ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
אצרח במר נפשי / סימן אני משה חזק אֶצְרַח בְּמַר נַפְשִׁי אֶצְוַח עַל עִיר קָדְשִׁי הָיְתָה אֲנִינָה כְּאַלְמָנָה נְהִי וְנִהְיָה נֶאֱהָבוּ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה נֶעֱזָבוּ צִיּוֹן רַבָּת וְשָׂרָת כָּל מְדִינָה שׁוֹמְרוֹן זִיוָךְ וְהוֹדָךְ אָן פָּנָה יְדִידוּת נַפְשִׁי וְאוֹר שִׁמְשִׁי אֵיכָה תִּרְעֶה בִיקוֹד אִשִׁי עַד מַה לְּבִזָּה וּמְשִׁסָּה נְתוּנָה לָמָּה תִּהְיֶה לְאָמָה עֲדִינָה מַה לְּדוֹד יִדּוֹד מִמְּקוֹמוֹ עָזַב הֵיכָלוֹ וְאוּלָמּוֹ יַעֲלָה כַּיְּעֵנִים בַּמִּדְבָּר קוֹנְנָה גּוֹלָה בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת קִנְּנָה שָׁמּוּ שָׁמַיִם וְסָעֲרוּ הִתְפַּלְּשׁוּ אֵפֶר וְשָׂק חָגְרוּ וּשְׂאוּ נְהִי וּמִסְפֵּד וְקִינָה קְרָא אֵיכָה שְׁכִינָה נֶאֱמָנָה הוֹד כָּל עוֹלָמִים וַהֲדָרָם מְקוֹם מְצוּקִים וְאוֹצְרָם נֶעְדַּר יָפְיוֹ וְתָאֳרוֹ נִשְׁתַּנָּה קָדַר מְאוֹר הַזֹּהַר פְּנִינָה חוֹן יָהּ וְרַחֵם עֲלוּבָה זְכוֹר כְּקֶדֶם אַהֲבָה קִרְאִי שְׁנַת הַדְּרוֹר לַאֲנִינָה עָרוּהָ שׁוּבִי לִמְסִבֵּי הַיּוֹנָה |
|
קינה מתוך "הקינות הקטנות" (קטנות- מופיעות באותיות קטנות, מכיוון שהוכנסו באיחור יחסי לספרי הקינות, וכן פחות מוכרות), אשר על פי מנהג יהודי מרוקו נאמרות בדרך כלל בשחרית של תשעה באב. הקינה מבכה את החורבן והגלות הן בממדיה הפיזיים - העיר, המקדש, העם - והן את השיקוף הרוחני הנסתר של החורבן – גלות השכינה ובמקביל גלות הדוד הנודד ממקומו, מהיכלו, מותיר את היעלה במדבר. |
| • אֶצְרַח בְּמַר נַפְשִׁי - אבכה ואצרח מצער ומיגון על החורבן, נפשי מרה עלי. השיבוץ בְּמַר נַפְשִׁי לקוח מאיוב המואס בחייו: נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי (י, א); אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי (ז, יא). • הָיְתָה אֲנִינָה כְּאַלְמָנָה - אנינות הוא מצבו של האדם שמתו מוטל לפניו ודעתו טרופה ומבולבלת עליו מצער - עדיין אינו יכול לשבת שבעה שכן טרם קבר את מתו ועד אז אינו בגדר אָבֵל אלא אונן. בשעה זו הוא פטור מן המצוות (למשל תפילה) עד שיקבור את מתו ויעבור למצב אבלות. זהו מצבה של ציון - אנינה ואלמנה גם יחד - נפשה סוערה דעתה טרופה בצער וביגון האנינות והיא כבר אלמנה, ללא דודה, הקב"ה. • נְהִי וְנִהְיָה נֶאֱהָבוּ - קינה בלשון זכר ובלשון נקבה (כמו בְּכִי-בִּכְיָה) - במקום ששון ושמחה יש כעת קינה ובכיה. השיבוץ לקוח ממיכה הנביא באחת מנבואות הפורענות שלו (ב, ד): בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל וְנָהָה נְהִי נִהְיָה אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ. • צִיּוֹן רַבָּת וְשָׂרָת כָּל מְדִינָה - המשורר מקונן על ציון שהיתה הגבירה והשרה של כל המדינות ועתה היא חרבה, מלותיו אלו מהדהדות את פתיחתה של מגילת החורבן, מגילת איכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. • שׁוֹמְרוֹן זִיוָךְ וְהוֹדָךְ אָן פָּנָה - איך ולאן נעלם הודה והדרה של ציון - שוב אנו שומעים פה את מגילת איכה (א, ו): וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ וכן את לשון המדרש (למשל בראשית רבה סח) המתאר את שמתרחש בעיר כאשר עוזב אותה הצדיק, שאז "פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה". כאן אפשר לומר שה"צדיק" שעזב את העיר הוא הקב"ה שהסיר את שכינתו ואפשר את חורבן בית המקדש. • יְדִידוּת נַפְשִׁי וְאוֹר שִׁמְשִׁי - עם ישראל ובית המקדש, המתוארים כבר אצל ירמיהו הנביא (יב ז), נביא