• (א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) ה', בְּעָזְּךָ, בכוחך יִשְׂמַח מֶלֶךְ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל, ישמח מְאֹד אף על פי שעדיין לא הגיע לשלווה גמורה. (ג) תַּאֲוַת, משאלת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ, וַאֲרֶשֶׁת, ביטוי שְׂפָתָיו, תפילותיו בַּל, לא מָנַעְתָּ. סֶּלָה. (ד) כִּי תְקַדְּמֶנּוּ עוד קודם שהוא פונה אליך, ותעניק לו בִּרְכוֹת טוֹב, תָּשִׁית, תשים לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז, זהב. (ה) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ, ואתה נָתַתָּה לּוֹ גם אֹרֶךְ יָמִים, הלוואי ויימשכו לעוֹלָם וָעֶד. (ו) גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּזכות ישׁוּעָתֶךָ. ההצלחות שאתה מביא עליו במלחמות מרבות את כבודו. הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה, תשים עָלָיו. (ז) כִּי תְשִׁיתֵהוּ, תשים אותו מוקף בבְרָכוֹת לָעַד, תְּחַדֵּהוּ, תגרום לו חדווה בשִׂמְחָה שאֶת, עִם פָּנֶיךָ. (ח) כִּי הַמֶּלֶךְ בֹּטֵחַ בַּה', וּבהיותו בוטח בְחֶסֶד עֶלְיוֹן - בַּל יִמּוֹט. וכאן פונה המשורר למלך: (ט) תִּמְצָא, תגיע יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ, יְמִינְךָ תִּמְצָא שׂנְאֶיךָ. (י) תְּשִׁיתֵמוֹ, תשים את השונאים כְּתַנּוּר אֵשׁ לְעֵת פָּנֶיךָ, בזמן שאתה פונה אליהם בכעס. ה' בְּאַפּוֹ, בכעסו יְבַלְּעֵם, ישמידם, וְתֹאכְלֵם אֵשׁ. (יא) את פִּרְיָמוֹ, פריָם, צאצאיהם מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד, וְזַרְעָם תאבד מִבְּנֵי אָדָם. (יב) כִּי נָטוּ, הפנו עָלֶיךָ רָעָה, חָשְׁבוּ לעשות מְזִמָּה. והוא מוסיף: בַּל יוּכָלוּ לממשה. (יג) כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם, תבריח אותם כאילו הם מפנים אליך את גבם ובְמֵיתָרֶיךָ, מיתרי קשתך תְּכוֹנֵן, תכוון את החצים עַל פְּנֵיהֶם. ולסיום: (יד) רוּמָה, ה', בְּעֻזֶּךָ, התגלה ברוממותך, ואז נָשִׁירָה כולנו וּנְזַמְּרָה את גְּבוּרָתֶךָ שהראית לנו. הטקסט באדיבות ספריא - ספריה חיה של טקסטים יהודיים.
|