• אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי – לפי הפסוק ממלכים א יז, א: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב... • בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד – לפי המסורת, אליהו הנביא עתיד לבשר את הגאולה. זאת על יסוד הפסוקים ממלאכי ג, כג-כד: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... • אִישׁ אֲשֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאֵל – אליהו מעיד על עצמו במלכים א יט, י; יד קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ... אליהו מזוהה במדרשים (למשל בפרקי דר' אליעזר מד ועוד) עם פנחס, שאף הוא קינא לה' ועליו נאמר בבמדבר כה, יג: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. • יְקוּתִיאֵל – משה רבנו, לפי הזיהוי המופיע בתלמוד הבבלי (מגילה יג, ע"א) של משה עם יקותיאל בדרשת הפסוק מדברי הימים א ד, יח: וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד. • בֻּשַּׂר שָׁלוֹם עַל יַד יְקוּתִיאֵל – ה' אומר למשה ביחס לפנחס: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (במדבר כה, יב). • גָּשׁ – ניגש. • וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – כפי שנאמר על פנחס: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה, יג). • אִישׁ דּוֹרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו – לפי המדרש המזהה את פנחס עם אליהו, חי הוא חיים ארוכים – שנים עשר דורות - נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט ויהורם. • בַּעַל שֵׂעָר בְּסִמָּנָיו... וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו – אלו סימני הזיהוי של אליהו הנביא, כפי שתוארו ע"י שליחיו של אחזיה: ...אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא (מלכים ב א, ח). • זָעַף – כעס. • חַמָּנִים – אלילים. אליהו מתרעם על העם ההולך אחר נביאי הבעל, ואומר להם במלכים א יח, כא: וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו... • חָשׁ – מיהר. • וְנִשְׁבַּע מִהְיוֹת גִּשְׁמֵי מְעוֹנִים – גזר על עצירת גשמי השמים, לפי המסופר במלכים א יז, א: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי. • יָצָא לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ נַחַת – כשחיפש מקום להסתתר בו (ראו מלכים א יז, ג). • כִּלְכְּלוּהוּ הָעוֹרְבִים וְלֹא מֵת לַשַּׁחַת – הוא ניזון מהלחם והבשר שהביאו לו העורבים וממי נחל כרית, כמסופר במלכים א יז, ד-ו. • לְמַעֲנוֹ נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּחַת – בזכותו התברכו כליה של האשה האלמנה מצרפת שאירחה אותו, כפי שמסופר במלכים א יז, טו-טז: וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ. • מוּסָרָיו הִקְשִׁיבוּ כְמֵהִים – למוסר וללקח שהטיף אליהו הקשיבו ישראל המתגעגעים לקדוש ברוך הוא. • נֶעֱנֶה בָאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים – בויכוח עם נביאי הבעל בהר הכרמל, ה' נענה לאליהו בכך שאש ירדה משמים ושרפה את הקרבנות על מזבח ה', כפי שמסופר במלכים א יח. • סָחוּ – אמרו. • אַחֲרָיו ה' הוּא הָאֱלֹהִים – כפי המסופר במלכים א יח, לט: וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים. • עָתִיד לְהִשְׁתַּלֵּחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבוֹת – ה' עתיד לשלוח את אליהו מן השמים, כיוון שהוא לא מת אלא עלה לשם בסערה. • פָּקִיד – מופקד. • עַל כָּל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת – על הנחמות. • צִיר – שליח. • צִיר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת – כפי שנאמר במלאכי ג, כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... • אִישׁ קָרָא קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' – בחורב אומר אליהו (מלכים א יט, י; יד) ...קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. • אִישׁ רָכַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה – כך מסופר על הסתלקותו מהעולם: וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב ב, יא). • שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם מִיתָה וּקְבוּרָה – אליהו לא מת ולא נקבר כאחד האדם. • תִּשְׁבִּי עַל שְׁמוֹ נִקְרָא – נוסף על שמו גם הכינוי 'תשבי'. • תַּצְלִיחֵנוּ עַל יָדוֹ בַּתּוֹרָה – כשיבוא אליהו, הוא יישב את הקושיות שלא נפתרו, לפי האופן שבו נוהגים לדרוש את המלה תיקו כראשי תיבות - 'תשבי יתרץ קושיות ואבעיות' (ראו הסבר אפשרי לכך בתוספות יום טוב למשנה האחרונה בעדויות.) • בְּשׂוֹרָה טוֹבָה – בשורת הגאולה. • מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה – מחשכת הגלות לאור הגאולה. • מִפִּי אֲרָיוֹת – כינוי לאויבים. • יְשַׂמְחֵנוּ בָּנִים עַל אָבוֹת – כפי שנאמר בפסוק האחרון במלאכי: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... • בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת – כיוון שנאמר בתלמוד הבבלי (עירובין מג ע"ב) שמובטח לישראל שאליהו לא יבוא בערבי שבתות, מתחילים לצפות לבואו עם צאתה של השבת. • ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם – חתימת הפיוט בשלום נעשית באמצעות פסוק מתהילים כט, יא: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. • כַּכָּתוּב – בפסוק האחרון במלאכי.
|