• (א) תְּפִלָּה לְדָוִד. הַטֵּה, ה', אָזְנְךָ, ועֲנֵנִי, כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי וראוי לרחמים, ולוּ בגלל אומללותי. ובקשה פרטית יותר: (ב) שָׁמְרָה נַפְשִׁי מכל צרה, כִּי חָסִיד ההולך בדרך טובה וישרה ונאמן לך ביותר אָנִי. הוֹשַׁע את עַבְדְּךָ - אַתָּה, אֱלֹֹהַי, את עבדך הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ. (ג) חָנֵּנִי, אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם. (ד) שַׂמֵּחַ את נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ, כִּי אֵלֶיךָ, אֲדֹנָי, נַפְשִׁי אֶשָּׂא, ארים, אליך אפנה. רק אתה מקור תקוותי ומשעני. (ה) כִּי אַתָּה, אֲדֹנָי, טוֹב וְסַלָּח, סלחן, ועל כן אם חטאתי אתה תמחל לי, וְאתה רַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ. (ו) הַאֲזִינָה, ה', תְּפִלָּתִי, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי, תחנוני. (ז) בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ, כִּי יודע אני שאתה תַעֲנֵנִי בצרתי. (ח) אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ. (ט) ראוי אפוא שכָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ, ה', וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ. (י) כִּי גָדוֹל אַתָּה וְאתה עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת. אַתָּה אֱלֹֹהִים לְבַדֶּךָ, ואין עוד זולתך. כאן דוד מוסיף להתפלל על דברים שונים: (יא) הוֹרֵנִי, ה', את דַּרְכֶּךָ; אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, - באמת שלך, באופן הראוי והנכון המתקיים לנצח. יַחֵד את לְבָבִי שלא יהיה עסוק בשום דבר אחר אלא לְיִרְאָה שְׁמֶךָ. (יב) אוֹדְךָ, אֲדֹנָי אֱלֹֹהַי, בְּכָל לְבָבִי; וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם, (יג) כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי, וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה. כאן הוא מבקש עזרה לצרכיו בעולם הזה: (יד) אֱלֹֹהִים, זֵדִים, רשעים קָמוּ עָלַי להילחם כנגדי, וַעֲדַת עָרִיצִים, אנשים עזים בִּקְשׁוּ את נַפְשִׁי, וכל אלה לֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. הם אינם מתחשבים ברצונך אלא נוהגים בשרירות לבם. (טו) וְאַתָּה, אֲדֹנָי, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת,[1] (טז) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, תְּנָה עֻזְּךָ, גבורתך לְעַבְדֶּךָ, וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ, שפחתך. דומה אני לעבד שנולד לתוך העבדות, שמעולם לא ידע חוויה אחרת, ואפילו לא אדונים אחרים. (יז) עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת, סימן לְטוֹבָה, שייראה גם בעיני אחרים כאות לכך שאני נחלץ מצרותי, וְאז יִרְאוּ שׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ, כי יראו כִּי אַתָּה, ה', עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי. [1] זו כמעט לשון הכתוב במידות הרחמים. ראו שמות לד,ו. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|