דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

ר' שלום שבזי

אהובה נאה

16/11/2015

תקציר המאמר

גדול משוררי תימן ומעצבה העיקרי של שירה זו, כונה גם "משורר הגאולה".
נולד בשנת שע"ט (1619) בכפר נג'ד אלוליד הסמוך לתעז, בירת תימן הדרומית, לאביו ר' יוסף בן אביגד בן חלפון,תלמיד חכם ומשורר, בן למשפחת משתא, שנודעה באותם ימים בשל תלמידי החכמים והמשוררים שהעמידה.
מצבו הכלכלי של ר' שלם לא שפר עליו, וכל ימיו חי חיי עוני ומחסור.

לתקציר המלא

לא מעט פיוטים מתימן קנו להם חלק ונחלה בתודעה של התרבות הישראלית ואף הרחיבו גבולם אל התודעה של התרבות העברית בכלל . מי לא שמע על "איילת חן בגלות תסמכני", "אהבת הדסה על לבבי", "אם ננעלו דלתי נדיבים", "אדון הכל מחיה כל נשמה"? המשותף להם - כל אלה הם מפיוטיו של גדול משוררי תימן והמעצב העיקרי של שירתה – ר' שלום שבזי.

ר' שלם נולד בשנת שע"ט (1619) בכפר נג'ד אלוליד הסמוך לתעז, בירת תימן הדרומית, לאביו ר' יוסף בן אביגד בן חלפון,תלמיד חכם ומשורר, בן למשפחת משתא, שנודעה באותם ימים בשל תלמידי החכמים והמשוררים שהעמידה.

מצבו הכלכלי של ר' שלם לא שפר עליו, וכל ימיו חי חיי עוני ומחסור. ביטוי למצוקתו אפשר למצוא ברבים משיריו.

כרוב בני מחוזו עסק גם ר' שלם במלאכת האריגה, אך כאמור חי חיי עוני ולא פעם נאלץ להסתופף בבתי ידידים ונדיבים.

בצעירותו הרבה ר' שלם לנדוד ברחבי תימן. תוך כדי נסיעותיו הכיר אישים מכל המעמדות ובא במגע עם חכמי דורו היהודים, עם משוררים ומלומדים ועם שליטים ערביים.

ר' שלם הרחיק בנדודיו עד העיר צנעא כדי לפגוש את חכמיה. בשיר המתחיל "אהבת דוד עזי" הוא כותב: "שמעתי חכמת בני אוזל / ואני בין אויביו נגזל / יקר כספי חזק ונתפרזל". באוזל, היא העיר צנעא, ביקר ר' שלם ולמד תורה בישיבת חכמיה. את השיר "אקוה חסדך שוכן מעונים" הוא מקדיש לה, ואת חכמיה הוא מכנה בשם "גאונים".

נראה שלאחר ביקורו בעיר צנעא לא חזר עוד לכפר נגד אלוליד, מקום הולדתו, אלא התגורר בעיר תעז עד יומו האחרון.

 

גלות מוזע

בשנת התל"ט (1679) גזר האימאם אלמהד בן חסן אלקאסם שמד על יהודי תימן, אך לבסוף הומרה הגזירה בגירוש. באותה שנה יצאו יהודי מרכז תימן לגלות במדבר מוזע (מהלך אחד עשר יום דרומה- מערבה מצנעא) גלות שנמשכה כשנתיים ימים. רק כשליש מן הגולים זכו לחזור לבתיהם, והשאר נספו בגלות, ברעב, בצמא, בחוליים ובמגפות.

חלק גדול מחיבוריהם בהלכה הועלה באש, וכתוצאה מכך נשתכחו רבות מתקנות תימן, דבר שקבע תקופה חדשה בתולדות יהודי תימן. כגדול המשוררים וכעד ראייה לגלות זו, קונן ר' שלם על שבר בת עמו. הוא הקדיש לה שלוש קינות: אחת בעברית - "מהמון קמי שחתי", ושתיים בערבית - "וצלנא האתף אלאלחאן" ו"אב שמעון יקול יא מרסלי".

 

שירתו

עד כה ידועים למעלה מ-500 שירים ופיוטים שכתב ר' שלם שבזי. לרוב הם מוקדשים לנושאים האופייניים לשירת קודש, אך רק חלק קטן מהם נועדו לאמירה בבית הכנסת. בשירתו חוזרים הנושאים כנסת ישראל, התורה והעולם הבא, אך בליבה ובנשמתה של שירת שבזי עומדת שירת הגאולה. בזכות שירה זו התעלה ר' שלם ביהדות תימן למדרגתו של ר' יהודה הלוי בקהילות ספרד.

