ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יונה מה תהגי / ר' יהודה הלוי יוֹנָה מָה תֶּהְגִּי וּמַה תֶּהֱמִי חַגַּיִךְ חָגִּי נִדְרֵךְ שַׁלְּמִי הַעוֹד לִי תִקְוָה לָצֵאת מִשְּׁבִי וּלְהַשִׂיג תַאְוָה עַל הַר הַצְּבִי תִּרְאוּנִי דָוָה מִנֹּד אוֹהֲבִי לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי עוֹד נָעֳמִי וְלוּ יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּדְּרוֹר לָעוּף אֶל תִּלִּי לִקְרֹא לִי דְרוֹר וַעְפַר הֵיכָלִי אֶרְקַח מָר דְּרוֹר אֶשַּׁק מֵאַהְבָה מִדְרַךְ פַּעֲמִי דַּיֵּךְ כִּי מַלְכֵּךְ יָגֵן בַּעֲדֵךְ וּבְאֶרֶץ חָשְׁכֵּךְ יָכִין צַעֲדֵךְ שׁוֹפָר אֶל חִכֵּךְ כִּי בָא מוֹעֲדֵךְ דַבְּרִי עַל לִבֵּךְ נַחֲמִי נַחֲמִי הַשָּׂם אֶת פָּנַי אֶל עֵבֶר פְּנֵי הַדְרַת הַר סִינַי וּמְקוֹם הַסְּנֶה יַשְׁמִיעַ אָזְנַי מֵיטַב מַעֲנֶה אֶבְטַח בַּה' כִּי יָדַע שְׁמִי |
|
'יונה מה תהגי' נתחבר כפיוט מסוג 'אהבה' [ = פיוט לברכת 'הבוחר בעמו ישראל באהבה' המטרימה את קריאת שמע של שחרית] לסוכות בידי רבי יהודה הלוי (מגדולי משוררי ספרד, 1075 לכל המאוחר, ספרד – 1141 לכל המוקדם, כנראה בארץ ישראל), החתום בשמו בראשי המחרוזות. הפיוט מושר עד עצם היום הזה בסוכות בקרב קהילות יהודי בבל (עיראק), ומשמש גם כסליחה ליום הכיפורים בתפילתם של יהודי תימן. כמקובל בדרך כלל בפיוטי 'אהבה', אף נושאו של פיוטנו הוא יחסי האהבה שבין כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא; אהבה זו גוברת כאן על תחושת הניתוק הזמנית שבין שני האהובים: כנגד חששה של כנסת ישראל, השואלת "הַעוֹד לִי תִקְוָה / לָצֵאת מִשְּׁבִי // וּלְהַשִׂיג תַאְוָה / עַל הַר הַצְּבִי", מבטיח לה המשורר, המדבר ספק מגרונו שלו ספק מגרונו של האלוהים – "דַּיֵּךְ כִּי מַלְכֵּךְ / יָגֵן בַּעֲדֵךְ // וּבְאֶרֶץ חָשְׁכֵּךְ / יָכִין צַעֲדֵךְ". אולם מתחת לפני השטח הגלויים של הפיוט, בהם נרקמת כאמור מערכת היחסים של הכלל – עם ישראל – עם אלוהיו, אפשר שרוחשים גם זרמים אישיים יותר, של הפרט-המשורר, רבי יהודה הלוי עצמו; כידוע, ריה"ל לא רק כתב שירי געגועים לציון ("ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך"), אלא אף ניסה לעלות אליה; קורותיו של ניסיון זה ידועים לנו כיום עד לשלב האחרון של שהותו במצרים, בטרם עלה כנראה על אוניה לארץ ישראל, ויצא למסע שאין אנו יודעים כיצד הסתיים. הפיוט שלפנינו מדגיש את העלייה לרגל כביטוי לחידוש ברית האהבה והנחמה שבין ישראל והקדוש ברוך הוא – "יוֹנָה מָה תֶּהְגִּי / וּמַה תֶּהֱמִי // חַגַּיִךְ חָגִּי / נִדְרֵךְ שַׁלְּמִי"; הקריאה "חַגַּיִךְ חָגִּי" אינה יכולה להתפרש אלא כמתייחסת לעלייה לרגל, הן בזיקה לקרבן חגיגה המוקרב על ידי העולים למקדש בשלושת הרגלים, והן בזיקה למונח המוסלמי המקביל (חאג'), שהיה ידוע למשוררי ספרד. אך צירוף זה הוא גם שיבוץ חלקי של פסוק מן המקרא (נחום ב, א) – "חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ" – בו קורא הנביא לישראל להקריב את קרבנותיהם ללא דאגה, שכן הצרה שבה היו נתונים עומדת לחלוף מן העולם ("כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל"). את חיבתו המיוחדת של ריה"ל לפסוק זה – אשר שימש אותו גם בשלושה פיוטים אחרים ('ירושלים למוגיך', 'יפה מה טובו' ו'איראה היום במקדש') – ניתן אולי להסביר דווקא באמצעות המילה המופיעה בפסוק אך חסרה בפיוטנו: "יְהוּדָה", כשמו הפרטי של המשורר. אותה מילה שציינה במקרא ובפני השטח של הפיוט את העם כולו, אפשר שמשמשת כאן עבור המשורר כמין קריאת עידוד אישית לעלייה לרגל, כביכול קורא המשורר את הפסוק עליו עצמו – וכורך בזה את כיסופי הכלל והפרט גם יחד. |
