• לְעוֹלָם חַסְדּוֹ - חסדיו של האל הם נצחיים. • גְּאוּלֵי ה', אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָר - האנשים שהקב"ה הציל מאויביהם. על פי הפרשנות הרואה בכל הפרק את סיפור יציאת מצרים, מדובר בבני ישראל שנגאלו ממצרים. • וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם - הקב"ה קיבץ ואסף את בני ישראל מארצות שונות, או - לחילופין - מכל חלקי ארץ מצרים. • תָּעוּ - נדדו, איבדו את דרכם. • יְשִׁימוֹן - מדבר. • עִיר מוֹשָׁב - עיר שיושבים בה (=שגרים בה) בני אדם. ארץ נושבת, ציביליזציה, מקום בני אדם. • נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף - סבלו קשות מרעב וצמא, עד כדי עילפון. • בַּצַּר לָהֶם - כשהיו בצרה. • יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ - עליהם להודות לקב"ה על הטובות והחסדים שעשה להם. • וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם - עליהם לספר על הניסים והנפלאות שעשה להם לבני אדם. • כִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה - הקב"ה הירווה את הנפש הצמאה והשקה אותה מים. • יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל - אלו שישבו באפילה בבית האסורים, כבולים בשלשלאות ברזל. או: בני ישראל שהיו משועבדים בגלות מצרים. • וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק - שחרר אותם; ניתק ושבר את הכבלים והשלשלאות בהם היו אסורים. • גִּדֵּעַ - קיצץ, שבר. • אֱוִלִים - השוטים, הטפשים, שהם החוטאים. • יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם - הקב"ה ריפא אותם, והציל אותם מגורל מר של ירידה לשאול. • יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים - המפליגים בים, ימאים, ספנים, שמלאכתם בים הגדול. • הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה', וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה - כשעברו בים, הם ראו את הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה במצולותיו. • וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה, וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו - הקב"ה ציווה על הרוח לנשוב, הקים סערה גדולה והגביה את גלי הים. • יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת - האוניות, או הגלים, עולים ויורדים לגבהים ועומקים גדולים. • נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג - המפליגים באוניות נבהלו מן הצרה שבאה עליהם בלב ים. • יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר- הסערה בים גרמה לאוניה וליושביה להסתובב במעגלים כמו שיכורים. • וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע - חכמת הספנים, הבקיאים בניווט ובניהול האונייה בים, היתה כלא היתה; הם היו אובדי עצות מול הסערה. • יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם - ה' השקיט את הסערה, והפך את הים מסוער לשקט. • וַיֶּחֱשׁוּ - שקטו. • וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּקוּ - יורדי הים שמחו על הצלתם בשעה שהסערה שקטה. • וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם - ה' הנחה את יורדי הים אל עיר הנמל אליה רצו להגיע. או, לחילופין, הנחה את בני ישראל בדרכם אל ארץ כנען. • מְחוֹז - עיר, או עיר נמל. • חֶפְצָם - רצונם. • וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם - עליהם לשבח את הקב"ה בפומבי. • וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים - במקום שבו מתכנסים זקני העם והמכובדים. • יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן - הקב"ה מסוגל לשנות לגמרי את סדרי הטבע; היו נהרות שברצונו ייבש אותם הקב"ה, והיו מקומות פוריים ומעיינות שהשליט בהם הקב"ה צמאון. וכן אותו הדבר להיפך: הקב"ה הפך מדבר ושממה למקום פורה שיש בו מים בשפע. • אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה - ארץ פוריה שהניבה פירות הפכה לשממה. • מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ - בגלל חטאי התושבים שגרו בה. • נְדִיבִים - נכבדים, שרים, עשירים. • שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים - הקב"ה ביזה, בייש את המכובדים, והפיל חרפה עליהם. • וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ - גרם להם שיתעו בדרך במדבר, היכן שאין דרכים סלולות. • וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי - הקב"ה הציל ורומם את העני מדלותו, והגן עליו מפני המדכאים אותו. • וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת - הקב"ה שם את משפחתו של העני כצאן, כלומר: הרבה את צאצאיו. • וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ - וכל הרשעים, עושי מעשי העוול, השתתקו. • קָפְצָה פִּיהָ - סגרה את פיה, שתקה. • מִי־חָכָם וְיִשְׁמָר־אֵלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה' - על האיש החכם לשים לב ולזכור את הדברים שנזכרו במזמור זה: החסדים שגמל הקב"ה עם ברואיו.
|