• אֲנִי עַבְדֶּךָ – כמו שמעיד עצמו משורר תהלים במזמור קטז, טז ...כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אַנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ. • עַל אֲשֶׁר טוֹבוֹת גְּמַלְתָּנִי – המשורר מודה לאל העושה ברוב חסדיו טובות עם האדם, גם כשאינו ראוי לכך. מהדהד את דברי שאול המלך אל דוד (שמואל א כד, יח): צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה, וכן את הנאמר במשלי (לא, יב) בפרק הידוע בשם "אשת חיל": גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כּל יְמֵי חַיֶּיהָ. • בְּרֹב חַסְדֶּךָ – אולי לפי תהלים ה, ח וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ. • צוּר – סלע, כינוי לאל המבליט את עוצמתו. • שִׂיחִי – דיבורי, תפילתי. • וְהַקְשֵׁב מִמְּעוֹן שָׁמֶיךָ – הדברים מהדהדים את נוסח התפילה אותה נהגו לומר עם הבאת הביכורים אל הכהן, שם השימוש בפועל השקיפה וכאן – הקשב: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל (דברים כו, טו). • שִׁמְךָ נוֹרָא – משם האל יראים. • אֱלֹקִים חַי וּמֶלֶךְ עוֹלָם – לפי ירמיה י, י: וַה'ָ אֱלֹקִים אֱמֶת הוּא אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. פסוק זה נכנס גם לתפילה והוא נאמר בתוך הקדושה בברכת יוצר לשפני שמע ישראל. • יְהוֹדוּךָ – יודו לך, לפי לשון תהלים מה, יח: אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל דֹּר וָדֹר עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ לְעֹלָם וָעֶד. • בְּנִיב מִלּוּלָם – בדיבורם של המלאכים. • לַחֲזוֹת נֹעַם יְקָרְךָ – להגיע למדרגת קרבה כזו אל האל, עד שכביכול ניתן יהיה לחזות בזיו ובהדר הסובבים את האל, ובעצם הבקשה היא להגיע לדבקות באל, כדברי דוד המלך בתהלים כז, ד: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ... לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. ניתן לפרש גם כבקשה ומשאלה להגיע ולחזות בבנין בית המקדש. • כֻּלָּם – כל הברואים והנבראים ואף מלאכי מרום. • אַיֵּה מְקוֹם כִּסֵּא כְּבוֹד הוֹדֶךָ – שוב מוזכר פה נוסח המופיע בקדושה הנאמרת בחזרת המוסף: כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ, והכוונה כאן למלאכים. • רָם בְּרוּם עוֹלָם – הקב"ה שוכן במרומים והוא מעל הכל, אף מעל השמים, כדברי דוד המלך בתהלים (קיג, ד): רָם עַל-כָּל-גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. • אֲשֶׁר הָדָר וָהוֹד לָבַשְׁתָּ – האל כמו לובש הוד והדר. אלו ביטויי יופי המעוררים הערצה ויראה. השיבוץ ע"פ תהלים קד, א: ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. • גָּבְרוּ עָצְמוּ פְלָאֶיךָ – פלאיך ונסיך עצומים וחזקים. • אֶחֱזֶה שַׁחַק – אראה שמים. • וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנַנְתָּ – וכוכבים שיצרת, לפי תהלים ח, ד, שם מתוארת תחושת האדם הנפגש עם הטבע ומעשה הבריאה ובכך מתחזקת אמונתו: כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. • כָּל נִבְרָא בְחָכְמָה כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ – יצרת, הקב"ה ברא ויצר בחכמתו את הכל. לפי שמות טו, יז מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ. • פְּקַח קוֹחַ – להוציא לחפשי וכאן במשמעות של גאולה מהגלות, לפי ישעיה סא, א: לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ. • מִבּוֹר גָּלוּתִי – הגלות היא כבור עמוק, כבית כלא. • חִישׁ – מהר. • רְפָא צִירִי – רפא כאבי. • וּשְׁלַח צִירִי – שלח את השליח המיועד אלי, כלומר את המשיח. המשורר משתמש כאן בצורה מתוחכמת באותה מלה: צִירִי - בשתי משמעויות שונות והפוכות - כאב ושליח שתפקידו לרפא (ישועה וגאולה). • מְשׂוֹשׂ תִּקְוָתִי – המשיח, הגאולה, הוא התקוה המחייה את העם בגלותו והמעניקה לו שמחה. • לַעֲתִירָתִי שְׁעֵה – פנה אל תפילתי. • קָרוֹב לְכָל קוֹרְאֶיךָ – האל קרוב אל הפונים והקוראים אליו, לפי תהלים קמה, יח: קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.
|