כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
חידון: מה אתם יודעים על רחל המשוררת?
לכתבה בבלוג הספרייה
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
|
אליכם קהל עדה / ר' אהרון אליהו אֲלֵיכֶם קְהַל עֵדָה וְיִשְׂרָאֵל אַגִּיד אוֹתוֹת נוֹרָאוֹת בְּיוֹם כָּאֵל מַה שֶּׁאֵרַע לָאָבוֹת, עַבְדֵי הָאֵל אֶל הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים שְׁנֵי סְגָנֵי כְהֻנָּה נִפְקְדוּ כְאֶחָד, בְּיוֹם חֲתֻנָּה בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ הַדָּת נְתוּנָה גָּזַר וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן רָאָה אָב קָדוֹשׁ וְשָׂם יָד עַל שָׂפָה קִבֵּל אִמְרַת אֱלֹהַּ צְרוּפָה וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן נָשׂא לֹא נָשָׂא פְּנֵי מֹשֶׁה רַבָּן בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה עַל הַקָּרְבָּן קָשֶׁה סִלּוּקָן לְפָנָיו כְּחָרְבָּן אֲבָל נִתְקַדַּשׁ עַל בְּנֵי אַהֲרֹן חֲרֹד לִבִּי חֲרֹד וּשְׁפֹךְ דְּמָעוֹת עַל חֲסִידֵי עֶלְיוֹן פָּרְעוּ פְרָעוֹת מִי יָשׁוּב עוֹד לְהַנְעִים אֵל דֵּעוֹת אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן זִכְרוּ אֵלֶּה וְעִמְדוּ עַל עָמְדְכֶם לִבְכּוֹת עַל בְּנֵי עֶלְיוֹן מוֹשִׁיעֲכֶם וְלֹא תּוֹרִידוּ דִמְעָה עַל בְּנֵיכֶם יָצָא הַקֶּצֶף עַל בְּנֵי אַהֲרֹן קְחוּ דְּבָרִים וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם שַׁלְּמוּ פָרִים עַל גַּב מִזְבְּחוֹתֵיכֶם קַטֵּר תְּקַטְּרוּן בְּיוֹם כַּלּוֹתְכֶם וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן |
| הפיוט עוסק במיתתם של שני בני אהרן, נדב ואביהוא, שמתו ביום חנוכת המשכן, והוא מושר פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים. בתפלת שחרית של יום הכיפורים קוראים בתורה בפרשת "אחרי מות" (ויקרא, טז-יח), המתארת את עבודת יום הכיפורים בבית המקדש. הפרשה פותחת בתיאור מיתתם של נדב ואביהוא: וַיְדַבֵּר ד' אֶל משֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ד' וַיָּמֻתוּ. לפני תחילת הקריאה בתורה שרים את הפיוט הזה, המעורר את הלבבות לתשובה ולחשבון נפש. |
| • הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי אַהֲרֹן - שני בניו של אהרן הכהן, נדב ואביהוא, מתו ביום חנוכת המשכן, כמתואר בספר ויקרא י, א-ב (ובמקומות נוספים): וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ד' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ד'. • סְגָנֵי כְהֻנָּה - נדב ואביהוא היו סגניו של אהרן אביהם שהיה הכהן הגדול • נִפְקְדוּ כְאֶחָד - מתו שניהם ביחד, באותו רגע • בְּיוֹם חֲתֻנָּה - יום חנוכת המשכן, המסמל את הברית בין הדוד והרעיה, כנסת ישראל • בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ - הקב"ה מדקדק דווקא עם קרוביו, עם הצדיקים, כחוט השערה, וכך מתקדש שמו של ד' בקרב העם - הכהנים, הקרובים אל ד' יותר מאשר שאר העם, חייבים להקפיד הקפדה יתרה בקיום המצוות ולקדש בכך את שמו של ד'. הדברים לקוחים ממלותיו של משה רבנו לאהרן אחיו לאחר מות שני בניו: וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (ויקרא י, ג) • הַדָּת נְתוּנָה - זהו המשפט שנחרץ; ע"פ הלשון המופיעה לאורך מגילת אסתר בצורות שונות, למשל: וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה • גָּזַר וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן - הקב"ה גזר, החליט שעל בני אהרן למות • רָאָה אָב קָדוֹשׁ וְשָׂם יָד עַל שָׂפָה - אהרן קיבל בשתיקה את מות בניו ולא התרעם על כך, ע"פ הכתוב בויקרא י, ג: וַיִּדֹּם אַהֲרֹן • אִמְרַת אֱלֹהַּ צְרוּפָה - דברי ד' טהורים ואמתיים ככסף צרוף; משלי ל, ה: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּו.