות מושפע מהם, כפי שעולה מן ההקשר של הפסוק בדברי בלעם על ישראל, מתוכו נלקח שיבוץ זה (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. • בְּלִימָה – כנראה יש לקרוא: 'בְּלִי מָה', שפירושו – ללא דבר. כך על פי איוב (כו, ז): נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה. בהקשר של הפיוט משלימה מילה זו את הטור שלפניה, בשתי המשמעויות הגלומות בו: הגויים אינם מעריכים את ישראל במאום ('בְּלִי מָה'), וישראל אינם מושפעים מן הגויים אף לא בדבר. • לְמַעֲנְךָ חִישׁ לִפְדוֹתוֹ – למען הקדוש ברוך הוא עצמו, מהר לשחרר את עמך מן המצרים לו, אף אם בישראל עצמם אין די זכויות כדי שייגאלו. • לֹא יוֹסִיף עוֹד לְעַנּוֹתוֹ בֶּן אָמָה – האויב לא יוסיף עוד לענות את ישראל. בן האמה הוא ישמעאל (על פי בראשית כא, י) והוא מסמל את האיסלאם. • מַהֵר אָבואֹ נָא בְעוֹלוֹת – לאחר הגאולה, אקריב לפניך במקדשך קרבנות עולה. עולה היא אחד מסוגי הקרבנות במקדש, אך נראה שהפייטן משתמש בה כאן כשם כללי לקרבנות, בשיבוץ המבוסס על תהלים (סו, יג): אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי. גם משורר התהלים מתאר את הבאת הקרבנות כתשורת האדם לאל לאחר שהצילו ממצוקותיו. • בֵּיתְךָ בְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת בִּנְעִימָה – אבוא למקדש לא רק בקרבנות, אלא גם בשיר ובנעימה; שיר המעלות הם חמשה עשר מזמורים המכונים שירי מעלות (תהלים קכ-קלד). המילה 'בֵּיתְךָ' מצטרפת הן לטור שלפניה ('מַהֵר אָבואֹ נָא בְעוֹלוֹת בֵּיתְךָ') והן לטור שלאחריה ('בֵּיתְךָ בְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת בִּנְעִימָה'). • הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ – נשא ורומם את מלכות המשיח. על פי תפילת חנה בשעה שנולד שמואל בנה (שמואל א ב, י): ה' יֵחַתּוּ מריבו מְרִיבָיו עלו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. • וְסֻכַּת דָּוִד עַבְדֶּךָ קוֹמְמָה – כונן מחדש את מלכות דוד, המשולה במקרא לסוכה – כנאמר בעמוס (ט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם (וראו בבלי סנהדרין, צז ע"א). דימוי זה נעשה רווח על ידי נוסח ברכת המזון לחג הסוכות – "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". • חִזְקִי קֵץ פְּדוּתְךָ גַלֵּה – אתה, המחזק אותנו, גלה וקיים במציאות את זמן הגאולה. הצירוף 'קֵץ... גַלֵּה' מיוסד על לשון חז"ל במקומות רבים, למשל בתלמוד הבבלי (סנהדרין, צח ע"א): "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה". • וּלְאוֹיְבֶיךָ מַהֵר כַּלֵּה בְּחֵימָה – ואת אויביך השמד מהר בזעמך. ציפיית המשורר לכליון מהיר של האויבים מנוסחת בהיפוך לתיאור הכניסה לארץ כנען (דברים ז, כב): וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. • זְכוֹר אַהֲבַת קַדְמוֹנִים – זכור את אהבת האבות הקדמונים של האומה. זיכרון אהבת האבות נועד ללמד זכות על ישראל שבהווה. • אֵל הַנּוֹתֵן לְאֵין אוֹנִים רַב עָצְמָה – אל חזק, המסוגל להעניק לחלש כוח רב, על פי ישעיהו (מ, כט): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה. בפיוטנו משמש השיבוץ כייחול לחידוש כוחם של ישראל, העייפים מצרותיהם. • קָרֵב לָנוּ שְׁנַת גּוֹאֵל – קרב לנו את מועד בוא המשיח הגואל. הצירוף 'שְׁנַת גּוֹאֵל' הוא על פי ישעיהו (סג, ד): כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה. וראו גם במדרש תנחומא (מהד' בובר. פרשת בהר, סי' ד): "אמר הקב"ה כשתקרב שנת הגאולה אני גואל אתכם, שנאמר 'כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה' (ישעיה סג, ד)". הפייטן בונה את המחרוזת על המתח שבין הציפייה למועד מוגדר מראש לגאולה, ובין השאיפה לקיצור משך הזמן שנותר עד אליה. • חוּשָׁה מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל הִתְמַהְמָהּ – מהר את בוא אליהו הנביא מבשר הגאולה, אשר עד כה השתהה והתמהמה; הצגת אליהו כמבשר הגאולה ובוא המשיח היא רעיון נפוץ במסורת הפיוט, והיא מבוססת כנראה על מלאכי (ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. • אֲנִי שְׁלֹמֹה דִי לָאניָאדוֹ – שם הפייטן. • וְסָמַךְ עָלַי אֶת יָדוֹ בְּחָכְמָה – הפייטן מקווה שפיוטו אכן נכתב מתוך שהקדוש ברוך הוא העניק לו רוח והשראה – כשם שמשה העניק ליהושע בן נון מחליפו (דברים לד, ט): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. |
| כותר |
מלכי שובה |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת;שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
