• עַל אַהֲבָתְךָ – השבת מסמלת את אהבת האל לברואיו ואהבת הברואים לאל. המלה אהבה מופיעה בקידוש ובתפילות השבת. • אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי – בקידוש שמקדשים על היין. • שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְׁבִיעִי – ר' יהודה הלוי מברך את השבת לשלום פעמיים מתוך שמחת המפגש המחודש עם השבת לה ציפה במשך ימות החול. • שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂה לָךְ כַּעֲבָדִים – ימי החול, ימי המעשה, הם כעבדים לשבת וטפלים ביחס אליה. • אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוֹדִים – העבודה בימות החול מרחיקה את המשורר מהשבת ושנתו נודדת מגעגועים לשבת, או שנפשו לא מוצאת מנוחה ומחשבתו נודדת במחשבות על השבת. ע"פ איוב ז, ד: אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף. • כֻּלָם בְּעֵינַי הֵם כְּיָמִים אֲחָדִים – מרוב ערגתו לשבת ימי השבוע חולפים מהר, כמסופר על יעקב אבינו שעבד שבע שנים על מנת לזכות ברחל (בראשית כט, כ): וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. • יוֹם שַׁעֲשׁוּעִים – השבת היא יום עונג ושמחה. • אֵצֵא בְּיוֹם רִאשׁוֹן... לַעֲרוֹךְ לְיוֹם שַׁבַּת הַמַּעֲרָכָה – כבר מיום ראשון מתחילה ההיערכות וההכנה לשבת הבאה, ומזכירים בו את השבת הבאה שכן ספירת הימים מתיחסת אף היא לשבת – יום ראשון נקרא יום אחד בשבת, יום ב' יום שני בשבת וכן הלאה. וכך מתואר במדרש (מכילתא יתרו פרשה ז): "זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד בשבת שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת. רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת". • כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם שָׂם הַבְּרָכָה – יום השבת הוא מקור הברכה לעולם, והלשון פה היא רמז למרה, שם נצטוו בני ישראל על מצוות השבת (שמות טו, כה): שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. • אַתָה מְנַת חֶלְקִי מִכָּל יְגִיעִי – השבת היא מנוחתו ונחמתו של האדם מכל עמלו, עפ"י תהלים טז, ה: ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. • מָאוֹר לְיוֹם קָדְשִׁי מֵאוֹר קְדוֹשִׁי – הקב"ה חשב לגנוז את אור הבריאה והשאירה לכבוד השבת, כמתואר במדרש (בראשית רבה פרשה יא): "ויברך אלוהים, ביקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד [זה הוא שכתוב] ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה". • יָרֵחַ וְכוֹכָבִים קִנְּאוּ בְשִׁמְשִׁי – השמש היא השבת המאירה, הירח והכוכבים הם ימות השבוע, המקנאים ומתבטלים אל מול השבת. • מַה לִי לְיוֹם שֵׁנִי אוֹ לַשְּׁלִישִׁי – אין משמעות לימים אלה בפני עצמם אלא כימים שאור השמש השבת מוקרן אליהם. • יַסְתִּיר מְאוֹרוֹתָיו יוֹם הָרְבִיעִי – גם יום רביעי, שבו נבראו המאורות, אינו מאיר אלא רק בזיקה לשבת – אור השבת מאיר עד יום שלישי ומיום רביעי כבר מחכים לאור השבת הבאה, עפ"י בבלי פסחים קו, ע"א: "אמרי בני [אמרו בניו של] רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך בכל השבת [השבוע] כולו. ועד כמה? – אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת". מי שלא הבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל עד יום שלישי בערב שעד אז מרגישים עדיין את השבת הקודמת. • אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי – ימי השבוע מדומים לגלות והשבת לגאולה – ביום חמישי מתחילים להרגיש ולשמוע את בשורת הגאולה של השבת המתקרבת. הלשון עפ"י ישעיהו נב, ז: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • כִּי מָחֳרָת יִהְיֶה חֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי – הבשורה והידיעה כי מחר בערב תיכנס השבת, מנחמת. • יוֹם לַעֲבוֹדָתִי עֶרֶב לְחָפְשִׁי – ביום שישי בבוקר עדיין עובדים אך בערב כבר יוצאים לחופשה מעבדות ימי השבוע. ומרמז לעבד