ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יחיד רם יערות חושף / ר' מאיר אביחצירא יָחִיד רָם יְעָרוֹת חוֹשֵׂף לוֹבֵשׁ עוֹז הָדָר וּבַקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר שְׁבִי יִשְׂרָאֵל יְאַסֵּף לְעִיר הֶהָדָר מְרוֹמָם שׁוֹכֵן שְׁחָקִים שְׁכִינְתָא מֵעַפְרָא יָקִים מִצָּרָיו נָקֹם יִנָּקֵם אֱדוֹם וְקֵדָר מֵהֶם טוֹב נֶעְדָּר יִהְיֶה פוֹרֵר לַחֲלָקִים יָתְהוֹן יְבַדַר אֵל גָּדוֹל מוֹשִׁיעַ חוֹסִים קֵץ וְצָבָא לַחֹשֶׁךְ תָּשִׂים עַד אָנָה בָּנִים לְחוּצִים בְּשָׂרָם נִקְדָּר וּמְאוֹרָם קָדַר מֶלֶךְ עָלֵינוּ שׂוֹם תָּשִׂים מַלְכָּא לָן שַׁדַּר יָסַד אֶרֶץ עַל בְּלִימָה גָּרֵשׁ נָא אֶת בֶּן הָאָמָה דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל הָרִימָה דֵּין אִיהוּ הָדָר יָפֶה מְהֻדָּר יִתְגַּדֵּל שִׁמְךָ בְעָלְמָא יִתְעַלֶּה יִתְהַדָּר רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַבִּיטָה בָּעֳנִי בֵּן יָדוֹ מָטָה וְאַף עַל פִּי אֲשֶׁר חָטָא וּבְקִרְבּוֹ הוּא דָּר כָּל קוֹץ וְדַרְדַּר כַּמָּה גְדוֹלָה חֲרָטָה חָזַר בּוֹ הָדַר רַחוּם מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְצָרַת הַבַּת תַּשְׁגִּיחַ שָׁרָשֶׁיהָ צִיץ תַּפְרִיחַ גֶּפֶן סְמָדַר בְּאִילָנוֹ דָר מְהֵרָה יִתֵּן הָרֵיחַ כִּפְרִי עֵץ הָדָר חַי זַךְ קַיָּם בְּחֶמְלָתוֹ יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ וְיַתִּיר אֶת שְׁבוּעָתוֹ וַאֲשֶׁר נָדַר וּבְפֶרֶק הַדָּר בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ סֹחֶרֶת וָדַר |
|
פיוט בקשה לכל עת במסורת יהודי מרוקו שחיבר ר' מאיר אביחצירא, בן לשושלת אביחצירא הידועה. הפיוט מופיע בקובץ הפיוטים 'יגל יעקב', המאגד את הפיוטים שחוברו ע"י רבני המשפחה במהלך המאה ה-19 וה-20. מרבית הפיוטים שבקובץ מוכרים רק בקרב בני השושלת וענפיה, אולם כמה מן הפיוטים שבקובץ, כמו הפיוט שלפנינו, חדרו גם אל מסורת יהודי מרוקו הרחבה. הפיוט הוא שיר תפילה רצוף בקשות לגאולת עם ישראל. הוא פותח בפזמון, "יָחִיד רָם יְעָרוֹת חוֹשֵׂף", שמילותיו הראשונות הן שרשרת כינויים של הקדוש ברוך הוא; בהמשך לפתיחה זו נמשך השיר כולו, ומנוסח כפנייה ישירה אל האל בגוף נוכח. השיר כתוב בתבנית מעניינת המארגנת צורה ותוכן: באופן כללי, כל בית נפתח בכינוי או בכמה כינויים לקדוש ברוך הוא; לאחר מכן מגיעה פנייה אליו בבקשה מסוימת, ואחר כך מופיעה דמות שאליה מתייחס הפייטן בבקשתו לחיוב או לשלילה. הדמויות השונות הן אויבי ישראל, הבן, הבת, ולבסוף האל עצמו. הבן והבת מייצגים את עם ישראל (ולחילופין הבת יכולה לייצג את ארץ ישראל, או את השכינה בגלותהּ). החרוז המלווה את השיר לכל אורכו הוא "xדר". המשורר עושה שימוש נרחב בכינויים שונים של האל: "חי", "זך", "קיים", "רם", "יחיד", "חושף יערות", "שוכן שחקים", "מוחל וסולח", "אל גדול", "מושיע חוסים", "רועה ישראל" ועוד. כינויים אלה מאירים היבטים שונים ודרכי התייחסות שונות לקדוש ברוך הוא, ומתארים אותו מצד אחד כמלך גדול השוכן למעלה בשמיים; מצד שני מבטאים הרבה מהכינויים את הקירבה של האל לברואיו, ואת המעורבות שלו בעולמו – ובפרט בגורלו של עם ישראל. הקדוש ברוך הוא איננו רק "אל גדול" ו"שוכן שחקים", אלא גם "רועה ישראל" ו"מושיע חוסים", הדואג לבניו. הדובר בפיוט מבקש מאלוהיו כמה וכמה בקשות לאורך השיר, וכולן בקשות קולקטיביות, לאומיות-דתיות, של העם היהודי: קיבוץ הגלויות, הכנעת האויבים, ביאת משיח בן דוד ובניין בית המקדש בתפארתו. יש בפיוט הפניות רבות לא רק לפסוקי תנ"ך, אלא גם למושגים מעולם הגמרא וההלכה. למשל: "בְּשָׂרָם נִקְדַּר", "צָרַת הַבַּת", ואפילו ביעור חמץ על ידי זרייה לרוח. גם החיתום של חלק מהבתים בסיומת ארמית יוצר זיקה בין הפיוט לטקסטים מהתורה שבעל פה. לחנו של הפיוט קצבי וסוחף. השורות הקצרות שלו וקצבו המהיר – שאפילו מתגבר לקראת הסוף בחלק מהביצועים – מייצרים תחושה של ציפייה חסרת סבלנות להתגשמות החזון הגאולי. האופי הקצבי והשמח של הלחן משדר אופטימיות, ובטחון מלא בבוא הגאולה. |