החורבן, במלים אלו: עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ. • אֵיכָה תִּרְעֶה בִיקוֹד אִשִׁי - כיצד יוכל הקב"ה לרעות כביכול את צאנו, עם ישראל, כאשר יוקדת ובוערת אש החורבן המכלה את הכל. המלה אֵיכָה כמובן מאד משמעותית כאן. • עַד מַה לְּבִזָּה וּמְשִׁסָּה נְתוּנָה - עד מתי תהיה ציון רדופה ונתונה לביזת אויביה. הביטוי לקוח ממלכים ב כא, יד, שם מתאר הנביא את מה שיארע לעם ישראל בעקבות חטאיו וחטאות מנשה המלך, תיאור ההולם להפליא קינה זו: וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם. • לָמָּה תִּהְיֶה לְאָמָה עֲדִינָה - כנסת ישראל הנקראת פה עדינה מצויה כעת תחת שלטון האמה - האומות. עם ישראל הם בני ישראל, בני הגבירה (שרה אמנו) ואילו ואומות העולם הם צאצאי האמה (הגר). • מַה לְּדוֹד יִדּוֹד מִמְּקוֹמוֹ - מדוע הקב"ה, השכינה, נודדת ממקומה. עם החורבן והגלות גלתה גם השכינה עִם עַם ישראל והיא נודדת עמו בגלותו. • יַעֲלָה כַּיְּעֵנִים בַּמִּדְבָּר קוֹנְנָה - כנסת ישראל המשולה ליעלת חן היא כעת כבנות היענה שלא הוד ולא הדר להן והיא כמהלכת במדבר ומקוננת. הדימוי של יענים במדבר מצוי במגילת איכה (ד, ג), שם מתוארות היענים כעוף אכזר המפקיר את ילדיו. • גּוֹלָה בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת קִנְּנָה - ציון הגולה נתונה בצרה ובצוקה ביד אויביה כבתוך שיני אריות - תיאור המעצים את הסכנה ואת המצוקה בה מצויה כנסת ישראל. • שָׁמּוּ שָׁמַיִם וְסָעֲרוּ - גם השמים עצמם כביכול משתוממים וסוערים על החורבן. • הִתְפַּלְּשׁוּ אֵפֶר וְשָׂק חָגְרוּ - כמו מתפלשים באפר וחוגרים שק - סימני אבלות. • וּשְׂאוּ נְהִי וּמִסְפֵּד וְקִינָה - השמים עצמם נקראים לשאת נהי (בכי) וקינה, לבכות ולקונן על החורבן והגלות. • קְרָא אֵיכָה שְׁכִינָה נֶאֱמָנָה - קראו וקוננו את הקינה על השכינה שנאלצת לגלות ממקומה, מלים המהדהדות את דבריו של הנביא ישעיהו (א, כא) המקונן אף הוא על ציון: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. • הוֹד כָּל עוֹלָמִים וַהֲדָרָם - ציון ובית המקדש, שהם פסגת ההוד וההדר של העולם כולו. • מְקוֹם מְצוּקִים וְאוֹצְרָם - בית המקדש, המקום שבו שכנו כביכול מצוקי עולם, יסודות העולם ושם היו אצורים, שמורים. • נֶעְדַּר יָפְיוֹ וְתָאֳרוֹ נִשְׁתַּנָּה - בית המקדש שחרב ועתה אין בו לא יופי ולא הדר. • קָדַר מְאוֹר הַזֹּהַר פְּנִינָה - בית המקדש שהאיר וזהר כפנינה, כאבן טובה ויקרה, עתה הוא חשוך וקודר. • חוֹן יָהּ וְרַחֵם עֲלוּבָה - בבית האחרון פונה המשורר לקב"ה ומבקש אותו לחון ולרחם על ציון העלובה והגולה. • זְכוֹר כְּקֶדֶם אַהֲבָה - לזכור את אהבת הנעורים שבין הדוד, הקב"ה ובין כנסת ישראל, הרעיה, כדברי ירמיהו בנבואת הנחמה שלו (ב, ב): זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. • קִרְאִי שְׁנַת הַדְּרוֹר לַאֲנִינָה עָרוּהָ - שנת הדרור, שנת היובל הגדול, מסמלת את הגאולה העתידה. המשורר מבקש שציון האנינה, המתייסרת וסוערה בצערה, אותה ציון שערערו והרסו אותה אויביה, תיגאל ותחזור לנחלתה, כפי שקורה בשנת היובל, שנת הדרור, כמו שמפורש בתורה (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. • שׁוּבִי לִמְסִבֵּי הַיּוֹנָה - כנסת ישראל, היונה הגולה, תשוב אז לנתיבה הסדור, ותסב למסיבתה, אולי מעין שמחת חופתה, כנזכר בשיר השירים (א, יב): עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. |
| כותר |
אצרח במר נפשי |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;תשעה באב |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
