דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

שדה התפוחים הקדושים

אהוד בנאי

16/11/2015

תקציר המאמר

אהוד בנאי מספר על שני פיוטים לשבת האהובים עליו במיוחד

לתקציר המלא

​​שלום עליכם

את המנגינה הקטנה הזאת של סבא 
שמעתי מאז שהייתי ילד קטן שמגיע 
מרמת גן האפורה אל בית סבא המואר 
שבתוך השוק הצבעוני


את הניגון הזה שמעתי ולמדתי בבית סבי וסבתי מאיר ובכורה עליהם השלום. כמו בכל ניגוני השבת שסבא שר, המנגינה הייתה קטנה, חסכונית, וחוזרת על עצמה.

עם הזמן למדתי להוקיר מאוד את הצניעות הזאת. לא עושים עניין משירה גדולה. עושים בפשטות את העבודה: מביאים באמצעות מלאכי עליון ברכה ושלום סביב שולחן השבת.

ברכה, שלום, ובמקרה הזה גם רחמים. עם הזמן גיליתי שהתוספת: "מלאכי רחמים" כמעט ולא מופיעה בסידורים, ומעטים הם השרים אותה. אבל את המנגינה הקטנה הזאת של סבא אי אפשר לשיר בלי התוספת הזו, שבשבילי היא כל כך טבעית. כך שמעתי אותה, מאז שהייתי ילד קטן שמגיע מרמת גן האפורה אל בית סבא המואר שבתוך השוק הצבעוני.

שדה תפוחים
מתוך 'במשעול', ארץ ישראל, 1912, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב


ערב אחד בהיותי בדרך במכונית שמעתי את הרב מרדכי אליהו שליט"א מסביר מדוע שרים: "בצאתכם לשלום": בצאתכם, לא עכשיו, לא מיד, אנחנו לא מגרשים אתכם חס ושלום, הישארו עמנו עד שיתעורר אצלכם הצורך לצאת, אולי במוצאי שבת, או אולי לפני כן, למקומות אחרים על פני כדור הארץ בהם יהודים חוזרים מבית הכנסת ועומדים לעשות קידוש ליל שבת.​

 

שלום עליכם / ספרד ירושלים / אהוד בנאי


אזמר בשבחין

 שדה תפוחים
בית כנסת האר"י בצפת, באדיבות מוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש יצחק קפלן


שלושה פיוטים בארמית כתב האר"י הקדוש לשלושת סעודות השבת: "אזמר בשבחין" לסעודה הראשונה, "אסדר לסעודתא" לסעודה השניה, ו"בני היכלא דכסיפין" לסעודה השלישית.

את עיקרי תורתו העמוקה מני ים האר"י לא כתב, כידוע, אלא העביר אותה לתלמידו רבי חיים ויטאל, שהעלה אותה על הכתב, ולכן רב העניין בפיוטים האלו, הטקסטים היחידים שהשאיר האר"י אחריו בכתב ידו.

איש מופלא ואור חדש

כמה מילים על האיש המופלא: ר' יצחק לוריא אשכנזי (האלוקי רבנו יצחק=האר"י) הגיע ממצרים לצפת, אלמוני לחלוטין, בשנת 1578, בהיותו בן 36.

במשך שנה ועשרה חודשים קיבץ סביבו חבורת תלמידים ולימד אותם תורה בתחום הקבלה. רבי חיים ויטאל מספר שברגע שהבין את גדולתו הנשגבת של מורו ורבו הוא השתדל להיות במחיצתו בכל רגע ורגע, וכדבריו: "לא יצאה ידי מתוך ידו".

ועוד מספר רבי חיים ויטאל:

 שדה תפוחים
מתוך ברכת המזון, פראג, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב


כשבאתי ללמוד אצל מורי את חכמת הקבלה, הלך מורי לטבריה והוליכני עמו, ושם הייתה ספינה קטנה, וכשהיינו מהלכים בספינה בתוך המים, כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, אז לקח מורי כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים, והשקה לי אותם המים, ואמר לי: עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים. ומאז ואילך התחלתי להיכנס בעומק החכמה הזאת.

שנה ועשרה חודשים אחרי שהגיע לצפת נפטר האר"י בפתאומיות במגיפה, ביום ה' באב, והוא בן 38 שנים.

אחרי מותו הופיע האר"י בחלומותיו של רבי חיים ויטאל במשך קרוב לעשרים שנה, פתר לו שאלות ולימד אותו עקרונות נוספים בתורתו העמוקה והמורכבת.

כשתורתו נכתבה ויצאה לאור כל העולם היהודי הכיר בגדולתו. אין עליו מחלוקות. הוא השפיע על הבעש"ט מחולל החסידות. הוא הביא אור חדש וחיים חדשים אל כל הזרמים והעדות.

 

אזמר בשבחין / ספרד ירושלים / אהוד בנאי

שדה של תפוחים קדושים

כמה מילים על הפיוט:

אזמר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין דאינון קדישין

[תרגום: אזמר שבחים להיכנס בפתחים של שדה התפוחים הקדושים]

את הפיוט הזה נהגו לשיר אצלנו בקצב 
ובשמחה בליווי תיפוף על השולחן. כי 
בעצם מדובר על שיר הכנסת הכלה, 
שבת המלכה, אל חופה וקידושין עם
האיש הישראלי שעומד לקדש אותה
 

האר"י פותח את הפיוט כשהוא משתמש במילה "אזמר" בכפל משמעות: אזמר מלשון שירה, ואזמר מלשון מזמרה. 

השירה והזמרה משמשות כלי לזמור את הקוצים סביב השושנה, לפתוח את הדרך, לנקות את השטח, כדי שיהיה אפשר להתקדם ולעלות אל שדה התפוחים הקדושים. ובמקרה שלנו, עכשיו, בליל שבת ,לעשות את ההכנה הנפשית הדרושה לקראת רגע הקידוש.

את הפיוט הזה נהגו לשיר אצלנו בקצב ובשמחה בליווי תיפוף על השולחן. כי בעצם מדובר על שיר הכנסת הכלה, שבת המלכה, אל חופה וקידושין עם האיש הישראלי שעומד לקדש אותה.

ימינא ושמאלא, וביניהו כלה, בקישוטין אזלא, ומאנין ולבושין

[ימין ושמאל וביניהם כלה, יוצאת בקישוטים ובבגדים ולבושים]

ובמקום אחר:

קריבו שושבינין, עבידו תיקונין, לאפשא זינין, ונונין עם רחשין

[קרבו את השושבינים, עשו תיקונים, הרבו במזונות, דגים ובעלי חיים]

גם  את המילה "תיקון" מביא כאן האר"י בכפל משמעות: תיקון מלשון לתקן, אבל גם תיקון מלשון קישוט.

 שדה תפוחים
פרט מתוך כתובה, איראן, 1859, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב


הפיוט מסתיים במילים:

אתעטרת כלה, ברזין דלעילא, בגוי האי הילולא, דעירין קדישין

[אעטר את הכלה בסודות של מעלה, בתוך הילולת מלאכים קדושים]

אמנם את ארבעת הבתים האחרונים לא נהגו לשיר אצל סבא, אינני יודע מדוע, אבל כך גם אני נוהג, לקרוא אותם כמעט בלחש, אולי בגלל שהם נוגעים בסודות גבוהים, במקומות שהשתיקה יפה להם.

ועכשיו, אחרי שסיימנו לשיר את הפיוט, הדרך סלולה, הלב נפתח, אפשר למזוג את היין ולקדש את השבת.

 
אהוד בנאי בניגון ישן שלסעודה מזמין