דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

ר' דוד בוזגלו

ע"פ: יוסף שטרית, שירה ופיוט ביהדות מרוקו

16/11/2015

תקציר המאמר

ר' דוד בוזגלו נולד בשנת התרס"ג (1903) בעיירה זאוויא הסמוכה למרקש, בה למד אצל מורו הפייטן ר' חיים עטר, שהוציא לאור את "שיר ידידות" במרקש.  בהיותו כבן שש עשרה עברה משפחתו לקזבלנקה אליה הרחיק רבו, על מנת להמשיך וללמוד מפיו את מסורת השירה העברית.

לתקציר המלא

ר' דוד בוזגלו נולד בשנת התרס"ג (1903) בעיירה זאוויא הסמוכה למרקש, בה למד אצל מורו הפייטן ר' חיים עטר, שהוציא לאור את "שיר ידידות" במרקש.  בהיותו כבן שש עשרה עברה משפחתו לקזבלנקה אליה הרחיק רבו, על מנת להמשיך וללמוד מפיו את מסורת השירה העברית.

בקזבלנקה השלים את לימודיו התורניים ונחשב ל"עילוי" ולבעל זיכרון יחיד במינו, תכונה שעמדה לו לשנים, כאשר איבד את מאור עיניו בגיל 46. במקביל ללימודיו התורניים המשיך ללמוד באופן שיטתי מפי ר' חיים עטר את מסורת הפיוטים כפי שהתגבשה ב"שיר ידידות". מסורת זו של "שיר ידידות" הפכה להיות במשך השנים המסורת המרכזית של יהודי מרוקו, ולר' דוד בוזגלו חלק מרכזי בביסוסה של מסורת זו כמסורת הפיוטים העיקרית של יהודי מרוקו, זאת הודות לביצועיו הנמשכים והמרשימים של מסורת זו והכשרתו דורות של פייטנים לאורה.

את רזי המוסיקה האנדלוסית למד מפי בכירי המוסיקאים הערבים שפעלו במרוקו. בקיאותו וכישוריו המוסיקליים וקולו המיוחד בעל העצמה והצלילות, הוציאו לו שם בכל רחבי מרוקו, בין יהודים ומוסלמים כאחד. בקזבלנקה היה ר' דוד לפייטן וחזן מבוקש בתפילות, אירועים ושמחות. הוא הקים מקהלות של ילדים ונערים שלמדו פיוטים ואף ליוו אותו בהזדמנויות שונות. תלמידים רבים למדו מפיו את מסורת הפיוט - קמו אתו ל"שירת הבקשות" מדי שבת בין סוכות לפסח, באו לשמוע אותו משורר פיוטים אחרי תפילת מנחה של שבת בבתי כנסת שונים בקזבלנקה בתקופת האביב והקיץ, ולימים הפכו להיות פייטנים וחזנים חשובים בארץ, כמו ר' יצחק רווח ור' חיים לוק.

אצל ר' דוד בוזגלו התקיים שילוב של ידע ויכולת יצירה פואטית יחד עם ידע מוסיקלי מעמיק, אשר אפשר לו להרכיב לחני מוסיקה מרוקאית אנדלוסית, עממית וערבית מזרח-תיכונית על השירים שכתב, בנוסף ללחנים שחיבר בעצמו.

ר' דוד כתב מאות פיוטים - בעברית. בערבית יהודית, ובשילוב של השתיים ("מטרוז"). בהיותו במרוקו סבבה שירתו סביב הנושאים המרכזיים בשירת הקודש העברית - שירי גלות וגאולה, שירים לחגים ומועדים, שירי מוסר המטיפים נגד הגאווה וגבהות הלב, שירי שבח לדמויות מן המקרא, לרבנים ולצדיקים, שירים לארץ ישראל ולירושלים. נדירים היו השירים שנכתבו למאורעות הזמן - כמו קינה שחיבר על רעידת האדמה שפקדה את אגאדיר בשנת 1960, ושירים שחיבר בזמן מלחמת העצמאות, שבהם שורר על גודל הנצחון והנס וקרא לשלום בין עם ישראל לאויביו הקמים עליו, כמו למשל השיר "בינו מורדים", שנכתב כמענה לשירו של חיים גורי, "באב אל ואד".  

עם עלייתו ארצה בשנת 1965, מצא קהילה שחוותה משבר קליטה קשה ואיבדה מביטחונה התרבותי-חברתי. ר' דוד בוזגלו נרתם למלאכה ונדד בין הקהילות השונות בעיירות הפיתוח והשכונות, והצליח לגרום לרבים להתחזק במסורותיהם המוסיקליות ולתחושה של המשכיות בין התרבות הקהילתית בארץ המוצא לבין התרבות המתהווה בארץ. כן שימש דמות מרכזית בעיגון מחדש של הערכים התרבותיים הקהילתיים דוגמת שירת הבקשות, ששבה לפרוח בהשראתו.

בארץ כתב את שיריו המשמעותיים ביותר שרובם הוקדשו לשבחי ארץ ישראל. אחד משיריו הארוכים והחשובים ביותר הוא השיר "אך בך מולדתי", שיר שהוא דו-שיח בינו ובין המולדת, אותו כתב עם הגיעו לארץ. הוא כתב גם כעשרים שירים סביב מלחמת ששת הימים.

למרות מאות שיריו לא ראה עצמו ר' דוד כמשורר, ומעולם לא הסכים לכנס או לפרסם את שיריו בכתב, וגם לא חתם שמו עליהם באקרוסטיכון. כך גם נהג, למרבה הצער, בביצועיו הקוליים, כאשר סירב להתיר הקלטה של קולו.

פעולתו החינוכית והמוסיקלית התפרשה על פני חמישים שנה במרוקו ובישראל והצליחה ללכד סביבו, הודות לדמותו המיוחדת, ביצועיו האמנותיים ושירתו, חוגים מסורתיים רחבים בקהילה, שראו במסורת הפיוטים ובביצועיו של הפייטן חלק מעצב ומהותי מן התרבות הקהילתית החדשה.

עוד בחייו הפכה דמותו לאגדה בקרב יהודי מרוקו, ועם מותו בשנת 1975, אחז רגש של יתמות בחובבי הפיוט, אך תלמידיו ואוהדיו המשיכו את דרכו  והם עוסקים עד היום בהפצת ובהנחלת מסורת הפיוט של יהודי מרוקו ברחבי הארץ.