דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

ר' שמעון בר צמח דוראן (הרשב"ץ)

אפרים חזן

16/11/2015

תקציר המאמר

רבי שמעון בר צמח דוראן - רב, דיין, פוסק, פילוסוף, פרשן ופייטן. בצד לימודיו התורניים התמחה ברפואה והתפרנס ממנה בתקופת שהותו במיורקה, ממנה נמלט לאלג'יריה עם גזרות קנ"א (1391), שם השפיע רבות על חיי התורה ועל אורח החיים של היהודים שם. עוד על חייו ויצירתו במאמר שלפנינו

לתקציר המלא

רבי שמעון בר צמח דוראן (הרשב"ץ), הקרוי גם התשב"ץ על שם ספר תשובותיו המפורסם, היה מענקי הרוח, איש אשכולות, רב, דיין, פוסק, פילוסוף, פרשן ופייטן. בצד לימודיו התורניים הוא התמחה ברפואה והתפרנס ממנה בתקופת שהותו במיורקה. עם גזרות קנ"א (1391) נמלט לאלג'יריה והשפיע רבות על חיי התורה ועל אורח החיים של היהודים שם. אלה קיבלוהו עליהם כסמכות מוחלטת ועד היום נוהגים יהודי אלג'יריה לשאת תפילת השכבה לריב"ש, לרשב"ץ ולבנו לאחר תפילת 'כל נדרי'.

לצד תשובותיו ההלכתיות המקיפות (התשב"ץ) בולט ספרו הפילוסופי 'מגן אבות', הכולל גם פירוש למסכת אבות. פירוש זה מזמן לידו אפשרות לעסוק בכל תחומי התורה והמדע, ולעתים אף להעיר הערות אישיות, כגון בפירוש לאבות ד, ה: 'אל תעשם עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בו'. הוא מתנצל ומסביר מדוע הוא נוטל שכר על רבנותו: בספרד פרנסה מלאכת הרפואה את עוסקיה ברווח ובכבוד, אך מחמת הגזרות נאלץ להניח את כל נכסיו, והמעט שנותר ניתן כשוחד כדי להינצל מהשמד. והנה במקום החדש לא היה במלאכת הרפואה כדי פרנסה ובלשונו 'ואילו היה מלאכת הרפואה מספקת בארץ הזאת אשר נשתקענו בה לא באנו לידי מידה זו [המידה = נטילת השכר על הרבנות], אבל היא גרועה מאוד ולשוב אל ארץ אדום לא רצינו... ובכל יום נתחדשו שם גזירות ושמד'.

על רקע זה מובן כי אחד הנושאים המרכזיים בכתביו ובשירתו של הרשב"ץ הוא הפולמוס כנגד הנצרות. פולמוס זה בא לחזק את בני דורו שלא כולם עמדו כנגד הגזרות. בשירים אלה אנו מוצאים ביטוי חריף לעצמת הלחץ שבני הדור היו נתונים בו מצד הנוצרים. אלה ניסו בכל הדרכים שבידם להביא את היהודים לידי שמד; ניהלו עמם ויכוחים ופולמוסים, הרעיפו עליהם פיתויים והבטחות וגזרו עליהם גזרות ופורענויות.

עדות לעיסוקו של הרשב"ץ בשירה אנו מוצאים בתשובותיו (בתשב"ץ סוף חלק ב) תוך שהוא סוקר את רשימת ספריו ותוכנם, הוא מתאר את ספרו העשירי כך:

קובץ קונדריסין [=קונטרסים] נפרדים... פירוש קצת פיוטים אשר יסדום רבנים וחכמים גדולים הוציאום מהמדרש, והם פיוט 'אשר אשש' ליום הכיפורים [ליוסף אבן אביתור] ופירוש הושענות, ופירוש 'יום יצאה כלת עדנים' [לר' זרחיה גירונדי] ופירוש 'טוביה דבריה קריה מהימן ביתיה' [פיוט ארמי אנונימי] וקונדריס תחינות, ופזמונים, ומגן, רהוטה, בקשות, סליחות, זולת, גאולה, מוסתג'אב, יסדתים אני, והבתים לשבח ארץ ישראל ולכבוד החכם אבא מארי רבי צמח ז"ל ולכבוד גיסי אחי אשתי הר' שלמה בן הר' יונה דסמאשתרי ז"ל.[1]

נוסף על כך ידוע פירוש הרשב"ץ 'זוהר הרקיע' לאזהרותיו השקולות של רשב"ג. מכל זה עולה כי הרשב"ץ היה לא רק יוצר, אלא גילה התעניינות רבה בשירה שקדמה לו ואף טרח לפרשה ולהציגה לפני בני דורו.

בחשבון כולל מגיעה יצירתו של הרשב"ץ לכדי מאה שירים וקטעי פרוזה מחורזת. יצירתו המופלאה ורבת הפנים של הרשב"ץ השפיעה השפעה מכרעת על יהדות אלג'יריה והייתה לאחד מצינורות השפע שהעבירו את תרבות יהודי ספרד לצפון אפריקה.

פרופ' אפרים חזן הוא ראש המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן וחוקר שירה ופיוט



[1] התחינות, הרהוטה והמסתג'אב המוזכרים מצויים בכתב יד המבורג 134 (מספר קטלוגי 146) שהועתק בידי י"ל דוקס ונמצא שמור בספריית הבודליאנה באוקספורד, סימן 1180. שיר השבח לארץ ישראל 'אכסוף לספר כבוד ארץ' הוא שיר קלסי בן שישים ואחד בתים שקולים והוא כלול בכתב יד בית מדרש לרבנים בניו יורק ואף נדפס בידי מרעלי ובידי בראדי-וינר. שיר זה מושפע עמוקות מצד התוכן והצורה מהשיר 'ציון הלא תשאלי' של ריה"ל. ה'מגן' המוזכר ברשימה מתייחס קרוב לוודאי לקדושתא הנמצאת בכתב יד בית המדרש לרבנים בניו יורק מיק' 9041. בכתב יד זה כלולים חמישה עשר מפיוטי הרשב"ץ: שתי תחינות, מוסתאג'ב, רהוטה, שיר שבח לארץ ישראל, קדושתא, סליחה, תוכחה, שתי קינות, שיר לחמיו, הר' יונה דסמאשתרי, וארבעה פיוטים אחרים. בכתב יד בית מדרש לרבנים בפריס 26 כלולים שישה פיוטים משל הרשב"ץ: ארבע קינות ושתי נחמות. לרשימה נכבדת זו יש להוסיף כעשרה פיוטים שכתב הרשב"ץ, כשירי פתיחה או חתימה לספריו ולתשובותיו וכן קטעי פרוזה חרוזה על פי מסורת המקאמה והאיגרות החרוזות המשולבים בספר תשובותיו ההלכתיות.