ֹ • וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ - לאחר מות נדב ואביהוא, ציוה הקב"ה על אהרן ושני בניו הנותרים, אלעזר ואיתמר, שלא ינהגו מנהגי אבלות, אלא כל העם הם אשר יתאבלו ויבכו על האסון: וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ (ויקרא י, ו). • נָשׂא לֹא נָשָׂא פְּנֵי מֹשֶׁה רַבָּן - הקב"ה לא "התחשב" כביכול במשה שהיה הקרוב אליו ביותר ולא מחל לבני אהרן דווקא בשל מעמדם הרם. • בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה - לשון הפסוק בויקרא י, ב: וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם, ורבו הפירושים מה היה חטאם - האם האש הזרה היתה אש שנלקחה לא מן המזבח, כפי שהיה צריך לעשות, או שמא הדליקו את האש בעצמם, ועל כך עוד פירושים רבים. • קָשֶׁה סִלּוּקָן לְפָנָיו כְּחָרְבָּן - מיתתם היתה שקולה לחורבן בית המקדש. • נִתְקַדַּשׁ עַל בְּנֵי אַהֲרֹן - שמו של הקב"ה נתקדש ע"י דין הצדק שעשה דווקא עם קרוביו, בני אהרן. • חֲרֹד - מלשון פחד וחרדה • חֲסִידֵי עֶלְיוֹן - בדרגת חסידות עליונה, חסידיו של האל שהוא עליון, והכוונה כאן לאהרן ולבניו. • פָּרְעוּ פְרָעוֹת - ע"פ שירת דבורה (שופטים ה, ב): בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם. הכוונה כאן לפרעות שבאו על ראשם של אהרן ובניו, שהיו חסידי עליון. • אֵל דֵּעוֹת - הקב"ה יודע כל: כִּי אֵל דֵּעוֹת ד' (שמואל א ב, ג). • יָצָא הַקֶּצֶף - יצא כעס מלפני ד': כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ד' הֵחֵל הַנָּגֶף (ויקרא י, ו). • קְחוּ דְּבָרִים... שַׁלְּמוּ פָרִים עַל גַּב מִזְבְּחוֹתֵיכֶם - הקב"ה חפץ בדברי וידוי וחרטה ולא בקרבנות לבדם, ללא חרטה ותפילה. התפילה מחליפה את מקום הקרבנות מאז שבטלו: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ד' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג). • וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם - יואל ב, יג: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ד' אֱלֹקֵיכֶם. • בְּיוֹם כַּלּוֹתְכֶם - ביום בו נסתיימה הקמת המשכן נצטוו אהרן ובניו להקריב קרבנות עבורם ועבור העם, ואת החלב (החלק המכסה את המעיים) וחלקים אחרים הקטירו על גבי המזבח. חלבם של נדב ואביהוא הוא כקרבן המכפר על חטאם של בני ישראל. |
| כותר |
אליכם קהל עדה |
|---|---|
| מעגל השנה |
יום כיפור;ימים נוראים |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי אַהֲרֹן - שני בניו של אהרן הכהן, נדב ואביהוא, מתו ביום חנוכת המשכן, כמתואר בספר ויקרא י, א-ב (ובמקומות נוספים): וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ד' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ד'. • סְגָנֵי כְהֻנָּה - נדב ואביהוא היו סגניו של אהרן אביהם שהיה הכהן הגדול • נִפְקְדוּ כְאֶחָד - מתו שניהם ביחד, באותו רגע • בְּיוֹם חֲתֻנָּה - יום חנוכת המשכן, המסמל את הברית בין הדוד והרעיה, כנסת ישראל • בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ - הקב"ה מדקדק דווקא עם קרוביו, עם הצדיקים, כחוט השערה, וכך מתקדש שמו של ד' בקרב העם - הכהנים, הקרובים אל ד' יותר מאשר שאר העם, חייבים להקפיד הקפדה יתרה בקיום המצוות ולקדש בכך את שמו של ד'. הדברים לקוחים ממלותיו של משה רבנו לאהרן אחיו לאחר מות שני בניו: וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (ויקרא י, ג) • הַדָּת נְתוּנָה - זהו המשפט שנחרץ; ע"פ הלשון המופיעה לאורך מגילת אסתר בצורות שונות, למשל: וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה • גָּזַר וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן - הקב"ה גזר, החליט שעל בני אהרן למות • רָאָה אָב קָדוֹשׁ וְשָׂם יָד עַל שָׂפָה - אהרן קיבל בשתיקה את מות בניו ולא התרעם על כך, ע"פ הכתוב בויקרא י, ג: וַיִּדֹּם אַהֲרֹן • אִמְרַת אֱלֹהַּ צְרוּפָה - דברי ד' טהורים ואמתיים ככסף צרוף; משלי ל, ה: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּו.ֹ • וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ - לאחר מות נדב ואביהוא, ציוה הקב"ה על אהרן ושני בניו הנותרים, אלעזר ואיתמר, שלא ינהגו מנהגי אבלות, אלא כל העם הם אשר יתאבלו ויבכו על האסון: וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ (ויקרא י, ו). • נָשׂא לֹא נָשָׂא פְּנֵי מֹשֶׁה רַבָּן - הקב"ה לא "התחשב" כביכול במשה שהיה הקרוב אליו ביותר ולא מחל לבני אהרן דווקא בשל מעמדם הרם. • בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה - לשון הפסוק בויקרא י, ב: וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם, ורבו הפירושים מה היה חטאם - האם האש הזרה היתה אש שנלקחה לא מן המזבח, כפי שהיה צריך לעשות, או שמא הדליקו את האש בעצמם, ועל כך עוד פירושים רבים. • קָשֶׁה סִלּוּקָן לְפָנָיו כְּחָרְבָּן - מיתתם היתה שקולה לחורבן בית המקדש. • נִתְקַדַּשׁ עַל בְּנֵי אַהֲרֹן - שמו של הקב"ה נתקדש ע"י דין הצדק שעשה דווקא עם קרוביו, בני אהרן. • חֲרֹד - מלשון פחד וחרדה • חֲסִידֵי עֶלְיוֹן - בדרגת חסידות עליונה, חסידיו של האל שהוא עליון, והכוונה כאן לאהרן ולבניו. • פָּרְעוּ פְרָעוֹת - ע"פ שירת דבורה (שופטים ה, ב): בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם. הכוונה כאן לפרעות שבאו על ראשם של אהרן ובניו, שהיו חסידי עליון. • אֵל דֵּעוֹת - הקב"ה יודע כל: כִּי אֵל דֵּעוֹת ד' (שמואל א ב, ג). • יָצָא הַקֶּצֶף - יצא כעס מלפני ד': כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ד' הֵחֵל הַנָּגֶף (ויקרא י, ו). • קְחוּ דְּבָרִים... שַׁלְּמוּ פָרִים עַל גַּב מִזְבְּחוֹתֵיכֶם - הקב"ה חפץ בדברי וידוי וחרטה ולא בקרבנות לבדם, ללא חרטה ותפילה. התפילה מחליפה את מקום הקרבנות מאז שבטלו: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ד' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג). • וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם - יואל ב, יג: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ד' אֱלֹקֵיכֶם. • בְּיוֹם כַּלּוֹתְכֶם - ביום בו נסתיימה הקמת המשכן נצטוו אהרן ובניו להקריב קרבנות עבורם ועבור העם, ואת החלב (החלק המכסה את המעיים) וחלקים אחרים הקטירו על גבי המזבח. חלבם של נדב ואביהוא הוא כקרבן המכפר על חטאם של בני ישראל.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