| • יָחִיד – כינוי לקדוש ברוך הוא, האל האחד. "אמר לו הקב"ה: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו" (תלמוד בבלי, פסחים קי"ח, א). • רָם – גבוה. כינוי לקב"ה, שמקורו במקרא: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ" (ישעיה נז, טו). • יְעָרוֹת חוֹשֵׂף – חושף יערות: מפיל את העצים הגבוהים, שהם משל לאויבים ולגאוותנים גבוהי הלב. ע"פ תהלים (כט, ט): "קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת". • לוֹבֵשׁ עוֹז הָדָר – נגלה בעולם בעוז והדר, בעוצמה רבה ובפאר. ע"פ תהלים (צג, א): "לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר". • וּבַקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר – נפלא, מרומם, אדיר בקדושתו. ע"פ שירת הים (שמות טו, יא): "מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא". • שְׁבִי יִשְׂרָאֵל יְאַסֵּף – הקב"ה יאסוף את היהודים הנמצאים בגלות, בשבי, חזרה לארץ ישראל. הכוונה כאן לקיבוץ הגלויות. • לְעִיר הֶהָדָר – לירושלים. • מְרוֹמָם – שמרוממים אותו, נשגב, גבוה. כינוי לקב"ה. כנראה ע"פ נחמיה (ט, ה): "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה". • שׁוֹכֵן שְׁחָקִים – מי שנמצא ומתגורר כביכול בשמיים. כינוי לקב"ה. • שְׁכִינְתָא מֵעַפְרָא יָקִים – בארמית: ירים את השכינה מן העפר. בזמן הגלות נמצאת השכינה בשפל המדרגה, ויש להקימה. • מִצָּרָיו נָקֹם יִנָּקֵם – הקב"ה ינקום באויביו, אויבי ישראל. • אֱדוֹם וְקֵדָר – אומות המסמלות את הנצרות והאיסלאם. אֱדוֹם הםבני עשיו, המזוהים עם רומי ועם הנצרות. קֵדָר – בני ערב. קידר היה בנו של ישמעאל בן אברהם. • יִהְיֶה פוֹרֵר לַחֲלָקִים – יכניע ויהרוס, יפורר לפירורים. הפועל "לפורר" מופיע במקרא ("אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם", תהלים עד, יג), אולם על פי ההקשר והמשך השיר נראה כי הפייטן מפנה כאן דווקא להלכות ביעור חמץ, כפי שהן מנוסחות בגמרא (פסחים כח ע"א) ובפוסקים: "כיצד ביעור חמץ? שורפו, או פורר וזורה לרוח" (משנה תורה להרמב"ם, ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה פרק יא). • יָתְהוֹן יְבַדַר – בארמית: יפיץ אותם, יפזר אותם. כלומר: יבריח אותם. ככל הנראה על פי התרגום הארמי לפסוק מישעיה (מא, טז): "תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם". כאמור, ביטוי זה בצירוף הביטוי שבשורה הקודמת יוצרים תמונה מטאפורית של ביעור חמץ (לפי שיטתו של רבה, המובאת בגמרא), כמטאפורה לאיבוד האויבים, הברחתם והכנעתם. • אֵל גָּדוֹל – הקב"ה. מכונה באופן זה בכמה וכמה מקומות במקרא, לדוגמה בספר דברים (ז, כא): "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא". • מוֹשִׁיעַ חוֹסִים – כינוי לקב"ה, המציל ומחולל ניסים לאלו הבוטחים בו ומצפים לעזרתו. כינוי זה מקורו בתהלים (יז, ז): "הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ". • קֵץ וְצָבָא לַחֹשֶׁךְ תָּשִׂים – תביא סוף לזמנים החשוכים, זמן הגלות. צבא במשמעות של זמן, תקופה מוגבלת. ע"פ איוב (ז, א): "הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו".עַד אָנָה בָּנִים לְחוּצִים – עד מתי עם ישראל, יהיה מצוי במצוקה ובדחק. עם ישראל מכונה בנים לקב"ה, ע"פ ספר דברים (יד א): "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". וראו לשון המשנה בפרקי אבות (ג, יד): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום". • בְּשָׂרָם נִקְדַּר – בשרם נחתך, כלומר: הם פצועים. שיבוץ של ביטוי בלשון הגמרא והפוסקים, ע"פ סוגיה במסכת חולין (דף ע"ז); בשולחן ערוך (יורה דעה נה סעיף יא): "נקדר הבשר בסכין מעל השבר". • וּמְאוֹרָם קָדַר –המאורות בשמיים החשיכו והפסיקו לתת להם אור. הם נמצאים בחשכה, בלי אור. ומטאפורית: נמצאים בעצבות ובבלבול, בגלות המשולה לחושך. ע"פ יחזקאל (לב, ח): "כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ". • נִקְדַּר, קָדַר – צימוד. שימוש באותו שורש, קד"ר, בשתי צורות שונות (אחת בבניין נפעל ואחת בבניין פעל) ובשתי משמעויות שונות של השורש. • מֶלֶךְ עָלֵינוּ שׂוֹם תָּשִׂים – בקשה שהקב"ה ימליך עלינו מלך, כלומר: יביא את המשיח. הלשון ע"פ הכתוב בספר דברים (יז, טו): "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", ושם הציווי לשים מלך מוטל דווקא על עם ישראל, לא על הקב"ה. הפיוט לוקח את הציווי ומחזיר אותו למי שציווה אותו, בתחינה לביאת המשיח. • מַלְכָּא לָן שַׁדַּר – בארמית: שלח לנו את המלך, הבא לנו את המשיח. • יָסַד אֶרֶץ עַל בְּלִימָה – כינוי לקב"ה, שברא את כדור הארץ. על פי שני פסוקים בתנ"ך: "יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ" (תהלים קד, ה) ו"תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (איוב כו, ז). • גָּרֵשׁ נָא אֶת בֶּן הָאָמָה – הסר מעלינו את האויב מבני ישמעאל, המכונה כאן "בן האמה". על פי המסופר בבראשית ישמעאל הוא בנה של הגר, שהיתה שפחתו של אברהם, בניגוד לשרה שהיתה האישה הגבירה, והולידה את יצחק. יש כאן ציטוט כמעט מדויק של דברי שרה לאברהם בבראשית (כא, י): "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". • דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל הָרִימָה – הרם את דגל ישראל. הרמה זו היא סמלית וניתן לפרש אותה בכמה דרכים: בקשה מהקב"ה שיגביה וירומם את כבודו של עם ישראל באופן כללי, או לחילופין בקשה לחיזוקה של מדינת ישראל, המיוצגת כאן באמצעות דגלה. בקשה להרמת הדגל של היהודים היתה קיימת עוד לפני שהיה דגל כזה בנמצא – למשל בפיוט "ירום ונישא" של רבי ישראל נג'ארה ("דִּגְלִי יְקוֹמֵם, דִּגְלִי יְרוֹמֵם"), שודאי שבזמנו עוד לא היה קיים דגל ישראל המוכר לנו. לכן לא בטוח שהכוונה של המחבר כאן היא דווקא לדגל ישראל המודרני, ולפיכך – כמטונימיה – למדינת ישראל. יחד עם זאת קשה להעלות על הדעת שמי שכותב בתקופה המודרנית את צמד המילים "דגל ישראל" לא יתכוון לדגל מדינת ישראל בן זמננו. • דֵּין אִיהוּ הָדָר – זהו הדר. ככל הנראה פאראפראזה על דברי הזוהר: "עץ הדר... ומאן איהו הדר, אלא דא צדיק" (זוהר על פרשת 'תצווה'). • יִתְגַּדֵּל שִׁמְךָ בְעָלְמָא, יִתְעַלֶּה יִתְהַדָּר – שיבוץ של מלים מן הקדיש; שמו של הקב"ה יתגדל, יתפרסם ויהולל כתוצאה מן הישועה שהוא יחולל ליהודים. • רֹעֵה יִשְׂרָאֵל – כינוי לקב"ה, המשול לרועה המנהיג ודואג לצאנו, שהם משל לעם ישראל. • הַבִּיטָה בָּעֳנִי בֵּן – ראה את המסכנות של עם ישראל, המשולים כבן לקב"ה. • יָדוֹ מָטָה – התרושש, נחלש. ע"פ ויקרא (כה, לה): "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ". • וְאַף עַל פִּי אֲשֶׁר חָטָא – למרות שחטא וביצע עבירות. על יסוד דברי הגמרא (בבלי סנהדרין דף מד): "חטא ישראל... אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא – ישראל הוא". • וּבְקִרְבּוֹ הוּא דָּר – הקב"ה שוכן כביכול בתוך כל אחד ואחד מעם ישראל, למרות החטאים. כפי שדרשו חכמי ישראל על הפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) – בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל. • כָּל קוֹץ וְדַרְדַּר – סוגים של צמחים קוצניים. סמל מקראי לחורבן, לשממה ולעזובה: "קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל מִזְבְּחוֹתָם" (הושע י, ח). • כַּמָּה גְדוֹלָה חֲרָטָה – כמה גדול כוחה של ההתחרטות על המעשים הרעים. כמה גדול כוחה של התשובה. בתלמוד בבלי במסכת יומא (פ"ו א'-ב') מאריכים חז"ל ומפרטים עד כמה חשובה וחזקה התשובה: "אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד... אמר ר' יונתן: גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה... ועוד. • חָזַר בּוֹ – התחרט על מעשיו וחזר בתשובה. • הָדַר – בארמית: חזר, ובהקשר בפיוט: חזר בתשובה. • לְצָרַת הַבַּת תַּשְׁגִּיחַ – הסתכל ושים לב לצרות של עמך ישראל, המשולים לבת, או לחילופין לצער של השכינה. 'צרת הבת' הוא מושג בהלכה בענייני ייבום, אולם כאן הוא משמש מחוץ להקשר ההלכתי. ירושלים מכוּנה בנביא 'בת': "מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַ ם" (איכה ב, יג). • שָׁרָשֶׁיהָ צִיץ תַּפְרִיחַ גֶּפֶן סְמָדַר – עשה שהגפן תשגשג ותפרח. גֶּפֶן סְמָדַר – ענבים שהתחילו להבשיל. הגפן היא סמל מקראי לעם ישראל: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ..." (תהלים פ, ט). • בְּאִילָנוֹ דָר – שהשגשוג יתמיד ויהיה לאורך זמן. ע"פ לשון הגמרא (סוכה לה, א): "ר' אבהו אמר [על האתרוג]... דבר שדר באילנו משנה לשנה". • מְהֵרָה יִתֵּן הָרֵיחַ כִּפְרִי עֵץ הָדָר – בקרוב יפיק ריח טוב כמו של פרי עץ הדר; כריחו של פרי האתרוג, המכונה בתורה בשם זה (ע"פ תורת הקבלה, שהמחבר היה בקי בה, משול האתרוג מבין ארבעת המינים לדוד המלך, שמצאצאיו יעמוד המשיח). יש כאן מעבר מ'סמדר', שהוא שלב התחלתי בהתפתחות הפרי, אל 'פרי עץ הדר', שהוא פרי שלם, מוגמר ומוכן לאכילה; אולי רמז להדרגתיות בשלבי הגאולה. • חַי – כינוי לקב"ה. "לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי" (תהלים פד, ג). • זַךְ – טהור. כינוי לקב"ה. • קַיָּם – חי, מתקיים לעד. כינוי לקב"ה. • בְּחֶמְלָתוֹ יִזְכּוֹר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ – ברחמיו יזכור לנצח את הברית שכרת עם אברהם, יצחק ויעקב, אבות האומה הישראלית. כלשון הכתוב בתהלים (קה, ח): " זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר". • וְיַתִּיר אֶת שְׁבוּעָתוֹ – הדובר מבקש מהקב"ה שיבטל שבועה אלוהית מסוימת שנשבע. מהטקסט לא לחלוטין ברור על איזו שבועה מדובר. במקרא יש כמה שבועות שנשבע האל להביא פורענות על עם ישראל – ייתכן ואלו השבועות שמבקש הפייטן מהאל שיבטל. • וּבְפֶרֶק הַדָּר – ובתקופה שבה ישוב הקב"ה לשכון בבית המקדש, בעידן הגאולה. שיבוץ שונה הוראה של שם של פרק בתלמוד בבלי (מסכת עירובין). • בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ – בבית המקדש הנבנה. שיבוץ של פסוק מספר מלכים א' (ו, ז), המדבר על בניין בית המקדש ע"י שלמה המלך: "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ". • סֹחֶרֶת וָדַר – אבנים יקרות המשמשות בבנייה מפוארת. "עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת" (אסתר א, ו). |
| כותר |
יחיד רם יערות חושף / ר' מאיר אביחצירא |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מקום החיבור |
NLIUmbraco.Models.ItemPage.PiyutModel . lds91 |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
