• צוּר גּוֹאֲלֵנוּ - הקב"ה. הכינוי צור מופיע רבות במקרא כביטוי לכוחו ולחוזקו של ה'. • בִּמְצִלְתַּיִם - כלי נגינה בו השתמשו הלויים, מוזכר במקרא פעמים רבות. במשנה מופיע גם כ"צלצל". • עֲבָדִים הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - לשון הפסוק בדברים ו, כא: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. • אֵל חַי - כינוי לקב"ה, החי לעולם, הנותן חיים (הביטוי מופיע בהושע ב, ד; תהלים מב, ג; שם פד, ג). • שׁוֹכֵן סְנֶה - הקב"ה, שנתגלה למשה בסנה. הלשון עפ"י ברכת משה לשבט יוסף (דברים לג, טז): וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. • שָׁמַע צַעֲקַת עָם מְדֻכֶּה וּמְעֻנֶה - שמע את שוועת עם ישראל שהתענה תחת מצרים. • וְרָאָה וְהִנֵּה לָקוּ בְּכִפְלָיִם - ראה שעם ישראל סובלים יתר על המידה, יותר מכפי שנגזר עליהם. מעניין שהביטוי "לקו" מופיע במדרש ובהגדה בהקשר למצרים דווקא, ולדרשות על מספר המכות בהן לקו. • נוֹרָא פֶּלֶא עוֹשֶׂה - כינויים לקב"ה, המטיל אימה בנוראותו ובפלאים שהוא עושה. הלשון עפ"י שירת הים ביציאת מצרים (שמות טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. • עַל יַד הָאִישׁ מֹשֶׁה וְאָחִיו בִּשְׁנַיִם - הגאולה היתה באמצעות שני שליחים - משה ואהרן אחיו. • יָחִיד - הקב"ה, שהוא יחיד בעולמו. • עוֹטֶה אוֹרָה - תיאור ציורי את הקב"ה כאילו הוא עטוף ומכוסה באור, כפי התיאור בתהלים קד, ב: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. • דְּצַ"ך עֲדַ"שׁ בְּאַחַ"ב - אלו ראשי התיבות של עשר המכות שר' יהודה נתן סימן לזכירתן בהגדה של פסח. החלוקה הזו לשלוש קטגוריות עמוסה משמעויות והפרשנים השונים מתייחסים לכך. • חֲרוֹן אַף וְעֶבְרָה הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם - על פי המדרשים המובאים בהגדה, המצרים הוכו במספר רב של מכות, נוסף לעשר המכות. חכמים שונים מוכיחים ודורשים זאת מהפסוק במזמור תהלים המתאר את מכות מצרים וגאולת ישראל, שם נאמר (עח, מט): יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. כל מלה בפסוק רומזת למכות נוספות, ראו בהגדה של פסח. • דָּם הָפַךְ מֵימֵיהֶם - מכת הדם. הלשון עפ"י התיאור בתהלים קה, כט: הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם. • בְּכָל יְאוֹרֵיהֶם וּבְכָל אֲגַמֵּיהֶם - כפי שמתואר בשמות ז, יט: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. • וְעוֹד יָדוֹ נָטָה וּצְפַרְדֵעַ אַחַת לְבַדָּהּ עָלָתָה - כפי שמתואר בשמות ח, ב: וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם. חכמים דרשו את השימוש בלשון יחיד - צפרדע - כפי שמובא בגמרא (סנהדרין סז, ע"ב): "אמר רבי אלעזר: צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים. כתנאי, רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה, ומלאה כל ארץ מצרים. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה, שרקה להם והם באו". • וּבְעֵת שֶׁהֻכָּתָה יָצְאוּ מַחֲנָיִים - עפ"י המדרש שהבאנו לעיל, מצייר המשורר ציור המתאר כי כאשר היכו את אותה צפרדע אחת, יצאו ממנה מחנות של צפרדעים. • אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא אָמְרוּ חַרְטֻמֵּיהֶם כִּי לֹא יָכְלוּ לָהֶם - על מכת הכינים הודו חרטומי מצרים שזו אצבע אלהים ואין ביכולתם להסירה בקסמיהם, כפי שמתואר בשמות ח, יד-טו: וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא. • מִבַּעֲלֵי חַיִּים - לא יכלו לסבול את אותם בעלי חיים, הכינים. • בָּאוּ לָהֶם חַיּוֹת, עָרֹב כָּבֵד מְאֹד - מכת הערוב, כפי שמתואר בשמות ח, כ: וַיַּעַשׂ ה' כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב. ורש"י מפרש שם: "את הערוב - כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם". • וְצִיּוֹת - מדבר • דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת טוֹרְפִים בַּשִּׁנָּיִם - חיות טרף, על פי המדרש (שמות רבה, פרשה יא, ג) המתאר כך את מכת הערוב: "למה הביא עליהם ערוב, לפי שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים כדי להיות מצירים בהם לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבות". • נָגְפוּ אַף וְחֵמָה וְקֶצֶף וּמַשְׁחִית מִקְנֵה הַבְּהֵמָה - מכת הדבר, שפגעה במקנה, כפי שמתואר בשמות ט, ג: הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד. • שׁוֹכֵן רוּמָה - הקב"ה. • וְשָׂם... נַפְשֵׁנוּ בַחַיִּים - לא פגע בבני ישראל ובמקנם. כך מתואר למשל לגבי מכת הדבר (שמות ט, ד): וְהִפְלָה ה'בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר. הביטוי לקוח מתהלים סו, ט: הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ. • שְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת - מכת שחין. • גֵּרְרוּ בַחֲרָשִׂים - כפי שמסופר על איוב, שלקה בשחין (איוב ב, ז-ח): וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ וְעַ) קָדְקֳדוֹ: וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר. • מִבַּחוּץ יְבֵשִׁים תּוֹכָם מָלֵא מָיִּם - על פי הפרשנים שחין מצרים היה לח מבחוץ ויבש מבפנים, ויש סוג של שחין הקרוי חרס שהוא יבש מבחוץ ומבפנים (ראו בבלי בכורות מא, ע"א; רש"י לויקרא כא, כ ולדברים כח, כז). כאן מוסיף המשורר סוג נוסף. • הָאֵל גְּדוֹל דֵּעָה - הקב"ה. כינוי זה לקוח מתפילת שחרית, בברכת יוצר המאורות: אל ברוך גדול דעה, הכין ופעל זהרי חמה... • הִמְטִיר בָּרָד כָּבֵד בִּמְהוּמָה וּזְוָעָה - כפי שמתוארת מכת הברד בשמות ט, כג-כד: וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. • אִבֵּד כָּל נְטִיעָה - הברד השמיד את כל הצומח, כפי שמתואר בשמות ט, כה: וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. • כֵּן יֹאבְדוּ כָל גּוֹיִם - על פי הלשון בחתימת שירת דבורה לאחר הנצחון על סיסרא (שופטים ה, לא): כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. • רוּחַ קָדִים.. אוֹר הַבֹּקֶר אַרְבֶּה גָּדוֹל נָשָׂא כָּמוֹהוּ לֹא נִמְצָא - כפי שמתוארת מכת הארבה בשמות י, יג-יד: וַה' נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה: וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן. • נֶחְשְׁכוּ מְאוֹרוֹת - מכת החושך, כתואר בשמות י, כב-כג: וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים... • אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִגְלוּ כָל נִסְתָּרוֹת - אצל בני ישראל הכל היה גלוי ומואר, כמתואר שם: וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם... • הִכָּה כָל בְּכוֹרוֹת - מכת בכורות. • אֵל אֶרֶךְ אַפָּיִם - אחת מי"ג מידות של הקב"ה. • חוּשָׁה - מהר. • גוֹאֲלִי חָי - כינויים לקב"ה. • זְרֵה פֶרֶשׁ - פזר לכלוך, צואה, עפ"י דברי מלאכי (ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. • קַבֵּץ נִשְׁמַת כָּל חַי - חתימת הפיוט מובילה אל יעודו, "רשות" ל"נשמת כל חי".
|