נזכה לכל ברכות בשבעת ימי סוכות

יוֹם הָרִאשׁוֹן נִתְחַסֵּד, בַּחֶסֶד שֶׁבַּחֶסֶד - שבעת ימי חג הסוכות נתפסו בקבלת האר"י (ר' יצחק לוריא, מגדולי המקובלים) כימים שאליהם מתלקטים ובאים כל החסדים שבספירות (אופני ההתגלות של הבורא בעולם) האחרות, והפייטן מבקש מהאל שירעיף על עמו מן החסד המיוחד של יומו הראשון של חג הסוכות - המכונה כאן "חסד שבחסד" (לפי קבלת האר"י, בכל ספירה מן העשר נכללות כל עשר הספירות האחרות, וכאן הכוונה לספירת החסד שבספירת החסד) ומוגדר אצל ר' חיים ויטאל כ"החסד הגדול שבכולן".

צוּרֵי בֵּיתָךְ תְּיַסֵּד, תִּבְנֶה תָּאִים וּלְשָׁכוֹת - בנה יסודות ("צורי") בית המקדש, ובו תאים ולשכות, כפי שהיה במקדש הראשון והשני (מסכת מדות ד, ג), וכפי שמובטח בנבואת יחזקאל ביחס למקדש השלישי (יחזקאל מ, י ואילך).

נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת - בקשה לקבלת הברכה בימי החג. שורה זו חותמת כל בית ובית בפיוט.

יוֹם הַשֵּׁנִי נָאִירָה, בַּחֶסֶד שֶׁבַּגְּבוּרָה - היום השני של החג מתקשר ליום השני בבריאת העולם, שבו נברא האור ("נאירה"). הפייטן ממשיך ומבקש מהאל שיאיר את היום השני של החג בחסד המיוחד ליום, המכונה "חסד שבגבורה" (ספירת החסד שבספירת הגבורה).

חַי הָשֵׁב הָעֲטָרָה, לִגְבֶרֶת מַמְלָכוֹת - "חי" הוא כינויו של האל ("חי העולמים") והפייטן מבקש מהאל שיחזיר את המלוכה ("עטרה") לעם ישראל ("גברת ממלכות", ע"פ ישעיה מז, ה, שבו "גברת ממלכות" היא דווקא מלכות בבל). כך בפשט. אכן, לבקשה זו רובד קבלי: ה"עטרה" ("עטרא דגבורות" בלשונו של האר"י) היא חלק מספירת הדעת (המייצגת את החיבור בין המוח והלב) ו"גברת ממלכות" היא ספירת המלכות (המייצגת את השלטון על שאר הספירות ואת ההוצאה לפועל של הגלום בהן), והפייטן מבקש שבימי הסוכות יעשה איחוד שמיימי בין ספירות אלו.

יוֹם שְׁלִישִׁי מִשְׁמֶרֶת, חֶסֶד שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת - יום שלישי, שבו נבראו היבשה ומקווה המים ובו נאמר פעמיים "כי טוב", נקרא כאן "משמרת", והפייטן מבקש שיתגלה החסד המיוחד של היום, "חסד שבתפארת" (ספירת החסד שבספירת התפארת).

אֲיֻמָּה הַנֶּהֱדֶרֶת, בּוֹ פָּנֶיהָ סוֹכֵכוֹת - בפשט "איומה הנהדרת" הוא כינויי לאומה היהודית (ע"פ שיר השירים ו, י), הסוככת פניה באל ומתגוננת בצלו (ע"פ תהלים כז, ה). אך גם לבקשה זו יש רובד נסתר: הסוכה היא היד המחבקת של ה'. באמצעותה הוא מחבק את הצד הנקבי אל חיקו, ובחיק הצד הנקבי טומן (סוכך) את פניו.

יוֹם רְבִיעִי לִי אוֹר צַח, הַחֶסֶד שֶׁבַּנֶּצַח - יום רביעי הוא יום בריאת המאורות, ולכן הוא יום של "אור צח", שבו צריך להתגלות החסד המתאים ליום זה, הוא "חסד שבנצח".

לִרְצוֹן אוֹר הַמֵּצַח, נַפְשׁוֹתֵינוּ נִמְשָׁכוֹת - הפייטן משתמש כאן במונחים הקבליים מספרות הזוהר "אור המצח" ו"רצון", שבקבלת האר"י נתקשרו זה בזה, כאשר במצח מתגלים סודות עילאיים שאליהם נכספת נפש המחבר.

