דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

שגבנו טהרנו נורא

שרה סגל-כ"ץ

16/11/2015

תקציר המאמר

על דרכי הפעולה הנסתרות של האותיות ועל תפילת 'אנא בכח' העושה שימוש בכוח שבשפה ומאפשרת גם למי שאינו מקובל ליטול חלק במעשה ההתקשרות עם מידותיו הנסתרות של האל

לתקציר המלא

אל הפיוט – מלים, לחן וביצוע

המסתורין שבשמות הקדושים מעלה תמיהה ואולי גיחוך אצל הזר המבקש להפוך אותן למובנות ומוצא שוב ושוב רק הגיה ג'יברישאית.

מה יעשה המבקש להריח את המתרחש מבעד לחרכים אלו? הרי ברור לכל שאותם שערים הנעולים אינם מיועדים אלא לכל אחד ואחד במיוחד, כ'שומרי הסף' הקפקאים.

אל מול המציאות החתומה הזו בא הפיוט 'אנא בכח' ובריש גלי מפשט. ההפשטה נמצאת קלה לעיכול ומאפשרת סוף סוף שיחה עם הרבדים הגבוהים והבלומים. לפתע כל בר-נש יכול להיות שותף. כולם יחד יכולים לומר מילים שאמנם חסרות פעלים וקישורים נוחים למחשבה אבל, ככתב חידה הן אינן כה סבוכות עוד.

                                          

                                          כתב יד באדיבות אוסף משפחת גרוס-תל-אביב

הפיוט 'אנא בכח' מיוסד על השם המפורש בן מ"ב (42) אותיות (המורכב מראשי התיבות של 42 מילות הפיוט).

אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ תַּתִּיר צְרוּרָה          [אב"ג ית"ץ]

קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא            [קר"ע שט"ן]

נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם          [נג"ד יכ"ש]

בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם   [בט"ר צת"ג]

חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ            [חק"ב טנ"ע]

יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ          [יג"ל פז"ק]

שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת [שק"ו צי"ת]

ארבעים ושתים אותיות הן אחד מתצריפי שמות האל הסתומים עבור המון העם. שם בן מ"ב הוא אחד מן השמות הארוכים, אם כי איננו הארוך ביותר. כיצד יכול הדיוט בעל כוונות תפילה לבטא אותיות בסדר שאינו מכיר? כיצד ניתן לצקת משמעות אל כל אות ואות אם לא מבינים את הפרטים ואת התמונה הכוללת?

סידור כמנהג אשכנז לשחרית ע"פ הקבלה, איטליה, 1700, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

לקידוד הזה יש פתרון יוצא דופן. שלא כמו באקרוסטיכונים אחרים, ב'אנא בכח' עיקר הענין הוא שכל מילה ומילה יוצרת רצף בעל משמעות. כל מילה ומילה מחושבת והיא היא המביאה לשותפות בתפילה שהיתה מכוסה ולפתע משהו ממנה מתחיל להתגלות. ועדיין לא באופן מוחלט.

קריאה בצירוף עמוס של ארבעים ושתים אותיות מקשה. פירוקו לשבעה זוגות של מילים מאפשר לנשום. הפיוט מפרק את כל האותיות כולן למילים עצמאיות. המקצב הנוצר מהחלוקה המתמטית הפשוטה לשבע שורות, שש מילים בכל שורה, מאפשר מיקוד של המחשבה, הכלה של חלקים מהשם הארוך ואולי אף אימוץ של איזו שורה כמנטרה אישית. נוהג ההוספה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בתום אמירת הפיוט כחלק מהתפילה, מעניק תחושה של תחנה בדרך. כתחנות אחרות, בהן מופיעות מילות פסוק זה, גם כאן ניתנת תחושה של השתתפות המלאכים העונים כולם יחד למילים גבוהות אלו.

כמו טבעו המפתיע של כל אוקסימורון, גם 'אנא בכח' יוצר שילוב בין מה שנדמה כהפכים. מילות הפתיחה מבקשות בלשון עדינה את נוכחות הכח. פציחה שכזו צופנת בתוכה תחושה מבטיחה, השערה שיימשכו מילים נוספות בעלות גוון דומה, תקווה לעוצמה ואקטיביות שירוככו במילות עידון. אפשר לשער גם שתהיה כאן איזו דרישה לשינוי סדרי בראשית וכמיהה להפעלת מופתֵי האל בצורה של רושם בל-ימחה.

אולי זה באמת מה שיש בפיוט.

אולי כולו אומר כח ובאמת רצון מתמשך בו.

אולי אנחנו לא מבינים מהו כח. אולי בבקשת כח, יש בעצם תחינה לרוך. שמא אין חובה לסלוד מנוכחות כח, בעיקר אם זהו כח של שמירה, דאגה וניהול העולם? שמא הענין הוא בעוצמה מלטפת, בחוויה של היסמכות על כח גדול יותר?

