דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

שומרי הפתחים

עדי לוי

16/11/2015

תקציר המאמר

האם בכוחן של מלות אנוש לבקוע את הרקיעים ולפתוח שערי שמיים? או שמא אנו זקוקים למלאכים טובים, מליצי יושר? עדי לוי עם הרהורים בשולי הפיוט 'מכניסי רחמים'

לתקציר המלא

מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים

משמיעי תפלה השמיעו תפלתנו לפני שומע תפלה

משמיעי צעקה השמיעו צעקתנו לפני שומע צעקה

מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות

השתדלו והרבו תחינה ובקשה לפני מלך רם ונישא.

[...]

כל שנה לקראת ראש השנה מתנגנות בי המילים "מכניסי רחמים הכניסו רחמינו...". תמיד הן מלוות באותה תנועה בנפש – תנועה של תחנונים. 

בדמיוני אני רואה חיילות וגייסות של "מכניסים", כמו מלאכים שכל חייהם יועדו רק לתפקיד זה והם עומדים בשער ומכניסים את רחמינו לפני בעל הרחמים. חלקם חורצי גורלות, המשאירים בחוץ תפילות שאינן ראויות. חלקם מליצי יושר ודוברי רחמים המדובבים ומשככים את הכעס הגדול של יום הדין.

בעיני זוהי תסמונת הבהלה חסרת האונים והחשש התהומי שמא איני ראויה לעמוד לפני ולפנים. הפחד מפני הכנות הפשוטה של האמירה שאי אפשר לסרב לה, גורמת לחיפוש ארוך ומייגע אחר מתווכים שיעלו ויביאו ויגיעו וייראו... כדי שייראה ויירצה וישמע וייפקד...

שנים רבות חיפשתי מתווך, יועץ... אדם גדול שיראה אותי באמת וידע לומר מהי המחלה ומהו התיקון ואיפה הטעות, מי אני ולמה אני כאן ומהי הדרך שלי להשיג את הדברים... שנים לקח לי להבין שאין כזה ולא אמור להיות, כי הדרך היא כל כך אישית וכל כך מתהווה בכל רגע, שאין אף מתווך שיוכל לראות תמונה שלמה.

שומרי הפתחים-עדי לוי באדיבות  
מתוך ספר משל הקדמוני, 1582
באדיבות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

הקריאה הנואשת אל שומרי הפתחים במקום אל המלך בעצמו חסרה אולי את האומץ להישיר מבט וחסרה את הידיעה הבוטחת, שאף אם מילותי שלי אינן כל כך גדולות ונשגבות, הן עדיין הדבר הכי רצוי שם למעלה, כי הן ישירות והן שלי.

הדיבור האישי והכן של האדם הוא בריאה חדשה, ראשונית ובלתי אמצעית, אשר כמוהו טרם נשמע בעולם וליצירה האותנטית הזו אין תחליף, אף לא בדמות מלאך.

לקח לי זמן להבין שכל הכלים לפתיחת השערים כבר שזורים בי בחותם של להט החרב המתהפכת -

כי מכניסי רחמים הם לב רחום ואוהב ופנים שיידעו להאיר את האהבה הזו פנימה,

מכניסי תפילה הם לב משתוקק ופה שידע למלל את הרחשים הגועשים פנימה,

מכניסי צעקה הם לב זועק וגרון שיהווה לו שופר להדהד אותו בקול גדול פנימה

ומכניסי דמעה הם לב שבור ועין שתדע לבכות את הכאב פנימה.

כי שערי דמעה לא ננעלו, הם פתוחים ופעורים ומחכים

ולא צריך שום מפתח וגם לא 'מכניסים'

רק כנות אמיתית של בכי שלא תהיה לו ברירה אלא להיכנס לפני ולפנים...

 

 
מכניסי רחמים / חסידות סערט ויז'ניץ / מקהלת "רננו חסידים"

 

עדי לוי היא סטודנטית לרפואה, עוסקת במחול ובכתיבה