audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

זכור ה' ליהודה ואפרים

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    מרכז אסיה וקווקאז - הודו בית הכנסת "שערי צדק" - דימונה
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד מנחם, יחזקאל יאיר
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה עובדיה-פתיה
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
  • 5.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל ללא מבצע
  • 6.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
  • 7.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל שאול בר יוסף
  • 8.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו האנדלוסית מורשת אבות בית שמש
  • 9.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו רפאל דלויה
  • 10.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר זכור ה' ליהודה ואפרים
מעגל השנה לכל עת;תשעה באב
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש
  • • זְכֹר יְיָ לִיהוּדָה וְאֶפְרַיִם - קריאה לה' לזכור את כל האסונות והפורענויות שאירעו לעם ישראל. • זְכֹר יְיָ לִמְשִׁיחַ הַנִּקְרָא - זהו יאשיהו המלך, שנקרא משיח. ועפ"י חז"ל עליו אמר ירמיה את הפסוק באיכה (ד, כ): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם: יאשיהו היה מלך צדיק וחסיד, עד כדי כך שחורבן בית ראשון נדחה כדי שלא יארע בדורו. • אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת גּוּפוֹ כִּכְבָרָה - עפ"י המדרש נעצו בו האויבים 300 חניתות או 300 חצים ועשו את גופו כמסננת (כברה). סיפור המעשה מובא בכמה מקורות, למשל בירושלמי (קידושין פרק א דף סא ה"ז): "דכתיב 'ויורו המורים למלך יאשיהו' ואמר רבי יוחנן מלמד שעשו גופו ככברה. תני רבי ישמעאל שלש מאות חיצים יורו במשיח ה'" ובמדרש תנחומא (מסעי סימן יב): "ויורו המורים אל המלך יאשיהו ואמר רב יהודה שעשאוהו כל גופו ככברה, ואמר רב נעצו בו לונביאות של ברזל עד שעשאוהו כל גופו ככברה...". • זְכֹר יְיָ לִשְּׁמוֹנִים אֶלֶף אֲצִילִים - סיפור המעשה אליו מכוון המשורר בבית זה, מופיע בירושלמי תענית כה, ע"א, שם מסופר כיצד רומו ועונו שמונים אלף פרחי כהונה, אשר ברחו לישמעאלים בתקוה שאלו יסייעו בידם וירוו את צמאונם הממושך. אך תחת זאת רומו, הגישו בפניהם תחילה מליחים שהגבירו את צמאונם ולאחר מכן נאדות נפוחים שבמקום מים, היו מלאים באויר, והם נחנקו ומתו בצמא. וזו לשונה של הגמרא: "א"ר יוחנן, שמונים אלף פירחי כהונה תוך חיילותיו של נבוכדנצר והלכו להן אצל ישמעאלים, אמרון לון, הבו לן נישתי דאנן צחיי [תנו לנו לשתות שאנו צמאים]. הביאו לפניהן מיני מלוחים ונודות נפוחות. אמרון לון, אכלון ואתון שתיי [אכלו ואחר שתו]. [כיוון שהתיר אחד מהם את הרוח והכניסו לתוך פיו יצאה הרוח וחנקה אותו]". • זְכֹר יְיָ לְאָבוֹת וּפְרָחִים - זקנים וצעירים, סנהדרין גדולה וקטנה, נערים ונערות, כהנים ופרחי כהונה, כפי שיתואר להלן. • אֲשֶׁר הָרַג רָשָׁע שַׂר טַבָּחִים - זהו נבוזראדן, שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, שהיה ממונה על ההרג מטעם המלך (טבחים מלשון טבח). כך מסופר על מעשיו במלכים ב כה, ח-יא: וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ... בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ... וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים. • בְּדַם כֹּהֵן הַמַּקְרִיב הַזְּבָחִים - המשורר מכוון לזכריה הנביא שהיה גם כהן ודיין, ונהרג על ידי בני עמו בבית המקדש עצמו, על שום שניסה להוכיח את העם (ראו דברי הימים ב כד, יז-כב). על פי המדרש, מאז רתח דמו בעזרה ולא מצא מנוח. נבוזראדן, בניסיון להשקיט את הדם, שחט שמונים אלף פרחי כהונה. הסיפור מובא במלואו בבבלי גטין נז, ע"ב (ובשינויים בירושלמי תענית כב, ע"א): אמר רבי חייא בר אבין, אמר רבי יהושע בן קרחה, סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה לקיים מה שנאמר וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ [הושע ד, ב] [וזה סיפור המעשה:] אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק [מצאוֹ (נבוזראדן) לדמו של זכריה שהיה רותח ועולה]. אמר, מאי האי [מה זה?]