• (א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) עַד אָנָה, מתי, ה', תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח? נראה לי שאתה שוכח אותי לעולם. עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? (ג) עַד אָנָה אָשִׁית, אשים עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, תחבולות להימלט על נפשי? עד אנה ישכון היָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם, כל הימים?[1] נוכח המציאות מחשבותי אינן מאפשרות לי כלל לשמוח. עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי? (ד) הַבִּיטָה ועֲנֵנִי, ה' אֱלֹֹהָי, הָאִירָה עֵינַי למצוא דרך ישועה פֶּן, שמא אין לי עצה אלא אִישַׁן הַמָּוֶת, לישון שנת מוות. (ה) פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי: "יְכָלְתִּיו, ניצחתי אותו", פן צָרַי יָגִילוּ, ישמחו כִּי, כאשר אֶמּוֹט, אתמוטט. (ו) וַאֲנִי - על כל מצוקותי וסכנותי - בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי. חסדך הוא המשען היחיד שלי, עד כדי שיָגֵל לִבִּי בּתקווה לישׁוּעָתֶךָ. (ז) אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי נתן לי את מתנת ישועתו. [1] 'יומם' במשמעות זו - ראו יחזקאל ל,טז. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|