הדימויים שבהם הוא מדמה את עם ישראל ואת אלוהיו שאובים משירת ימי הביניים, והם נשענים על הדימויים היסודיים של יחסי אוהב ואהובתו ואב ובניו.

שירים רבים מוקדשים לאירועים ולאישים במקרא.חטיבות אחרות כוללות פיוטים לשבתות ולמועדים, שירי חתונה וברית מילה ושירי מוסר ותוכחה, שמהם עולה דמותו החינוכית וההנהגתית של ר' שלם.

שירתו של שבזי יונקת מספרות ישראל לדורותיה וביחוד משירת ספרד ומשירת תימן שקדמה לו.

בשירי שבזי ניכרת ידיעה בתלמוד, בפוסקים, בקבלה ובפילוסופיה. הנושאים הפילוסופיים מסודרים כשאלות הפונות לחכמי דורו בענייני הבריאה, תחיית המתים והעולם הבא. מעטים ביצירתו שירי החול. החשובים שבהם הם שירי ויכוח (בערבית) בין נדיב לכילי, בחור לזקן, גוף לנפש וכד'. הוא עסק גם באסטרונומיה ובאסטרולוגיה ושלט היטב בערבית, שבה - לצד העברית והארמית – יצר, ובספרות האסלאם. התמצאותו באסלאם באה לידי ביטוי במונחים האסלאמיים המובהקים המשובצים בשיריו.

לשונו של שבזי, לשון חכמים פשוטה ובהירה, משוחררת מהמליצה המקראית ומלשונה המסולסלת של שירת ספרד.

בשירת שבזי שולטות ארבע צורות:

הנשיד- שיר קצר שבו נחלק כל בית לדלת ולסוגר.

השירה- הדומה לנשיד אך ארוכה ממנו.

ההלל- הנאמר בין שירה לשירה.

הפיוט- הנועד לאמירה בבית הכנסת בדרך כלל ביום הכיפורים.

מלבד קובץ שירי הקודש שלו (ה"דיואן"), כתב ר' שלם חיבורים נוספים:

א. "צרב אלמרל" (ספר החול)- ספר העוסק בגורלות

ב. "כתב אלזיג"- ספר העוסק באסטרולוגיה

ג. "חמדת ימים"- פירוש קבלי-מדרשי על התורה

רבה היתה השפעתו בצורה, בסגנון ובנושאים על משוררי תימן המאוחרים.

 

ר' שלום שבזי - האגדה

אגדות רבות נרקמו אצל יהודי תימן על ר' שלום שבזי. מוכרים מעשי נסים שפעל להגנת עמו ולהצלת חולים אנושים אשר אפסה כל תקוה לחייהם. בו ובתפילותיו נעזרו בחורים שרצו לשאת נשים, עקרות שלא נפקדו שנים רבות, ואחרים שפעל להצלחתם ולרפואתם. ידוע גם שחולים נדכאים ושבורים ובעלי נדרים למיניהם מכל רחבי תימן היו פוקדים את קברו של ר' שלם שבעיר תעז במחוז הולדתו בדרום תימן. על אף תנאי התעבורה הקשים והדרכים המשובשות, הם היו עורכים "זיארה" (-ביקור), כדי שיובא בזכותו מזור למכאוביהם. רגילים היו לומר  "יצירו יזורו מרי סאלם" (הולכים לבקר את ר' שלם). ועוד מספרים שה"סיף" אחמד חמיד אדין, בנו של האימאם יחיא חמיד אדין, שמלך בתימן בתקופה שלפני עליית היהודים משם, בעט בקברו של ר' שלם בחמת זעם מתוך זלזול, ונתייבשה רגלו, ולא יכול היה להזיזה, עד אשר ביקש את מחילת הרב המנוח, ושב ורפא לו.

 

אחרית ימיו

שנת פטירתו של ר' שלם אינה ידועה. עקבותיו נעלמו זמן מה לאחר גלות מוזע, ויש משערים שנסתלק בתקופה זו או לאחריה במעט.

לשבזי היו שני בנים ושתי בנות. בנו שמעון היה משורר ונחשב יורשו הרוחני; בנו ר' יהודה נפטר עוד בחיי אביו; בתו שמעה נתפרסמה במעשי נסים שאירעו על ידה, וקברה מקודש עד היום; על הבת מרים לא ידוע דבר.

השפעתו הרבה של ר' שלם שבזי על יהודי תימן נבעה לא רק מכוחו כמשורר, אלא מהביטוי הנאמן שהשכיל לתת לסבלותיהם ולכיסופיהם של בני דורו בתקופה הקשה, ימי גזירת העטרות (1667) וגלות מוזע.