דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

שמחם בבנין שלם (כל מקדש שביעי) - עיון בפיוט

שרה פרידלנד בן-ארזה

16/11/2015

תקציר המאמר

הבתים המושרים כאן מסיימים את הפיוט 'כל מקדש שביעי, העוסק בשכרם של שומרי שבת. במרכז השורות המושרות – הגאולה המובטחת להם. את התיאורים הללו מיחדים היסודות הקדומים, השאובים מראשיתו האידיאלית של העולם – האור שנגנז והנהר היוצא מעדן.

לתקציר המלא

אל הפיוט - מילים, לחן וביצוע 

במהלך הפיוט כולו מתוארים מצד אחד שומרי השבת, כמקיימים פרטים פרוזאיים: נזהרים שלא לצאת מתחום שבת, מוסיפים על זמן השבת תוספות של שביתה ממלאכה, מקפידים על הלכות עירובין, ובבתים שלנו – שובתים ממלאכות האדמה חריש וקציר מקפידים שלא ללכת מהר בשבת וסועדים בה שלוש סעודות; מצד שני עולים בפיוט תיאורי גאולה עתידית מליציים.

 

כבתים מסיימים של הפיוט נוכחות בבתים המושָׁרים בשורות גאולה.

לצד תיאורי גאולת ירושלים ובית המקדש, מייחדים את התיאורים כאן היסודות הקדומים, השאובים מראשיתו האידיאלית של העולם – מגן עדן.

פעמיים מופיעים ביטויי אור וזיו ייחודיים: א. "באור פניך תבהיקם"; ב. "צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים" –

אור פני הא-ל הוא ביטוי החוזר מספר פעמים בספר תהלים ביחס לאלקים. אבל כאן הוא זוכה לפיתוח בכך שהאור האלקי מבהיק את פניהם של בני האדם הגאולים.

האזכור השני של האור אינו מופיע כקרינת האור העליון על בני האדם, כמין גמול ותשלום שכר, אלא כאן מדובר על קרינה אנושית העולה מתוך מעשיהם הטובים של הצדיקים. את הפועל 'תצהיר' ניתן לבאר בשני אופנים: כנאמר בנוכח – אתה, הא-ל, תאיר את צדקתם, או בנסתרת - זוהרה-צהרה של צדקתם תעלה מבני האדם ותקרין מאליה החוצה. לפי שני הפירושים ניתן לראות בדברי הפיטן ביטוי למשאלתו שהאור שיופץ משומרי השבת יהיה כל כך מרוכז ועצום כאור הייחודי שהאיר את העולם כשהיה בשיאו הראשוני, קודם הנפילות השונות: חטא אדם הראשון ויתר השבירות שמסורות שונות מדברות אודותיהן, בין היתר במושגים של עמעום האור האינסופי: שבירת הכלים הקבלית, מיעוט הלבנה והסתלקות האור הראשון.

 

יסוד קדמון נוסף המוזכר בבתים אלו הוא "נחל עדניך". בתמונה הרוויה של שומרי השבת הגאולים הם מצוירים כמושקים על ידי הנחל היוצא מעדן.