תהלים יד: למנצח לדוד אמר נבל בלבו

(ד) האם לֹא יָדְעוּ כָּל אותם פֹּעֲלֵי אָוֶן, הסומכים על היעדרו כביכול של ה' מן העולם, אותם אֹכְלֵי עַמִּי, שאָכְלוּ אותו כמו שאוכלים לֶחֶם, אלו שאת ה' לֹא קָרָאוּ בשום מקרה?! (ה) הרי עליהם לדעת כי שָׁם - במקום או בזמן אחר[1] פָּחֲדוּ הכול פָחַד, כִּי, כאשר אֱלֹֹהִים מגלה את נוכחותו בְּדוֹר צַדִּיק, (ו) ואז מעֲצַת, ממחשבתכם להרע לעָנִי תָבִישׁוּ, תתאכזבו. עצתכם לא תצלח כִּי אמנם אין לעני כל מחסה מוכָּר, אבל ה' הוא מַחְסֵהוּ.

המשורר שתיאר מצב מצוקה, כאשר ה' נסתר מן העולם ומתודעתם של בני אדם, ומחסה העניים אינו נראה, מסיים בתפילה: (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ, כאשר ישיב אותם ויושיבם לבטח - אז יָגֵל יַעֲקֹב הדל,[2] יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.

[1] ראו רש"י, רד"ק ומצודת דוד.

[2] ראו נחום ב,ג.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.