• יֶהְמֶה לְבָבִי – לבי כואב, הומה מצער, לפי ירמיהו ד, יט: מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה. • בִּרְאוֹתִי – כשאראה. • צָרִי יִלְטֹשׁ עֵינָיו נֶגְדִּי – את אויבי המחדד את מבטו נגדי, לפי איוב טז, ט: אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי. • שִׁנָּיו יַחֲרֹק – לפי תחילת הפסוק הנ"ל. חריקת שיניים היא סימן של שנאה ובוז. • גַּם יִסְעַר – בא כרוח סערה. • לְהָפִיץ הֲמוֹן גְּדוּדִי – לפזר אותי בין העמים. וגם - לפזר את חיילי הרבים. • חִישׁ – מהר. • עֲנֵנִי נוֹרָאוֹת – אנא עשה עמי נס, ענה לי באמצעות נִסֶיך מטילי היראה, לפי תהלים סה, ו: נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים. • אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת – כינוי לה'. • עַד מָתַי קֵץ פְּלָאוֹת – מתי יגיע הסוף המופלא והבלתי ידוע? לפי השאלה המוזכרת בדניאל יב, ו: עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת. • אֶשְׂמַח יָגֵל כְּבוֹדִי – לפי תהלים טז, ט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. • שָׁמָּה – שם. • שַׁמָּה לְשַׁמָּה שָׁמַנִי – הפך אותי לשממה. המשורר מכפיל את המילה שַׁמָּה ומעצים בכך את תיאור החורבן, על דרך שאומרים "לא השאיר אבן על אבן". עפ"י האמור בירמיהו כה, ט: וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם. • וְגִלָּה אַבְנֵי יְסוֹדִי – מעוצמת החורבן יתגלו אבני היסוד, לפי חזון החורבן של שומרון שנשא מיכה (א, ו): וְשַׂמְתִּי שׂמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה. • אֹמֶר אָמַר – החליט וגזר, לפי איוב כב, כח: וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר. • לְבַלַּע עִיר – להשמיד עיר, לפי שמואל ב כ, יט: אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת ה'. • נַחֲלַת צְבִי הוֹדִי – ארץ רצויה, של תפארת והוד. עפ"י ירמיהו ג, יט: ...וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם... • חַלֵּץ נָא – אנא הצל. • עֶבֶד שָׁדוּד – כינוי לעם ישראל הנשלט בידי האומות בגלות. • יַרְתִּיחַ כְּסִיר וָדוּד – הרותח, כנראה מכאב, כמו סיר ודוד המונחים על האש, לפי דברי איוב על הלויתן (מא, כג): יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. • צוּר – סלע, כינוי לה'. • בְּךָ אָרוּץ גְּדוּד – בעזרתך ארוצץ גדוד של אויבים, לפי תהלים יח, ל: כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר. • רְדִיד תִּפְאַרְתִּי מֵעָלַי הִפְשִׁיט – האויב הסיר את בגדי המפואר, לפי התמונה המתוארת בשיר השירים ה, ז: מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. • גַּם כְּתֹנֶת בַּדִּי – גם את כתונת הבד שלי הסיר. • שֵׁרֵשׁ שָׁרָשַׁי – עקר את שורשי. • וְנֵצֶר מַטָּעַי – עקר מנטיעתו גם את הנצר, הצומח מן השורש לצד הגזע. ישראל נקראים נצר מטעי בישעיה ס, כא: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר, כלומר הקב"ה עצמו נטע אותם והם ענפים של נטיעותיו. • אַף קָטַף בַּדִּי – גם קטף את הענף שלי. • אָנָּא שׁוּר שִׁיר דַּכָּא – בבקשה הסתכל ופנה אל שירו של האיש, העם, המדוכדך והמושפל. • אֶנְאַק נַאֲקַת חָלָל – אשמיע זעקות מוות, לפי יחזקאל ל, כד: וְחִזַּקְתִּי אֶת זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָתַתִּי אֶת חַרְבִּי בְּיָדוֹ וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעוֹת פַּרְעֹה וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו. • שַׂק אֶתְפֹּר עֲלֵי גִלְדִּי – אכסה את צלקת פצעי בשק, לפי איוב טז, טו: שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי. • חַדֵּשׁ כִּימֵי קֶדֶם – השב את כבודי כמו שהיה בימים עברו, לפי איכה ה, כא: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. • עֲטֶרֶת קָדְקֳדִי – כתר, עטרת ראשי. והכוונה לבית המקדש. • כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַלָּה תַּעְדֶה עֶדִי – הכבוד שיושב אלי יהיה כפארו של החתן וכתכשיטיה של הכלה, לפי ישעיהו סא, י: שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. • לְךָ אֶתְחַנֵּן בְּמוֹ פִי – אתחנן אליך מתוך פי, לפי דברי איוב (יט, טז): לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ. • כַּאֲשֶׁר בִּימֵי חָרְפִּי – כמו שהיה בימי הקודמים, לפי איוב כט, ד-ה: כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי: בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי. • מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי תּוֹפִיעַ – תופיע מציון הכלולה ביופי, לפי תהלים נ, ב: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. • לָתֵת נִרְדִּי – לתת את ריחי הטוב, לפי שיר השירים א, יב: עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.
|