• לְמוֹגַיִךְ – את מצערייך, אויבייך. • הַשְׁקִי אֶת כּוֹס מְרוֹרַיִךְ – השקי כוס תרעלה, החזירי להם את המרורים שהשביעו אותך. לפי האמור בישעיהו נא, כב-כג: כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ ה' וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד. וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים. • בָּאָה עֵת תַּעֲנוּגַיִךְ – הגיע זמנך להתענג, זמן שמחתך. • הַצְּבִי – כינוי לה', לפי שיר השירים ב, ט: דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים ועוד. • אֶל חֲדָרַיִךְ – לבית המקדש שלך. • שִׁמְעִי מֵהֲמוֹן חוֹגֲגַיִךְ – מהעולים אליך לרגל. • שָׁלוֹם מִכָּל עֲבָרַיִךְ – את קריאות השלום שלהם לירושלים ולעולי הרגל האחרים. כדברי מזמורם של עולי הרגלים לירושלים, תהלים קכב, ו-ז: שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. • חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרַיִךְ – המשורר פונה ליהודה לשוב ולחגוג את הרגלים ולשלם במקדש את הנדרים שאותם נדרו להביא, לפי פסוק הנחמה מנחום ב, א: הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת. • הַבְטִיחִי – תני ביטחון. • נִבְהָלִים – הגולים שהיו מבוהלים וחרדים בגלות. • וְאַמְּצִי בִרְכֵּי נִכְשָׁלִים – חזקי את הגולים החלשים בדרכם לשוב לארץ, לפי פסוק הנחמה מישעיהו לה, ג: חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ. • אַרְבָּעָה דְגָלִים – שנים עשר שבטי ישראל חנו במדבר כשהם מסודרים בארבעה דגלים, שכל אחד מהם מנה שלושה שבטים. • יְבוֹאוּךְ בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים – יבואו אלייך, ירושלים, בפסח, שבועות וסוכות, שלושת הרגלים. • הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים – היהודים החלשים, כפי שכינה אותם סנבלט נוכח בניית החומה המחודשת בנחמיה ג, לד: ...מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים הֲיַעַזְבוּ לָהֶם הֲיִזְבָּחוּ הַיְכַלּוּ בַיּוֹם הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת. • מֵאַהֲבָתֵךְ חוֹלִים – חולי אהבה אליך, ירושלים. הלשון לפי שיר השירים ב, ה: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. • מִתְאַבְּלַיִךְ וְנוּגַיִךְ – המתאבלים עלייך והמצטערים בצערך. • הַחוֹנֲנִים אֶת עֲפָרַיִךְ – המנשקים את עפרך ורוצים בו מאהבתם אלייך. לפי תהלים קב, טו כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ. • מַכְבִּידֵי עֻלִּי – אויבי. • סָר מֵעָלַי צִלִּי – אין מי שיגן עלי, כדברי כלב ויהושע על תושבי כנען בבמדבר יד, ט ...וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם. וראו שם בפירוש ר' אברהם אבן עזרא. • וַאֲנִי יָדַעְתִּי גּוֹאֲלִי חָזָק – ידעתי כי ה', גואלי, חזק מכולם. לפי דברי איוב (יט, כה) וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם. ולפי האמור על היתומים במשלי כג, יא: כִּי גֹאֲלָם חָזָק הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ. • וְהוּא לַעֲשׂוֹת יַפְלִיא – והוא יפליא בנסיו לגאול את ישראל. כפי שנאמר בתהלים עב, יח בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, ובמקומות נוספים. • כְּקֶדֶם – כמו בעבר. • יוֹם הֵרִים דִּגְלִי לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי – כאשר הוביל במדבר את ששים ריבוא יוצאי מצרים. • כֵּן יֶאֱסֹף נִפְלָגַיִךְ – כך בעתיד יאסוף את פזורייך. • יְחַזֵּק בְּרִיחֵי שְׁעָרַיִךְ – יחזק את מנעולי שערי חומת ירושלים, שלא תיחרב עוד. לפי תהלים קמז, יב-יג: שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת ה' הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן. כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ. • דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ – ישראל בגלות מדומים לבן מלך שנעשה עני. • לוֹחֵץ וְדוֹחֵק – אויב מציק. • נָע וָנָד עַל פְּנֵי אֲדָמָה – ישראל העניים נודדים בעולם, כגזירה שנגזרה על קין בבראשית ד, יב ...נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. • וּבַת אֱדוֹם שׁוֹכֶבֶת בַּחֵיק – ואילו הנוצרים שוכנים בציון בביטחון. • הוּא יִבְכֶּה – בן המלך, היהודי. • וּבֶן הָאָמָה הַמִּצְרִית נֶגְדּוֹ מְצַחֵק – ואילו המוסלמים, המגולמים כאן בדמותו של ישמעאל בן הגר – שמחים ולועגים לו. המשורר עושה כאן שימוש בפסוק מבראשית כא, ט: וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. • כָּל זֶה לִצְרֹף סִיגַיִךְ – הגלות באה כדי לזקק את ישראל מפסולתם. הביטוי שאוב מישעיהו א, כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. • הֶעָוֹן נִרְצָה – החטא נסלח, לפי דברי הנחמה של ישעיהו (מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. וַאדֹנָי בְּעַמּוֹ רוֹצֶה – לפי תהלים קמט, ד כִּי רוֹצֶה ה' בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה. • וּלְנֶפֶשׁ קְצֵרָה – ולנפש טרודה, שאינה יכולה לשאת עוד, כמו שנאמר בישראל במסעם (במדבר כא, ד): וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ. • וְקָצָה – ומואסת במצב. • צֳרִי וּתְעָלָה – רפואה. • וְרוּחַ מִמָּרוֹם יָצָא... לָפַחַת בַּהֲרוּגַיִךְ – רוח תחיית המתים, לפי חזון העצמות היבשות ביחזקאל לז, ט: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלקים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ. • מִקָּצֶה – מקצה ועד קצה. • וּלְשַׁלֵּחַ אֲסִירַיִךְ – להוציא לחופשי את ישראל, המדומים בגלות לאסירים. לפי הפסוק מזכריה ט, יא: גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ.
|