• לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי – לפי דניאל ט, יט: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ. • לְךָ שִׁחַר – שאליך פנה, שאותך דרש וביקש. • לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ – להתפלל אליך, לרצות אותך. • בְּמַעֲמַד הַשַּׁחַר – בסדר הסליחות והתחנונים שאמרו לקראת בוקר. סדר זה נקרא מעמד לזכר המעמדות שהיו במקדש, והנזכרים בתחילת פרק ד במשנה תענית, שבהם היו נציגי העם מתענים ומרבים בבקשת רחמים. • ה' הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר – גם שיבוץ זה, החותם כל אחד מבתי הפיוט, נשען על תפילת דניאל הנזכרת (ט, יט) אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ. • דְּלֵה מִמְּצוּלוֹת יָם – העלה מתהומות הצרות, הגלות. • שְׂבֵעֵי רוֹשׁ וְלַעַן – את ישראל הסובלים מרורות, כמי שאוכל עשבים מרים. לפי איכה ג, טו: הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה. • בְּבֵית נוֹדָם וְשִׁבְיָם – בגלותם, שבה הם נעים ונדים חסרי מנוחה, כנתונים בשבי. • וְשׁוּר לַחֲצָם וְעָנְיָם –וראה את סבלם. כפי שאומרים מביאי הביכורים על הזמן שבו השתעבדו במצרים בפסוק בדברים כו, ז: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. • וְאַל תֵּפֶן לְמֶרְיָם – אל תתייחס למרדם, התעלם ממעשיהם הרעים. • וְהַט אֹזֶן לְשַׁוְעָם – והקשב לתחינתם. • וַעֲשֵׂה לְטוֹבָה אוֹת – עשה סימן לטובה, תן לי סימן טוב, לפי תהלים פו, יז: עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתַּנִי. • וְחוֹן נְפָשׁוֹת עֲצוּבוֹת – רחם, תן חנינה, לעם ישראל. • לְמֵי יֶשַׁע צְמֵאוֹת – כאדם הצמא למים, כך עם ישראל צמא לישועתך. הדימוי לקוח מישעיהו יב, ג: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. • וְקַבֵּץ נִדָּחִים – ואסוף את הגולים הרחוקים, לפי המובטח בדברים ל, ד: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. • פֵּאוֹת – צדדים. • מֵרֹב תְּלָאוֹת עוֹרָם מְאֹד שָׁחַר – הצרות הקשות הרבות השחירו את עורם של ישראל. ייתכן שמהדהדים כאן הפסוקים משיר השירים א, ה-ו: שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. • יֶהֱמוּ – ישמיעו קול, יתעוררו. • וּמִמְּעוֹן שָׁמֶיךָ – וממקום מושבך בשמים, לפי דברים כו, טו: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ... • אַפְּךָ קִצְפֶּךָ וְזַעְמֶךָ – כעסך. • וּמִנְּשׂוֹא אֵמֶיךָ – מנשיאת צרותיהם, מהסבל של האירועים האיומים שהבאת עליהם – • לִבָּם מְאֹד סְחַרְחַר – כפי שאומר דוד במזמורו הכואב (לח, יא): לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי. • דַּלֶּיךָ – ענייך, עם ישראל שמצבו שפל. • וְשַׂמְחֵם מִיגוֹנָם – שמחם מצערם, כלשונו של ירמיהו לא, יב: אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם. • וּבַעֲצָתְךָ תַּנְחֵם – הדרך אותם בעצתך, לפי תהלים עג, כד: בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי. • וְהַפְלֵא חֲסָדֶיךָ – עשה את חסדיך הנפלאים, לפי תהלים יז, ז: הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ. • וְחוּסָה נָא – בבקשה רחם. • עֲמוּסִים מִבֶּטֶן וּמֵרֶחֶם – עם ישראל, שה' כמו עומס אותם עליו ונושא אותם מאז היו ברחם אמם, לפי ישעיהו מו, ג: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם. • וּמֵרֶחֶם מִשְׁחָר – מרחם ומשחר ימיך, לפי תהלים קי, ג: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ.
|