יוֹם חֲמִישִׁי הַבָּהִיר, חֶסֶד שֶׁבַּהוֹד יַזְהִיר - הפייטן מבקש שביום החמישי של החג יתגלה "חסד שבהוד". אין לדעת מדוע קרא הפייטן דווקא ליום זה "הבהיר".

צוּרִי בְּאוֹרְךָ תַּנְהִיר, אֶת כָּל עֵינוֹת חֲשׁוּכוֹת - בקשה שה' ("צורי") יאיר באורו את העיניים החשוכות של בני עמו, כלומר: ישמח אותם בבשורת הגאולה (ע"פ ישעיה מב, ז).

יוֹם הַשִּׁשִּׁי יִתְגַּלֶּה, חֶסֶד יְסוֹד הַמְּעֻלֶּה - ביום השישי של החג, כך לפי הפייטן, צריך להתגלות ה"חסד שביסוד", שהיא ספירת החסד של יום זה לפי קבלת האר"י.

אֶל גִּבּוֹר עוֹשֶׂה פֶלֶא, עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ מְחַכּוֹת - "אל גיבור" ו"עושה פלא" הם כינוייו של האל (ישעיה י, כא ותהלים עז, טו, בהתאמה), והפייטן קובע שעיני כל הברואים מצפות להתגלוּת גבורתו ונפלאותיו.

יוֹם שְׁבִיעִי לָנוּ בָּא, חֶסֶד מַלְכוּת בְּחִבָּה - היום השביעי של חג הסוכות הוא היום האחרון של החג ויום טוב, והחל מתקופת הגאונים הוא מוכר בשם "הושענא רבה" ('הושענא גדולה'), והפייטן מבקש שביום זה יתגלה ה"חסד שבמלכות".

בִּרְצוֹנְךָ אֶל הֵיטִיבָה, לְבָבוֹת בָּךְ תְּמוּכוֹת - הפייטן משבץ כאן פסוק מתהלים, "היטיבה ברצונך את ציון" (נא, כ), והוא משתמש בו כבקשה להיטיב לכל אותם אנשים ונשים ("לבבות") הנסמכים על ה' ("בך תמוכות").

יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, רָחֵל בּוֹ הִיא חוֹבֶרֶת - בתורה נקרא החג שבא מיד אחרי סוכות בשם "שמיני עצרת" האר"י ראה ביום זה את השיא של חגי תשרי וכיום שבו נשלם התיקון שבמהלכו מתחברים זה עם זה "רחל" ו"יעקב", שהם ייצוגים סמליים לצדדים שונים בהתגלות האלוהות בעולם, וכך מביאים את המציאות לתיקונה הסופי.

בַּעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, יַחַד הֵמָה עֲרוּכוֹת. - "עטרת תפארת" נזכר בישעיה (סב, ג) בנבואה המתארת את האיחוד המחודש והנצחי בין ישראל ובין אלוהיו, שבו עם ישראל נעשה "עטרת תפארת וצניף מלוכה" ביד ה'. ברובד הקבלי יש להעיר ש"תפארת" הוא גם כינויו של "יעקב", ונראה שהפייטן משתמש בשיבוץ זה כדי לתאר שנית את החיבור בין "יעקב" ו"רחל" שנזכר בשורה הקודמת של הבית.

יוֹם זֶה עָשָׂה ה', לְיִשְׂרָאֵל אֱמוּנַי - יום זה הוא יום שמיני עצרת, ואותו עשה ה' לעם ישראל בלבד ("ישראל אמוני"), כמאמר חז"ל, שלפיו כל ימי חג הסוכות הם ימים אוניברסליים, בעוד יום שמיני עצרת הוא חג לישראל לבדם (בבלי סוכה, נה, ע"ב).

אֶשְׂמַח בּוֹ בְּהֶגְיוֹנַי, יוֹם זֶה הוּא רַב בְּרָכוֹת - "אשמח בו", ביום שמיני עצרת, שהוא יום השיא של חגי תשרי, "בהגיוני" - באמירותיי (מן השורש הג"ה. ראה בפירוש רד"ק לתהלים יט, טו), שכן "יום זה רב ברכות" - שאליו מתלקטים כל החסדים והברכות, כאמור.

נִזְכֶּה לְכָל בְּרָכוֹת, בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת.