• אָנֹכִי שְׁמִי יְיָ אֲשֶׁר נִגְלֵיתִי בְסִינַי - הקב"ה הוא כביכול הדובר בשיר ומציג את עצמו תוך שהוא נוקט במלה הפותחת את הדיבר הראשון בעשר הדיברות: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות כ, ב). • לְעַם הֲמוֹנַי - לעמי הגדול, עם ישראל. • לֹא יִהְיֶה לְךָ עַל פָּנָי - הדיבר השני המופיע בשמות כ, ב-ג: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה... • נוֹקֵם עָוֹן אָב עַל בָּנִים לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים - ה' מעניש את מי שעובד לאלוהים אחרים ואת זרעו אחריו, כפי שנאמר שם, ה: לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי. • וְשׁוֹנִים זוּלַת אֱלֹהִים יְיָ - ואלוהים אחרים, מלבד ה'. • יְשַׁלֵּם לָהֶם פָּעֳלָם - ה' גומל לחוטאים ולצדיקים כפי שמגיע להם, שכן הוא אל צדק. בסוף הדיבר השני נאמר גם (שם, ו) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי. • שַׁדַּי צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם - שַׁדַּי הוא כינוי לקב"ה. שיבוץ הוא ממשלי י, כה: כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. כאן מוסב הפסוק לאלוהים. • גָפְרִית אֵשׁ אַמְטִיר בִּגְבוּלָם - כפי שעשיתי לאנשי סדום אעניש בחומרה את - • כָּל נוֹשֵׂא שָׁוְא שֵׁם יְיָ - זהו הדיבר השלישי, האומר (שם, ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. • דּוֹרְשֵׁי הָאֵל - מבקשי ה', לפי תהלים לד, יא: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. • זִכְרוּ שַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ - לפי לשון הדיבר הרביעי בשמות כ, ח: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. • וּמְשַׁמְּרוֹ - לפי לשון הדיבר הרביעי בדברים ה, יב: שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... • וּמְשַׁמְּרוֹ בְּכָל נַפְשׁוֹ יֵרָצֶה לִפְנֵי יְיָ - שומר השבת המתמסר לשמירתה יהיה רצוי לפני ה'. • וְאֶת אָב וָאֵם תְּכַבֵּד - כאמור בדיבר החמישי בשמות כ, יב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. • וְאַל תְּהִי כְּשֶׂה אוֹבֵד - מי שאינו מכבד את הוריו, מקורו, שורשיו - חייו נטולי הקשר ואבודים, כשה תועה. הלשון עפ"י תהלים קיט, קעו: תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. • לֹא תִרְצַח - זו לשון הדיבר הששי (שם, יב). • וְלֹא תְאַבֵּד כָּל נֶפֶשׁ בָּרָא יְיָ - ובכך לא תאבד את הנפשות שה' ברא. • לֹא תִנְאֲפוּ - הדיבר השביעי: לֹא תִנְאָף (שם, יב). • לֹא תִגְנֹבוּ - הדיבר השמיני: לֹא תִגְנֹב (שם, יב). • לֹא תָשׁוּבוּ מֵאַחֲרֵי אֵל יְיָ - אל תפנו עורף לה'. • וְעֵד שֶׁקֶר לֹא תִהְיֶה - הדיבר התשיעי: לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר (שם, יב). • וְלֹא תַחְמֹד - זהו הדיבר האחרון שם, טו לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. • כְּכָל גוֹיֵי כִּי הֵם לֹא בָחַר יְיָ - אל תהיו ככל העמים האחרים, כפי שנאמר למשל בויקרא כ, כג-כד: וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים. • יוֹם שַׁבָּת בּוֹ תָנוּחַ - כפי שנאמר בדברים ה, יד: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. • עוֹלַת תָּמִיד לִזְבֹּחַ - מעבר לקרבן העולה המוקרב בכל יום מוקרבת עולת תמיד מיוחדת בשבת, כפי שנאמר בבמדבר כח, ט-י: וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ. • וּבוֹ תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחוֹחַ - קרבנך יעלה לרצון, לנחת רוח לפני ה' (ראו רש"י לבמדבר כח, ח). • בְּיוֹם שַׁבָּת מִקְרָא קֹדֶשׁ - ביום השבת שמציינים כיום קדוש, כפי שנאמר בויקרא כג, ג: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. • דִבְרֵי תוֹרָה תְחַדֵּשׁ - שבת הוא הזמן הראוי לעסוק בתורה, כפי שאמרו חז"ל שמשה תיקן לישראל לקרוא בתורה בשבתות ובימים טובים (ראו ירושלמי מגילה כט ע"א ומסכת סופרים י, א). • לְרָצוֹן לִפְנֵי יְיָ - ה' ירצה בחידושי התורה שתחדש בשבת. • חָזָק- כינוי לה'. • לְשִׁמְךָ מְיַחֲלִים - מצפים ונכספים לך. • חֲצוֹת (בְּעוֹד) לַיְלָה מְהַלְּלִים - בשעת חצות הלילה שרים ומשבחים אותך בשירת הבקשות. לשון דומה מופיעה בפיוט מן המאה ה-11 "בזוכרי על משכבי": חֲצוֹת לַיְלָה לְךָ קָמוּ עֲבָדֶיךָ בְּמַהֲלָלָם. • תּוֹךְ נְוֵה קֹדֶשׁ הִלּוּלִים יְבָרְכוּ שֵׁם יְיָ - המשורר מתפלל, שאלו השרים עתה את שירי הבקשות, יזכו בעתיד לברך את שם ה' ולהללו בבית מקדשו.
|