דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

שחר אבקשך

אסתר אטינגר

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

ברחוב אבן גבירול בירושלים, תלוי לוח שיש שחור הפונה לרחוב. על לוח השיש חרוט באותיות יפות שיר:

שַׁחַר אֲבַקֶּשְׁךָ צוּרִי וּמִשְׂגַּבִּי     אֶעְרֹךְ לְפָנֶיךָ שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִּי

לִפְנֵי גְדֻלָּתְךָ אֶעְמֹד וְאֶבָּהֵל     כִּי עֵינְךָ תִּרְאֶה כָל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי

מַה זֶּה אֲשֶׁר יוּכַל הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן     לַעְשׂוֹת וּמַה כֹּחַ רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי

הִנֵּה לְךָ תִּיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ עַל כֵּן     אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלֹהַּ בִּי

שירו של אבן גבירול הוא זה, ששמו, שלמה, עובר בראשי הבתים בהדגשה, באקרוסטיכון המלווה רבים משירי הקודש שלו , כסימן, כחתימה, כהוכחת בעלות וזכות יוצרים. ובקצה לוח השיש השחור חתום גם האיש שנידב אותו, קלונימוס קלמן ציטרנבאום, הנדבן בעל הרעיון הנפלא לחקוק שיר של אבן גבירול כך, על לוח הפונה לרחוב, שיש מי מעוברי האורח שעוצר ומתבונן וקורא בו. פתאום שיר שיוצא מרשות היחיד לרשות הרבים להוסיף לה יופי, משהו אחר, נופך, רוח.

השיר הזה, שהוא עצמו נועד להיות רשות - רשות ל"נשמת כל חי" בתפילה, הוא בין השירים שאני אוהבת במיוחד. שתי המילים הפותחות את השיר, "שחר אבקשך" הן בעיני מילים מהלכות קסם. קשה להסביר קסם. רבות גלגלתי על שפתי את הצירוף הזה, צמד מילים מואר...

השיר נפתח בציון זמן, בשחר, באותו זמן ביניים בין לילה ליום, שבו יוצאים מן הלילה העוטף את הכל בחשכתו, מאחיד את הכל, מטשטש את קווי המתאר של הבריאה והברואים, של החוץ, הפנים והנפש. השחר הוא הזמן המוליך לעבר הנבדלות של האור, היוצר את הדברים מחדש ומעניק להם נפח, צורה וגוף. בשעה הזו, בשחר המדמדם, בוחר המשורר לבקש את אלוהיו, כשהוא יוצא מאי הוודאות הלילית ועדיין אינו מגיע אל הזריחה במלואה, אל האור שיברר את הדברים, יבהירם ויבדיל אותם כפי שנבדלו מבראשית, אור מחושך, מים ממים, רקיע מרקיע. "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי" (ברכות משנה ב') כאשר אפשר כבר להבחין בגוונים המתחוללים באור החדש. 

צילום: יוחאי דה מלאך

ואל מי פונה המשורר בשעת יציאתו מעמימות הלילה, מאי ודאותו? הוא מחפש משען מוצק: "צורי ומשגבי". צור במובן של אלוה וגם כצור סלע שעליו יישען. גם שורת השיר כמו עומדת איתן על שתי המילים הללו, המוצקות, שנשענות על עיצורים חזקים לעומת "שחר אבקשך" שצליליו החוזרים האונומטופאיים, יש בהם רוך ותחנונים.

אבן גבירול מוסיף ומציין את הזמן - "שחרי וערבי", את החזרה הנצחית שחר וערב של התפילה המעוגנת בזמנים קצובים, תלויי אור וחושך. אבל בבית השני הפניה בגוף שני, מתוך קירבה, אינה מכחישה את הנבדלות המתעוררת עם האור, את המרחק הקיים בין האדם לאלוהיו, מרחק שידיעתו, ההכרה בו, נכרכת כאן בבהלה. "לפני גדולתך אעמוד ואבהל", הבהלה מפני אותו פער המבדיל בין גדולת השם לבין מידתו המוגבלת של האדם. הגדולה האלוהית האינסופית מתבטאת כאן באותה עין צופיה שדבר אינו נעלם ממנה, במבט עד נבכי המחשבה הנסתרים "כי עינך תראה כל מחשבות לבי".

צילום: יוחאי דה מלאך

ואז, שואל המשורר, ספק את עצמו, ספק את נמענו הרם והנישא - "מה זה אשר יוכל הלב הלשון לעשות..." מה יכול הוא, האדם, לעשות? המשורר כולל בתוך השאלה גם חלק מן התשובה. לאדם ניתנו כלים רבי חשיבות, הלב והלשון ובכלים הללו הלב, הרגש וכלי מבטאם, המילים, טמון כוח רב. גם לאדם שמעצם בריאתו הוא חסר, מוגבל, ניתנו שפע וכוח יצירה.

התשובה שנותן המשורר היא "זמרת אנוש", היכולת להלל את גדולת הבורא בכלים האנושיים, במעשה היצירה של האדם. זוהי ההקדשה של המשורר שנותן את תמצית הוויתו, כשרונו, להודייה והלל למי שנתן בו את "נשמת אלוה". כל עוד הנשמה, המתנה האלוהית, קיימת בקרבו, הוא ילך בכוחה זה כדי להלל את השם ולו רק ביכולות האנושיות שהוענקו לו. היכולת האנושית ניזונה ממתנת אלוה וחוזרת אליו כשיר, כייעודו של המשורר. יתירה מזו, במעשה היצירה של האדם יש כביכול משום עשיית טוב, מציאת חן בעיני יוצר הכל, "כי לך תיטב זמרת אנוש".

השיר שנפתח במילה המציינת זמן, השחר, גם מסתיים בזמן, אותו זמן הקצוב לכל בן אנוש עלי אדמות "בעוד תהיה נשמת אלוה בי", זמן שמשכו העלום, הבלתי נודע מראש, נועד להלל את השם מתוך ידיעת אפסותו וזמניותו של האדם, מתוך עמדה של ענווה, אך גם מתוך הכרת ערכו וערך הכלים שהוענקו לו. השיר שנפתח בשחר, בזמן שאינו יום ואינו לילה שעליו נאמר "צא ולמד", מתבהר בהמשכו ומוביל לסיומו הייעודי שיש בו מן ההקדשה וההשבעה: "אודך כל עוד נשמת אלוה בי" - מעין שבועה של המשורר, להקריב את כשרונו הפיוטי להלל את ה', כי לכך נועד מעשה היצירה.

אסתר אטינגר

אסתר אטינגר היא משוררת

למאמר המלא, המספר על מפגשיו של עגנון עם 'שחר אבקשך' ועם ר' שלמה אבן גבירול