| • יוֹנָה - עם ישראל, לפי הפסוק משיר השירים ה, ב פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי... וכן שם ו, ט אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, הנדרשים לפי דרשתו של ר' עקיבא לגבי עם ישראל. • מַה תֶּהֱגִּי וּמַה תֶּהֱמִי - מדוע את הומה ומשמיעה קול? מה טורד אותך ומקשה עלייך? לפי ישעיהו נט, י:א נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ. ייתכן שגם המשכו של הפסוק מהדהד בשיבוץ. וראו גם ישעיה לח, יד. • חַגָּיִךְ חֹגִּי נִדְרֵךְ שַׁלְּמִי - קיימי את חובותייך לאל ואל תבטאי רק את כאבך הפנימי. חגיגת החג ותשלום הנדרים מתבצעים באופן מלא במקדש, וכאן כבר נרמז המתח שבין מצב העם לבין מימוש האידיאל הדתי. • יַעַן - כי. • אֲנִי ה' וְאַתֶּם עַמִּי - לפי הושע ב, א וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי. • הַעוֹד לִי תִקְוָה - האם יש לי עדיין סיכוי, תקוה. • וּלְהַשִׂיג תַאֲוָה - לממש את כיסופי לשוב. • אֶל הַר הַצְּבִי - הר התפארת, שהוא ציון, לפי דניאל יא, מה. • תִּרְאוּנִי דַאֲבָה - ראו שאני מלאת צער. • מִנּוֹד אוֹהֲבִי - משום שאוהבי, הקב"ה, נדד ממני ונטשני. • לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי עוֹד נָעֳמִי - למה תתייחסו אלי כאילו קיומי נעים. זהו שיבוץ מדברי נעמי לתושבי בית לחם עם שובה לארץ ישראל (רות א, כ): וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. באמצעות שיבוץ הפסוק מוחרף כאן המתח בין מצבה של ציון בפועל, לבין מצבה המיוחל. • וְלוּ יֻתַן לִי אֵבֶר כַּדְרוֹר - ולואי שהיתה לי כנף כמו לציפור דרור. • לָעוּף אֶל תִּלִּי - והייתי עף אל ההר שלי, הר הבית. בדרך כלל תל מציין הר חרב, כמו בפסוק האמור בהריסת העיר הנידחת בדברים יג, יז וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. • הַר מוֹר דְּרוֹר - הר הבית, לפי דרשת הפסוק משיר השירים ד, ו "...אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה"; ובמדרש תנחומא וירא, ג: "'אלך לי אל הר המור' - זה בית המקדש שהיו מקריבין בו מור, 'ואל גבעת הלבונה' - זו ירושלים שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה." • וְעָפָר הֵיכָלִי - ואל עפרו של מקדשי החרב. • אֶרְקַח מוֹר דְּרוֹר - אכין בשמים (וניתן אף לפרש: מעפר המקדש), כפי מלאכתם של הכהנים בדברי הימים א ט, ל שהיו רוקחי המרקחת לבשמים; מוֹר דְּרוֹר הם שמות של בשמים מן הקטורת, לפי שמות ל, כג וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן. • אֶשַּׁק מֵאַהֲבָה מִדְרַךְ פַּעֲמִי - מרוב אהבתי לאל ולמקדשי אשק את מקום צעדי, בדרכי לציון. • דַּיֵּךְ כִּי מַלְכֵּךְ מָגֵן בַּעֲדֵךְ - הסתפקי בכך שמלכך מגן עלייך בגלות. • וּבְאֶרֶץ חֶשְׁכֵּךְ - בגלותך. • יָכִין - יכונן ויבסס. • שׁוֹפָר אֶל חִכֵּךְ - יקרב אלייך את הגאולה, אז ייתקע בשופר גדול. • כִּי בָא מוֹעֲדֵךְ - כי הגיעה עת הגאולה, כפי שנאמר בתהלים קב, יד אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. • דַבְּרִי עַל לִבֵּךְ נַחֲמִי נַחֲמִי - הרגיעי ונחמי את עצמך, על דרך נבואת ישעיהו מ, א-ב נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ. • הַשָּׂם אֶת פָּנַי אֶל... פְּנֵי... סִינַי וּמְקוֹם הַסְּנֶה - הנושא את פני וזוכר את הר סיני, את מעמדי התגלות האל אל עמו. • אָעִיר רְנָנַי - אעורר את שירתי. • מִטּוֹב מַעֲנֶה -כמענה לטובה שאקבל מאת ה'. • כִּי יָדַע שְׁמִי - הזוכר אותי. השיבוץ הוא מתהלים צא, יד: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. ואולי יש כאן גם הדהוד של הפסוק הבא: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. |
| כותר |
יונה מה תהגי |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;סוכות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