. אמרו ליה, דם זבחים דאשתפוך [שנשפך]. אייתי דמי ולא אידמו [הביאו דמים ולא היו דומים (נבוזארדן זבח זבחים רבים על אותה האבן והדם לא חדל מרתיחתו, שזה דם אדם וזה דם בהמה)] . אמר להו, אי אמריתו לי מוטב [מוטב שתאמרו לי (האמת)] ואי לאו מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלי [ולא, אסרוק בשרכם במסרקות של ברזל]. אמרי ליה, מאי נימא לך [מה נאמר לך], נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא [נביא היה שהוכיח אותנו] קמינן עילויה וקטלינן ליה [קמו עליו והרגו אותו] והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה [וכמה שנים ודמו לא נח]. אמר להו, אנא מפייסנא ליה [אני אפייס אותו]. אייתי [הביא] סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה, קטל עילויה [הרג אותם (באותו מקום בו היה דמו של זכריה)] ולא נח. בחורים ובתולות קטל עילויה ולא נח. אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה ולא נח. אמר לו [נבוזראדן ]: זכריה, זכריה, טובים שבהן איבדתים, ניחא לך דאבדינהו לכולהו [התרצה שאשמיד את כל העם בעבורך?]. כדאמר ליה הכי נח [כשאמר לו כך, נח הדם ושקט]. בההיא שעתא [באותה שעה] הרהר [נבוזראדן] תשובה בדעתיה [בנפשו]. אמר, ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא [אני שהרגתי את כל אותן נשמות] על אחת כמה. וכמה ערק אזל שדר שטר פרטתא בביתיה ואגייר תנא [ערק מצבא נבוכדנאצר, שלח אגרת לביתו ונתגייר]. • וְגַם צָדָם כְּצִפֳּרִים אֶל פַּחִים - כציפורים הניצודות אל פח המלכודת. • זְכֹר יְיָ לְאַלְמָנָה הַצְּנוּעָה - חנה ושבעת בניה. מעשה חנה ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם, מסופר בספר המכבים (ח"ב, פרק ז) ובתלמוד הבבלי (גטין נז, ע"א). אנשי הקיסר היווני, אנטיוכוס, תפסו את האישה ואת בניה וציוו עליהם להשתחוות לאלילים ולטעום מבשר חזיר, אחרת ייהרגו. כל אחד מן הבנים סירב למלא את הגזירה, והם הוצאו להורג בעינויים קשים והומתו לעיני אמם. כשהגיעו פקידי הקיסר לבן השביעי, ילד קטן, ניסו לפתות אותו בערמה. אך הילד עמד במבחן וגם הוא הוצא להורג. אז ביקשה האם כי יניחו לה לנשק את בניה ההרוגים, ולאחר מכן הפילה עצמה מהגג ומתה. חנה עודדה את בניה לשאת בעינויים ולמות על קידוש השם. וכך אמרה לבנה השביעי: "בני, לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: כך אמרה אימי: אל תזוח דעתך עליך! אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה - ניסיון ואני - מעשה". • וְהִיא עַצְמָהּ נָפְלָה וְגַם שָׁקְעָה - הפילה עצמה מהגג ונהרגה, כמתואר לעיל. • זְכֹר יְיָ לַעֲשָׂרָה הַיְּשִׁישִׁים - עשרת הרוגי מלכות, עשרת התנאים שמסרו נפשם על קידוש השם, והוצאו להורג בעינויים קשים, בימי מלכות רומי (במאה השנייה), בשל הרבצת תורה ברבים. רובם נהרגו אחרי מרד בר כוכבא. לא ברור אם כולם הוצאו להורג ביחד או בזה אחר זה, אולם במדרש ובקינות מספרים על כך כמסכת אחת. • לַחֶרֶב וּלְלַהֶבֶת אִשִּׁים - נהרגו בכל מיני מיתות משונות, חלקם באש כר' עקיבא ור' חנינא בן תרדיון) וחלקם בחרב (כר' ישמעאל). • וְהִפְשִׁיטוּם כְּאֵילִים וּתְיָשִׁים - פשטו את עורם. הכוונה לאופן האכזרי בו הוצא להורג ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, מעשרת הרוגי מלכות. על הוצאתו להורג של ר' ישמעאל מספרים חז"ל כי כאשר עמדו הרומאים להוציאו להורג בין שאר עשרת הרוגי מלכות, הביטה בו בת הקיסר וחמדה את יופיו, שכן אמרו עליו שהיה משבעת האנשים היפים שהיו בעולם, ופניו דומים למלאך ה'. נתמלאה בת הקיסר חמדה וביקשה מאביה, תן לי בקשה אחת. אמר לה: כל מה שתבקשי אתן לך חוץ מר' ישמעאל וחבריו. אמרה לו בתו, בבקשה ממך, החיה אותו. השיב הקיסר, איני יכול, שכבר נשבעתי להרגם. אם כן, ביקשה הבת, צַווה ויפשיטו את עור פניו כדי שאוכל להתבונן בו. וכך היה. באכזריות רבה הפשיטו מעל רבי ישמעאל את עור פניו בעודו חי והוא נפטר לאחר שורה של עינויים איומים. • עַל קְדֻשַּׁת שֵׁם שׁוֹכֵן שָׁמַיִם - שנהרגו על קידוש ה', ולא בשל חטא או עוון כלשהו, שכן היו גדולי הדור.

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?