אלו הנוהגים לומר את הפיוט, גם בתוספת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" עושים זאת בזמנים שונים בתפילות: לאחר הזכרת הקרבנות בשחרית ובמנחה, בקבלת שבת בין מזמורי התהלים ל'לכה דודי', בחזרת מוסף של הימים הנוראים. כן אומרים את 'אנא בכח' בקריאת שמע שעל המיטה, בשבע ההקפות של שמחת תורה, בספירת העומר ובהדלקת נרות חנוכה. יש אף המשלבים אותו באירועי חיים יוצאי דופן ואף בליווי המת. כל השימושים הללו מעידים על הרצון להיאחז בכח שבשם מ"ב בכמה מן הרגעים שאף בהם יש רצון בהתעלות. יש אף המסבירים כי אמירת הפיוט נקשרת לזמני מעבר בחיי אדם – שינוי בין חלקי היום והשנה, מעבר בין חול לקודש, בין טמא לטהור, בין חושך לאור ובין העולם הזה לעולם הבא. נראה שהצורך לשלב את המילים הללו נובע מצורך בהתחזקות ובהנכחת כוחות השמירה של האל.

כתב יד , עיראק, 1881, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

לא על היחיד מבקש המתפלל באמצעות השם בן ארבעים ושתים האותיות, כי אם על הכלל. שהרי כולם בתהליכי מעבר, כולם זקוקים לתנופה עדינה בקיומם.

הפיוט פונה אל האל שיברך את המתהלכים במציאות. הוא פונה בצורה של גוף שני רבים. זו בקשה. אין בו יראה ושימוש בלשון מרוחקת, מאידך גם אין בו עודף קרבה. לא היררכיה של גוף שלישי רבים, לא מחיקת מעמדות של גוף ראשון רבים. יש כאן דו-שיח מורחב. אין את האינטימיות של אני-אתה אולם יש את הרווח של הקהל המרחיב את המפגש.

לצד הבקשה ישנם דברי חינון - שוב אהבה ומחויבות, שוב צורך בניהולו אותנו – אך בעיקר יש הישענות טוטלית.

לאורך מילות הפיוט מתברר שאנו, האומרים אותו כתפילה ולא כמעשה טקסי-ספרותי, מבקשים להפיג כל צרה האורבת בשם הרצון בייחוד ובהיקשרות בטוּב האל. אנו מזכירים את תורת הגמול בצורתה המיטיבה עם המתקדשים ובד-בבד אנו מעידים על ויתור בתחום העצמאות. איננו רוצים בה. עודנו נשענים ואיננו מכחישים זאת.

הפיוט נגמר בהבעת הצעקה הברורה השרויה תדיר בתוך המציאות החסרה, בתוך אי-הבהירות שהיא מנת חלקי היומיום - שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. כל שנשאר הוא להותיר את הפתרון בקרב המבין את הנעלם מתפיסתנו. הוא - שאיננו תלוי בנו, כפי שאנו תלויים בו – יכול להרגיע ולסדר צרה הידועה לנו, ושאינה ידועה. עומס האותיות שהפך לעומס מילולי הופך לבסוף לפינוי מקום להתחוללות הכרעות הנשגבות גם מכל התרוממות והתקדשות שאנו שואפים אליהם.

אילולי נכתב פיוט זה קשה לשער שהיה ההמון יכול ליטול חלק במעשה ההתקשרות עם מידותיו הנסתרות של האל. 'אנא בכח' מהווה אפשרות להצצה פעילה אל השפה העושה שימוש בכח שבשפה, שלא בדרך המוכרת, שלא בדרך המובנת לכתחילה.

מתוך 'תפילות מכל השנה מהאר"י', מזרח אירופה, 1750, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

 

מבט ראשון בפיוט העניק את חוויית אי-ההבנה. למבוכה זו קשה להתפוגג כאשר מבקשים לחשוף כתב מקודד. דוקא ההבנה כי יש מי שמאמין שלאותיות דרכי פעולה דרך סדרים נסתרים מקֵלה. הפיוט איננו כלי לדרישה של שינוי סדרי בראשית, הוא אינו רוצה במופתים יוצאי דופן. יש בו שמירה מתוך מחויבות הדדית ורצון בדו-שיח של המתפלל עם האל. לא בטוח שידיעת מכמני כל רבדי השם הקדוש דרושים כדי לגייס כוונה נכונה לפעולת השכינה. מנגד, ידיעות נוספות מאפשרות עירויים נוספים של כמיהת חדרי הלב למלכות הבלעדית.

שרה סגל-כ"ץ היא מורה לספרות ותנ"ך בבית הספר "רנה-קסין" בירושלים. בוגרת תכנית "רביבים", לומדת לתואר שלישי בתחום המיסטיקה היהודית