יפוצו אויביך

קשה להישאר אדישים למשמע הפיוט "יפוצו אויבך", שבמילותיו המרגשות ובנעימתו הנוגה מלווה את הוצאת ספר התורה ביום כיפור באיטליה. עם זאת, על מנת להבין את מלא המשמעות והייחודיות של הפיוט הזה, כדאי לעיין בו בתוך ההקשר הרחב של פיוטי הוצאת ספר תורה בחבל ארץ זה, החל מסוף המאה הארבע עשרה.

סדר הוצאת ספר תורה מארון הקודש הוא ביסודו טקס חגיגי שנועד בראש ובראשונה לכבד את ספרי התורה. פסוקים בולטים שנאמרים בטקס זה בחלק מהקהילות הם הפסוקים מספר במדבר (י, לה-לו), המצטטים את דברי משה רבנו בעת מסע ארון הברית ובעת חנייתו:

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל."

על יסוד הפסוקים הללו נתחברו באיטליה במשך השנים פיוטים רבים לסדר הוצאת ספר תורה. פיוטים אלה דומים זה לזה בתוכנם ובחריזתם, וניתן לראות אותם כז'אנר מיוחד למעמד זה. מתתיה בן יצחק מבולוניה, שחי במחצית השנייה של המאה ה־14, כתב פיוט שמתחיל במילים:

אפתח נא שפתי ואענה ברון
לאל חי אשיר בנסוע הארון
מהולל אקרא אל עת ישענו יואל
ובא לציון גואל נקרא אז בגרון.

המקובל הידוע ומחשב הקִצים הרב מרדכי דאטו (1502­

-1630), המוכר יותר בשמו העברי שלמה מן האדומים, הלחין נעימות פוליפוניות (בכמה קולות) מפוארות לפיוטיהם של מתתיה מבולוניה ושל הרב דאטו.

על מחברו וזמן כתיבתו של הפיוט שלפנינו, "יפוצו אויבך בנסוע הארון", איננו יודעים דבר, מלבד זה ששם המחבר היה "יואב", על פי האקרוסטיכון בבתי השיר. הוא נדפס לראשונה במחזור כמנהג הספרדים, ונציה שמ״ד (1584).

ללא ספק הוא שייך בתוכנו, במבנהו ובחריזתו לז'אנר הפיוטים שלעיל. עם זאת, הוא שונה מהם בכך שלחגיגיות של שאר פיוטי הז'אנר מתווספת נימה של תחינה וגעגוע. תרועת השיר המופיעה בכל פיוטי הז'אנר כבר בתחילת הפזמון ("אפתח נא שפתי") נדחית לסופו, לזמן נוחֹה של הארון ואולי, במרומז, לזמן נוחה של העם. קשה להתעלם מהמילים הבולטות "עמך" ו"חסידך" המדגישות בפני האלוקים את קרבתו של עם ישראל אליו ויוצרות אווירה של תפילה ותחינה. כמו כן, את תחושת הביטחון האופפת את שאר פיוטי הז'אנר מחליף התיאור "אורים ותומים כבראשונה", המדגיש את ההיעדר שלהם בזמן כתיבת הפיוט, והבית האחרון הוא תחינה מפורשת: "בעבור עבדך דוד... שלח משיחך" (מבוסס על פסוק מתהלים קלב י, הנאמר גם הוא בהוצאת ספר התורה). השילוב של חגיגיות ותחינה בטקסט יכול להסביר אולי מדוע נבחרה לו, או הולחנה עבורו, נעימתו הנוגה (סולם הנעימה הוא מינורי, משקלה משולש והטמפו שלו איטי) והקליטה (מבנה הנעימה הוא פריודה אחת פשוטה החוזרת שוב ושוב).