כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
חידון: מה אתם יודעים על רחל המשוררת?
לכתבה בבלוג הספרייה
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
נגן שירים ברצף
כל המסורות
סוריה - חלב (ארם צובה)
כל המסורות
סוריה - חלב (ארם צובה)
-
1.
סוריה - חלב (ארם צובה) אברהם כספי
-
2.
סוריה - חלב (ארם צובה) מתפללי בית כנסת אוהבי ציון
-
3.
סוריה - חלב (ארם צובה) פייטנים מקהילת ארם צובה, ניו יורק
-
4.
סוריה - חלב (ארם צובה) קבוצת חזנים
נגן שירים ברצף
|
יודוך מלך / ר' מרדכי עבאדי יוֹדוּךָ מֶלֶךְ דָּר בַּמְּרוֹמִים עֶלְיוֹן נַעֲלָה רָם עַל כָּל רָמִים בְּיוֹם קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הַיָּמִים לְעַם בָּחַרְתָּ קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל סַפְּרוּ רֹנּוּ יַחַד תְּהִלּוֹת בְּרֹן פֶּה צַח בְּשִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְסִבַּת סִבּוֹת עִלַּת הָעִלּוֹת עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת אוֹר נֵר יִשְׂרָאֵל בִּינוּ דִרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר וּרְאוּ אוֹתוֹת אֵל מָה רָמוּ מַה נִּפְלְאוּ כֻּלָּם בְּחָכְמָה לְסַפֵּר נִלְאוּ קְצוֹת דְּרָכָיו אִישֵׁי יִשְׂרָאֵל יוֹם כִּי בוֹ שָׁבַת אֲזַי תָּרֹנָּה דַּעַת שִׂפְתֵיכֶם בְּאִמְרֵי בִּינָה חַסְדֵי אֵל וּגְבוּרוֹתָיו מִי מָנָה יְקַר תִּפְאֶרֶת נֶצַח יִשְׂרָאֵל מִי יוּכַל סַפֵּר אֶת כְּבוֹד הוֹדוֹ יְהַלֵּל אִישׁ מֵעָפָר יְסוֹדוֹ לוּלֵא כִּי הוּא חָלַק מִכְּבוֹדוֹ כֵּן דְּבַר מַלְכוּת יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל נָא הַגְּבָרִים אַנְשֵׁי סְגֻלָּה חִזְקוּ עִמְדוּ בְּבֵית אֵל בַּלַּיְלָה בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי יָחִישׁ גְּאֻלָּה לְצִיּוֹן גּוֹאֵל גְּאַל יִשְׂרָאֵל |
|
פיוט משירת הבקשות של קהילת ארם-צובא, שמחברו, ר' מרדכי עבאדי, היה ממייסדי מסורת שירת הבקשות בירושלים. המשורר קורא למתקבצים בבית הכנסת בליל שבת לספר את נפלאות ה' בשיר ובהלל, אך גם מודע לכך שעצם יכולתו של אדם, שיסודו מעפר, להלל את בוראו אינה אלא מתנת הבורא לברואיו. נסיבות השירה - קדושתה של השבת בכלל, וייחודו של מעמד הבקשות, בו מתכנסים בבית הכנסת בליל השבת, בפרט – זוכות למקום מרכזי בפיוט. המשורר גם משבץ בשירו את עשר הספירות, כאבני חן השזורות במחרוזת. |
| • יוֹדוּךָ מֶלֶךְ דָּר בַּמְּרוֹמִים – יודו לך, ה', שוכן שמים. • רָם עַל כָּל רָמִים – גבוה יותר מן הגבוהים. אולי מהדהד כאן הפסוק מקהלת ה, ז ...כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם. • בְּיוֹם קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הַיָּמִים – בשבת, שעליה נאמר (בראשית ב, ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. • לְעַם בָּחַרְתָּ קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל – לעם שאותו בחרת, עם ישראל. לפי הפסוק מירמיהו ב, ג קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה... סַפְּרוּ רֹנּוּ יַחַד תְּהִלּוֹת– שבחו והללו את ה' בשיר ובמלים, לפי ישעיהו מג, כא עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ ופסוקים אחרים. • בְּרֹן פֶּה צַח – בשירת פה בהיר, טהור. וייתכן שיש כאן משחק מלים עם הפועל 'פצח', המתייחס בפסוקי ישעיהו ותהלים לפתיחת הפה ברינה ובזמרה. • בְּשִׁיר הַמַּעֲלוֹת – שירו שירי שבח לאל ורוממו אותו. • לְסִבַּת סִבּוֹת עִלַּת הָעִלּוֹת – כינויים פילוסופיים לה', יוצר הכול, והגורם הראשון בכל הבריאה. • עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת – כינוי זה לה' מופיע באיוב ה, ט: עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר, וראו שם, ט, י ועוד. • נֵר יִשְׂרָאֵל – כינוי זה לעם ישראל מופיע בשבועת שנשבעו אנשי דוד למנהיגם (שמואל ב כא, יז): ...לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל. • בִּינוּ – התבוננו, הבינו. • דִרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר – חפשו בספר, בתורה. • אוֹתוֹת אֵל מָה רָמוּ מַה נִּפְלְאוּ כֻּלָּם בְּחָכְמָה – מה נפלאים וגבוהים מהשגה הם נסיו של האל, כולם נעשו בחכמה, כלשון הפסוק מתהלים (קד, כד): מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. בבית זה מתחיל המשורר לבנות את עשר הספירות ופה מזכיר את ספירת חכמה. • לְסַפֵּר נִלְאוּ קְצוֹת דְּרָכָיו אִישֵׁי יִשְׂרָאֵל – אנשי ישראל אין ביכולתם,עייפו מלספר, אפילו מעט מדרכי ה'. הביטוי קְצוֹת דְּרָכָיו מופיע באיוב (כו, יד): הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן. • יוֹם כִּי בוֹ שָׁבַת – שבת, שעליה נאמר בבראשית ב, ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. • אֲזַי תָּרֹנָּה דַּעַת שִׂפְתֵיכֶם בְּאִמְרֵי בִינָה – אז, בשבת, תשירו דברי חכמה. כאן מזכיר את הספירות בינה ודעת. הלשון לפי תהלים עא, כג: תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ. מקור הביטוי אִמְרֵי בִינָה במשלי (א, ב): לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה. • חַסְדֵי אֵל וּגְבוּרוֹתָיו מִי מָנָה – אין מי שיכול לספור את חסדי האל ונוראותיו. הלשון לפי ברכת בלעם (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל... כאן מזכיר המשורר את הספירות חסד וגבורה. • יְקַר תִּפְאֶרֶת נֶצַח יִשְׂרָאֵל– מי יכול לספר את כבודו ותפארתו של ה'. נצח ישראל ככינוי לה' מופיע בדברי שמואל לשאול (שמואל א טו, כט): וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם. כאן מזכיר המשורר את ספירות תפארת ונצח. • מִי יוּכַל סַפֵּר אֶת כְּבוֹד הוֹדוֹ – כבוד ה' כה גדול שאין אפשרות להביעו במלים, כדברי הפסוק מתהלים קו, ב מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. כאן מזכיר המשורר את ספירת הוד. • יְהַלֵּל אִישׁ מֵעָפָר יְסוֹדוֹ לוּלֵא כִּי הוּא חָלַק מִכְּבוֹדוֹ – אדם שנוצר מן העפר, כפי המתואר בבראשית ב, ז, לא היה יכול להלל את ה' אילו לא אפשר לו ה' להללו. כאן מזכיר המשורר את ספירת יסוד. הביטוי חָלַק מִכְּבוֹדוֹ לקוח מהבריתא המופיעה בבבלי (ברכות נח ע"א), האומרת: "הרואה מלכי ישראל אומר: 'ברוך שחלק מכבודו ליראיו'". • כֵּן דְּבַר מַלְכוּת יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל – כך שר ישראל ומהלל את מלכותו של הקדוש ברוך הוא. מקורו של הביטוי יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל בפתיחה לשירת הבאר בבמדבר כא, יז אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. כאן מזכיר המשורר את ספירת מלכות. • נָא – בבקשה. • הַגְּבָרִים אַנְשֵׁי סְגֻלָּה – פנייה אל הגברים המיוחדים. • עִמְדוּ בְּבֵית אֵל בַּלַּיְלָה – שירו והתפללו את שירת הבקשות, הנאמרת בלילה, בבית הכנסת. • בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי – וכשכר על כך. הביטוי לקוח מברכת המילה, המופיעה בתוספתא ברכות ו, יז "...אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת..." • יָחִישׁ – ימהר. |
| כותר |
יודוך מלך |
|---|---|
| מעגל השנה |
שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• יוֹדוּךָ מֶלֶךְ דָּר בַּמְּרוֹמִים – יודו לך, ה', שוכן שמים. • רָם עַל כָּל רָמִים – גבוה יותר מן הגבוהים. אולי מהדהד כאן הפסוק מקהלת ה, ז ...כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם. • בְּיוֹם קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הַיָּמִים – בשבת, שעליה נאמר (בראשית ב, ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. • לְעַם בָּחַרְתָּ קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל – לעם שאותו בחרת, עם ישראל. לפי הפסוק מירמיהו ב, ג קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה... סַפְּרוּ רֹנּוּ יַחַד תְּהִלּוֹת– שבחו והללו את ה' בשיר ובמלים, לפי ישעיהו מג, כא עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ ופסוקים אחרים. • בְּרֹן פֶּה צַח – בשירת פה בהיר, טהור. וייתכן שיש כאן משחק מלים עם הפועל 'פצח', המתייחס בפסוקי ישעיהו ותהלים לפתיחת הפה ברינה ובזמרה. • בְּשִׁיר הַמַּעֲלוֹת – שירו שירי שבח לאל ורוממו אותו. • לְסִבַּת סִבּוֹת עִלַּת הָעִלּוֹת – כינויים פילוסופיים לה', יוצר הכול, והגורם הראשון בכל הבריאה. • עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת – כינוי זה לה' מופיע באיוב ה, ט: עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר, וראו שם, ט, י ועוד. • נֵר יִשְׂרָאֵל – כינוי זה לעם ישראל מופיע בשבועת שנשבעו אנשי דוד למנהיגם (שמואל ב כא, יז): ...לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל. • בִּינוּ – התבוננו, הבינו. • דִרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר – חפשו בספר, בתורה. • אוֹתוֹת אֵל מָה רָמוּ מַה נִּפְלְאוּ כֻּלָּם בְּחָכְמָה – מה נפלאים וגבוהים מהשגה הם נסיו של האל, כולם נעשו בחכמה, כלשון הפסוק מתהלים (קד, כד): מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. בבית זה מתחיל המשורר לבנות את עשר הספירות ופה מזכיר את ספירת חכמה. • לְסַפֵּר נִלְאוּ קְצוֹת דְּרָכָיו אִישֵׁי יִשְׂרָאֵל – אנשי ישראל אין ביכולתם,עייפו מלספר, אפילו מעט מדרכי ה'. הביטוי קְצוֹת דְּרָכָיו מופיע באיוב (כו, יד): הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן. • יוֹם כִּי בוֹ שָׁבַת – שבת, שעליה נאמר בבראשית ב, ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. • אֲזַי תָּרֹנָּה דַּעַת שִׂפְתֵיכֶם בְּאִמְרֵי בִינָה – אז, בשבת, תשירו דברי חכמה. כאן מזכיר את הספירות בינה ודעת. הלשון לפי תהלים עא, כג: תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ. מקור הביטוי אִמְרֵי בִינָה במשלי (א, ב): לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה. • חַסְדֵי אֵל וּגְבוּרוֹתָיו מִי מָנָה – אין מי שיכול לספור את חסדי האל ונוראותיו. הלשון לפי ברכת בלעם (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל... כאן מזכיר המשורר את הספירות חסד וגבורה. • יְקַר תִּפְאֶרֶת נֶצַח יִשְׂרָאֵל– מי יכול לספר את כבודו ותפארתו של ה'. נצח ישראל ככינוי לה' מופיע בדברי שמואל לשאול (שמואל א טו, כט): וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם. כאן מזכיר המשורר את ספירות תפארת ונצח. • מִי יוּכַל סַפֵּר אֶת כְּבוֹד הוֹדוֹ – כבוד ה' כה גדול שאין אפשרות להביעו במלים, כדברי הפסוק מתהלים קו, ב מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. כאן מזכיר המשורר את ספירת הוד. • יְהַלֵּל אִישׁ מֵעָפָר יְסוֹדוֹ לוּלֵא כִּי הוּא חָלַק מִכְּבוֹדוֹ – אדם שנוצר מן העפר, כפי המתואר בבראשית ב, ז, לא היה יכול להלל את ה' אילו לא אפשר לו ה' להללו. כאן מזכיר המשורר את ספירת יסוד. הביטוי חָלַק מִכְּבוֹדוֹ לקוח מהבריתא המופיעה בבבלי (ברכות נח ע"א), האומרת: "הרואה מלכי ישראל אומר: 'ברוך שחלק מכבודו ליראיו'". • כֵּן דְּבַר מַלְכוּת יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל – כך שר ישראל ומהלל את מלכותו של הקדוש ברוך הוא. מקורו של הביטוי יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל בפתיחה לשירת הבאר בבמדבר כא, יז אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. כאן מזכיר המשורר את ספירת מלכות. • נָא – בבקשה. • הַגְּבָרִים אַנְשֵׁי סְגֻלָּה – פנייה אל הגברים המיוחדים. • עִמְדוּ בְּבֵית אֵל בַּלַּיְלָה – שירו והתפללו את שירת הבקשות, הנאמרת בלילה, בבית הכנסת. • בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי – וכשכר על כך. הביטוי לקוח מברכת המילה, המופיעה בתוספתא ברכות ו, יז "...אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת..." • יָחִישׁ – ימהר.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
