אשמורות

אמירת הסליחות נהוגה גם בקרב יהודי תימן, אולם שמן שונה. הן אינן קרויות סליחות, אלא אשמורות, על שם הזמן שבו הן נאמרות. סליחות הוא שמם של סוג הפיוטים הנאמרים במסגרת האשמורות (בדומה לכינוי מרכיבי תפילת העמידה "ברכות"). אבחנה זו אינה דיכוטומית, ויש לעתים שהסדר נקרא "סליחות", אולם השם המקובל הוא אשמורות.

ככל הנראה לא היה נוסח קבוע לאשמורות בעבר. עם השפעת הדפוס התגבש מקבץ, שבו נעשה שימוש בבתי הכנסת בנוסח הבלדי. גם כיום אין קיימת אחידות מלאה בהרכב האשמורות, מאחר שמראש הבחירה הניתנת לציבור מתוך מבחר הסליחות רבה, אם כי יש מגמה לקביעתן וליצירת היררכיה בין חלקים שונים בתוכן.

בהקדמה לאשמורות שכתב מהרי"ץ (מארי יחיא בן יוסף צאלח, מגדולי חכמה תימן במאה הי"ח), המובאת ב"תכלאל", הסידור התימני, מופיעים הדברים הבאים: "יחרד המשכיל וילפת הנלבב החרד בלבו [...] בהתקרב יום הדין לפקוד עוונו עליו וה' למשפט ישב." בתקופה זו, של כפרה ותיקון, "(ו)נהגו לקום באשמורת האחרונה הלילה, שהיא עת רצון." מהרי"ץ מורה לומר לפחות י"ב סליחות, שניתן להוסיף עליהן אם יש זמן. הוא מציין גם פיוטי תוכחה נוספים וכן שמונה מזמורי תהלים שכדאי לומר בפתח הסליחות, רובם נאמרים גם בפסוקי דזמרה ביום כיפור, ועוסקים בחטא ובתשובה. סדר הסליחות שמהרי"ץ מורה לאמרו מבוסס על דברי האר"י. ניתן לומר, אם כן, כי הסליחות מזכירות מאוד את הסליחות הספרדיות, אולם נבדלות מהן בכמה נקודות, בנוסחי פיוטים, בהיבטים מסוימים בסדר וכן בניואנסים שהתקיימו בקהילות שונות בתימן. אמירת האשמורות אורכת בין שעה לשעתיים, בהתאם לכמות הפיוטים ופרקי התהלים הנאמרים ואופי התפילה בבית הכנסת.

הקלטה זו היא במסורת יהודי עדן. קהילת יהודי עיר הנמל עדן, בדרום תימן, הייתה קהילה יהודית עשירה יחסית. בבית הכנסת הגדול בעדן היו אלפיים מקומות ישיבה. בתרבות הקודש שלה לא היו הבדלים ניכרים בינה ובין קהילות אחרות תימן, אולם היותה עיר נמל, הממשק עם הבריטים ששלטו בתימן, האווירה העירונית וההגירה של יהודי מקהילות נוספות לעדן (הודו, בבל) הביאו לתהליכי מודרניזציה בקהילה זו.

המבצע של אשמורות אלו, "דורון יעקב", התפלל מ"מרפא לנפש", סליחות בנוסח ליוורנו, בשינויים והתאמות לנוסח יהודי תימן.