עברי שבשנת השבע, שנת השמיטה, יוצא לחופשי (שמות כא, א): שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. ומדמה את ימות השבוע לשש שנות העבדות ואת השבת לשנת השבע בה יוצאים עבדים לחופשי. • קָרוּא אֱלֵי שֻׁלְחָן – אהיה קרוא ומזומן לשולחן הערוך לכבוד שבת. • מַלְכִּי וְרוֹעִי – הקב"ה המכונה רועה, המגן ודואג לצאנו, עם ישראל, הלשון עפ"י תהלים כג, א: ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. • אֶמְצָא לְיוֹם שִׁשִּׁי נַפְשִׁי שְׂמֵחָה – על אף שעובד ביום השישי נפשו שמחה ומצפה לקראת השבת. • כִּי קָרְבָה אֵלַי עֵת הַמְנוּחָה – יום השבת, שהביא את המנוחה לעולם. על כך רש"י לבראשית ב, ב: "ויכל אלהים ביום השביעי – מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה". • אִם נָע וָנָד אֵלֵךְ אֶמְצָא מְנוּחָה – בשבת המתקרבת אנוח מנדודי. • עֶרֶב וְאֶשְׁכְּחָה נוֹדִי וְנוֹעִי – כשמעריב היום שוכח מנדודיו מכילתא פרשה ז: שבות ממחשבת עבודה ואומר אם תשיב משבת רגליך ואומר אז תתענג על יי'. • מַה נָעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – עת בין השמשות (הזמן שהוא ספק יום ספק לילה) נעימה שאז מתחיל להרגיש את השבת עצמה. • לִרְאוֹת בְּיוֹם שַׁבַּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת – עם כניסת השבת מקבלים מאור פנים, עפ"י בראשית רבה פרשה יא: "ויברך אלוהים, ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת". • גִילוּ בְּתַפּוּחִים הַרְבּוּ אֲשִׁישׁוֹת – אשישות הן מיני מאכל. בשבת מתענגים ושמחים במאכלים מיוחדים. הלשון עפ"י שיר השירים ב, ה: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים. • זֶה יוֹם מְנוּחָה זֶה דּוֹדִי וְרֵעִי – השבת היא הזמן בו נפגשים הרעיה והדוד, האדם עם האל. הלשון עפ"י שיר השירים ה, טז: חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. • אָשִׁיר לְךָ שַׁבַּת שִׁיר הַיְדִידוֹת – אשיר לשבת שיר אהבה, עפ"י תהלים מה, א: מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת. השבת היא בת הזוג של ישראל ובשבת, עת האיחוד, שר לה בן הזוג שירי אהבה. על פי בראשית רבה פרשה יא: "תני [שונה] ר"ש בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקב"ה: רבש"ע, לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. א"ל הקב"ה, כנסת ישראל היא בן זוגך". • גַם יָאֲתָה לָךְ אַתְ – גם נאה לך השיר שאשיר לך. • יוֹם הַחֲמוּדוֹת – מלשון נחמד ויקר. • יוֹם תַעֲנוּגִים יוֹם שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת – השבת היא יום עונג ומצווים לאכול בו שלוש סעודות. • תַּעֲנוּג לְשֻׁלְחָנִי תַּעֲנוּג יְצוּעִי – תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד בתניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו. מקיום עונג שבת נעשה על ידי סעודות השבת והתיחדות בני הזוג. • עִמָּךְ מְקוֹר תּוֹרָה עִמָּךְ נְהוֹרָא – הקב"ה הוא מקור התורה ומקור האור השורה עמנו בשבת, עפ"י תהלים לו, י: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר; ודניאל ב, כב: ונהירא (וּנְהוֹרָא) עִמֵּהּ שְׁרֵא (והאורה שוכנת עמו). • יָמִים לְפָנַיִךְ אֶל מוּל מְנוֹרָה – במנורת המקדש כל שלהבות הנרות פונות לנר האמצעי. בדומה כך מדמה המשורר את השבת כיום המרכזי – שלשת הימים הראשונים של השבוע עליהם מקרינה את אורה השבת שעברה ושלושת הימים האחרונים מאירים מהציפיה לשבת הבאה. • כִּי לַיְהוּדִים אַתְּ שִׂמְחָה וְאוֹרָה – השבת היא מקור השמחה והאור. הלשון עפ"י אסתר ח, טז: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר. • אַתָּה כְלִיל רֹאשִׁי וּצְמִיד זְרוֹעִי – השבת היא הכתר לראשנו והצמיד לזרוענו והם סמל לברית בין בני הזוג, כמו השבת שהיא אות לברית בין כנסת ישראל והקב"ה. וכן מובא בתפילת שחרית של שבת: כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת.
|