• שׁוֹמְרוֹן – בירת מלכות ישראל. • קוֹל תִּתֵּן – תאמר בקול: • מְצָאוּנִי עֲוֹנַי – הגיעו אלי כל הצרות כעונש על חטאי. • יְצָאוּנִי בָנַי – בני יצאו, גלו ממני. לפי ירמיהו י, כ: אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי. • וְאָהֳלִיבָה תִזְעַק – ירושלים עונה לשומרון וזועקת כנגדה. אָהֳלִיבָה הוא כינוי פיוטי ליהודה בפי יחזקאל הנביא (ראו פרק כג). • אַרְמוֹנַי – ארמונותי. • וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְיָ – כאן זהו קולה של האם, ציון, החותמת בכל פעם את הדו-שיח בין שתי האחיות. שיבוץ הוא של הפסוק מישעיהו מט, יד וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי. • לֹא לָךְ – אל לך. אהלה, שומרון, עונה לאהליבה, יהודה. • חֲשׁוֹב עָנְיֵךְ כְּעָנְיִי – להשוות את צרתך לצרתי. • הֲתַמְשִׁילִי שִׁבְרֵךְ לְשִׁבְרִי וּלְחָלְיִי – האם ניתן להשוות בין מכתך וצרתך לצרותי וסבלי? • אֲנִי אָהֳלָה סוּרָה – אני, שומרון, עזובה, מי שסרו ממנה, לפי ישעיהו מט, כא: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם. • וְקָם עָלַי כַּחְשִׁי וְעָנָה בִי מִרְיִי – החטא של שקרי ומרידתי בה' שבהם חטאתי הם שמעידים כנגדי, לפי איוב טז, ח ...וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה. • וּלְמִקְצָת הַיָּמִים – ואחרי זמן קצר. ביטוי זה מופיע בדניאל א, יח. • שִׁלַּמְתִּי נִשְׁיִי – שילמתי את חובי, נענשתי. הביטוי מופיע גם במלכים ב ד, ז. • וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר – מלך אשור, שכבש חלקים נרחבים ממלכת שומרון בגליל ובגלעד והגלה את תושביה לאשור. נזכר במלכים ב טו, כט ועוד. • חֲמוּדוֹתַי – את בגדי היפים. • וְהִצִּיל אֶת עֶדְיִי – הסיר את תכשיטי, לפי שמות לג, ו וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. • וְלַחֲלַח וּלְחָבוֹר – שמות של מקומות באשור, שלפי מלכים ב יח, יא הגלה אליהן תגלת פלאסר מלך אשור את ממלכת ישראל, שבירתה היתה שומרון. • דֹּמִּי – שתקי. • נַדְתִּי לִרְחוֹק – נדדתי הרחק. • שְׁנוֹתַיִךְ אָרְכוּ וְלֹא אָרְכוּ שָׁנַי – את, ממלכת יהודה, המשכת עוד לשבת על אדמתך שנים ארוכות, לאחר שאני גליתי. • מְשִׁיבָה – עונה לה אחותה: • נֶעֱקַשְׁתִּי – עיקמתי דרכי. • וּבְאַלּוּף נְעוּרַי – ה', אדוני מאז נעורי, לפי ירמיהו ג, ד הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה. • יְגוֹנִי פֻקַּדְתִּי – פקד אותי הצער והכאב. • נָדַדְתְּ אַתְּ אַחַת – נדדת רק לאשור. • וְרַבּוֹת נָדַדְתִּי – ממלכת יהודה גלתה תחת ארבע מלכויות. • כַּשְׂדִים פַּעֲמַיִם נִלְכַּדְתִּי – כשדים היא בבל. היהודים גלו לבבל בשני גלי הגלייה. • וּשְׁבִיָּה – שבויה, לפי כינויה של ציון בפי ישעיהו (נב, ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן. • עֲנִיָּה – לפי ישעיהו נא, כא לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן. • הַהֵיכָל – המקדש. • נִכְבַּדְתִּי – התכבדתי. • וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּבָבֶל נִפְקַדְתִּי – לאחר שבעים שנה הצהיר כורש את הצהרת העליה לארץ, בה אפשר ליהודים לחזור לארץ ולהקים בה את בית המקדש. • וְהֵיכָל יִסַּדְתִּי – הוקם בית המקדש השני. • גַּם זֹאת הַפַּעַם מְעַט לֹא עָמַדְתִּי – גם בית שני לא החזיק מעמד הרבה זמן. • אֱדוֹם – גלות רומא. • נָפוֹצוּ – התפזרו. • הַחוֹמֵל עַל דַּל חֲמוֹל עַל דַּלּוּתָם – אתה ה' החומל על העניים, רחם על עמך שמצבו בגלות כעני ודל. • וּרְאֵה שׁוֹמֵמוֹתָם – לפי דניאל ט, יח הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ... • וְרוֹמֵם קַלּוּתָם – רומם את מעמדם, שכרגע הוא נקלה ומבוזה בין האומות. • וְאַל תִּקְצוֹף... וְאַל לָעַד תִּזְכּוֹר עֲוֹנָם – אל תכעס מאוד ואל תזכור חטאם לנצח, לפי ישעיהו סד, ח אַל תִּקְצֹף ה' עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ. • וְסִכְלוּתָם – וטפשותם. • רְפָא נָא אֶת שִׁבְרָם – רפא את מכתם, אסונם. לפי תהלים ס, ד הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה. • אַתָּה שִׂבְרָם – ה' הוא תקוותם ולגאולתו מייחלים. • וְאַתָּה אֱיָלוּתָם – ה' כוחם ומבטחם. • חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כִּימֵי קַדְמוֹנַי – לפי סיומה של מגילת איכה (ה, כא) הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
|