ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יצא ציץ וימל / ר' ישראל נג'ארה יָצָא צִיץ וַיִמָּל בְּיָד צָר לֹא חָמַל יָהּ הַבֵּט אֶל עֲמַל שְׁאֵרִית צֹאנֶךָ הַט אֵלַי אָזְנֶךָ שְׁנוֹת קֵץ רָחֲקוּ וּשְׁדֵי גִּיל צָמְקוּ שְׁנוֹתַי נִתְּקוּ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ הַט אֵלַי אָזְנֶךָ רָבַצְתִּי שׁוֹקֵקָה יָשַׁנְתִּי בְּצוּקָה שִׁחַרְתִּי בְחִשְׁקָה עַל דַּל אַרְמוֹנֶך הַט אֵלַי אָזְנֶךָ אֲחָזַנִי שָׁבָץ עַל בֵּן בַּסַּד יִרְבַּץ עַד אָנָּה יְקֻבַּץ אֶל עִיר אַפַּדְנֶךָ הַט אֵלַי אָזְנֶךָ לְמַכָּה אֲנוּשָׁה אֲרוּכָה הָחִישָׁה וּלְאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשׁוּאוֹת חִנֶּךָ הַט אֵלַי אָזְנֶךָ חַזֵּק יַד דַּל שָׁחָה וֶאֱמֹר לוֹ פַּת בִּטְחָה לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב טוֹב יֵינֶךָ הַט אֵלַי אָזְנֶךָ |
|
פיוט זה, המושר על ידי יהודי תורכיה בשירת הבקשות – המפטירים, עוסק בנושא המרכזי המעסיק את הפייטנים לדורותיהם - תיאור מצוקות הגלות והבקשה על הגאולה. אולם אוצר הדימויים והשיבוצים שבהם הוא משתמש חיוני ורענן. הפיוט פותח בשיבוץ של פסוק מדברי איוב, המתייחסים לפגיעותו ולחולשתו של כל אדם ילוד אשה, כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד. דימוי זה מוסב בפיוט לעם ישראל, הנפגע על ידי אויביו. בבית השני, באופן מרומז הופך דימוי הציץ לדימוי התינוק, שכן השפע האלוקי בו מדומה באופן יוצא דופן לשדי אם, שבעבר שפעו והשפיעו שמחה, ושבהווה הקשה – צמקו. מתוך דימוי זה נראה כי פניו של ה' בהקשר זה הם פני שכינה, הצד הנקבי באלוהות. בבית השלישי מסתבר כי המשורר עצמו שם דבריו בפה שהוא ממין נקבה, כנסת ישראל או ציון, הנעשית חולה כאשר דאגתה נתונה לבן הכלוא והמפוזר. גם השיבוצים המופיעים בשני הבתים האחרונים אינם שגורים ביותר: המשורר משתמש בדימוי של אבן הראשה של הקשת הבנויה, מתוך דברי המלאך לזרובבל בן שאלתיאל בספר זכריה, כמגלמת את המקדש ואת ירושלים. ולבסוף - האמירה הנאמרת בגוף שני יחיד לכל אדם בקהלת לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ, מוסבת כאן, בשינוי לשון קל, שוב אל עם ישראל. |
| • יָצָא צִיץ וַיִמָּל – זהו דימוי לעם ישראל הפגיע שרק הגיח וכבר נפגע, כמו פרח (ציץ) שרק פרח לזמן קצר ומיד נבל (וַיִמָּל). השיבוץ לקוח מדברי איוב (יד, א-ב) על האדם: אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז. כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד. • בְּיָד צָר לֹא חָמַל – על ידי האויב, שלא ריחם, ואולי יש כאן הדהוד לאמור אודות אלוקים באיכה ב, יז עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ. • יָהּ – ה'. • הַבֵּט אֶל עֲמַל שְׁאֵרִית צֹאנֶךָ – ראה את סבלם ויגיעתם של עם ישראל הנותר לפליטה. הדימוי שאוב מירמיהו כג, ג: וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ. • הַט אֵלַי אָזְנֶךָ – הקשב לי, לפי תהלים יז, ו: אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי ופסוקים נוספים. • שְׁנוֹת קֵץ רָחֲקוּ – זמן הקץ,סוף הגלות, התרחק. • וּשְׁדֵי גִּיל צָמְקוּ – שדי השמחה, שהיניקו אותנו בעבר רוב שפע, כבר אינם יכולים להשפיע עלינו מחסדם. דימוי זה מגלם את אשר אירע לחסד האלוקי שהוענק לעם בראשיתו, ושחסר לו בגלותו המתמשכת זה דורות. • שְׁנוֹתַי נִתְּקוּ – נעקרו, התרחקו. אולי הכוונה לשנות הטוב. • לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ – לקדם את פניך, להתפלל אליך. הביטוי שאוב ממשלי ז, טו: עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ. • רָבַצְתִּי – שכבתי, שכנתי. • שׁוֹקֵקָה – משתוקקת. • בְּצוּקָה – במצוקה. • שִׁחַרְתִּי בְחִשְׁקָה – חיפשתי אותך, השכמתי עם שחר לבקש אותך, בחשק ובתשוקה. • עַל דַּל אַרְמוֹנֶך – בחורבות ארמונך שהוא דל כעת, מקדשך השומם. • אֲחָזַנִי שָׁבָץ – אני חש חולשה עזה, כמו גוסס, כדברי שאול לנער העמלקי (שמואל ב א, ט): ...עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי. • עַל בֵּן בַּסַּד יִרְבַּץ – על עם ישראל הכלוא בגלות, כאילו הוא שוכב כאשר רגליו נתונות בסד. • עַד אָנָּה יְקֻבַּץ – מתי ייאסף מן העמים. • אֶל עִיר אַפַּדְנֶךָ – לעיר היכלך, לירושלים. המלה אפדן היא מלה יחידאית במקרא (דניאל יא, מה) שמקורה בפרסית והיא מתפרשת כאולם מפואר, ארמון. • לְמַכָּה אֲנוּשָׁה אֲרוּכָה הָחִישָׁה – מהר לרפא את מכת הגלות הקשה כהבטחת ה' ביד ירמיהו (טו, יח): כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה'... הביטוי מכה אנושה אף הוא מופיע בדברי ירמיהו (טו, יח) לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא... • וּלְאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשׁוּאוֹת חִנֶּךָ – יריעו וישמחו ביופיו של בית המקדש (או ירושלים). מבוסס על הפסוק בזכריה (ד, ז): מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ. • חַזֵּק יַד דַּל שָׁחָה – חזק את ידו הכפופה של עם ישראל, הדל, בגלותו. ייתכן שמהדהדים כאן הפסוקים מישעיהו לה, ג-ד חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ. אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם. • לוֹ – לדל, לישראל. • פַּת בִּטְחָה – לחמך, הנאכל בשמחה ובשלווה. • פַּת בִּטְחָה לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב טוֹב יֵינֶךָ – לפי האמור בקהלת ט, ז לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. פסוק זה נאמר ע"י החזן לקהל עם תום צום יום הכיפורים. |
| כותר |
יצא ציץ וימל |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
